"ג'ואו מיקאלי, שהיה אז בן 14, זוכר בבירור את הנער האסייתי בנעליי ניקיי שנכנס לבית הספר הציבורי הקטן בברן, שווייץ, בשנת 1998. הנער החדש הוצג כפאק און, בנו של דיפלומטיים מקוריאה הצפונית. היה מקום פנוי ליד ג'ואו ולכן הנער החדש התיישב בו. במהרה הם הפכו לחברים קרובים. ג'ואו עזר לאון בשיעורי הבית בגרמנית, ואון עזר מנגד לחברו בשיעורים במתמטיקה. 



ג'ואו אמר כי הוא זוכר את און כנער שקט, אך מאד החלטי, ומסוגל להבהיר את נקודתו. רק כעבור שנים, ג'ואו וחבריו ללימודים הבינו מי הוא הילד החדש - קים ג'ונג און, המנהיג העתידי של קוריאה הצפונית. 



שנות התבגרותו של המנהיג בשווייץ כללו מרכיבים מערביים רבים: אהבה לכדורסל, תכנית לימודים שדרשה ממנו ללמוד על מרטין לותר קינג ונלסון מנדלה, ומלתחה עמוסה בבגדי מותגים. מומחים קיוו כי השנים האלו יהפכו את המנהיג לפתוח וליברלי יותר, אך נראה כי דווקא היו להן השפעה הפוכה על און". 



האתר פוליטיקו פרסם הצצה לספר החדש שכתבה העיתונאית אנה פיטפילד, אשר עוקב אחר ילדותו של און בשנים שלמד בשווייץ, עם תלמידים שלא ידעו אז את ייעודו. הספר, שנקרא - "היורש הגדול: ייעודו המושלם האלוהי של החבר הגאון קים ג'ונג און", מתאר כיצד השפיעו השנים שבילה המנהיג בשווייץ על הפיכתו לרודן הרצחני של המדינה המדוכאת והמסתורית ביותר בעולם. 




בשנותיו הראשונות טייל און רבות מחוץ לקוריאה הצפונית. הוא ביקר באירופה וביפן, אך שווייץ הייתה המדינה היחידה בה חי מחוץ לבית המלוכה של מולדתו. בשווייץ הוא גר עם אחיו הגדול ודודתו, יונג סוק, ושלושת ילדיה. "גרנו בבית נורמלי והתנהגנו כמו משפחה רגילה", מספרת הדודה בספר. "החברים שלהם היו באים ואני הייתי מכינה להם חטיפים. זו הייתה ילדות נורמלית עם מסיבות יום הולדת וילדים שווייצריים שבאו לשחק". 



בביתם, דיברו בני המשפחה קוריאנית ואכלו אוכל קוריאני בלבד. עם זאת, המשפחה הייתה עשירה ונהגה לטייל רבות. בתמונות משפחתיות ניתן לראות את קים שוחה בים התיכון, אוכל באיטליה, נוסע ליורודיסני בפריז ועושה סקי בהרי האלפים. כל בני המשפחה נקטו בזהירות כדי להסתיר את זהותם האמתית. 



המשטר הצפון קוריאני קנה שש דירות בבניין בו גרו המשפחה, במחיר של מעל 4 מיליון דולר. באותו בניין גרו גם כמה מכובדים מקוריאה הצפונית שחיו באותה תקופה בשווייץ. 



ילד מופנם, לא יצר קשר עם הבנות


הספר מתאר את התחביבים המערביים של המנהיג באותה התקופה - משחקים בסוני פלייסטיישן, צפייה בסרטים שטרם יצאו לקולנוע, בעיקר אלו של ג'יימס בונד וג'קי צ'אן. חבריו היו באים לביתו ונהנים ממכשירים טכנולוגיים שהם יכלו רק לחלום עליהם. 



אך תלמידים אחרים בבית הספר בברן העידו כי און לא השתלב בחברה השווייצרית, ותיארו אותו כ"זר מוזר". הוא היה ילד מופנם שלא שלט בשפה הזרה, והדבר תסכל אותו עד כדי כך שהיה בועט בתלמידים אחרים ויורק עליהם. תלמידים נוספים סיפרו כי הוא מעולם לא לבש מכנסי ג'ינס, ולא הלך לאף מסיבה או שתה אלכוהול. תלמידה אחרת אמרה כי במשך כל אותן שנים הוא לא יצר קשר עם הבנות. 



כותבת הספר מציינת כי השנים שבילה המנהיג במדינה המערבית לא הפכו אותו לפתוח יותר, אלא רק ההפך. לטענתה, השפעה זו על און נבעה מכך שהבין שאם רק היה חי במדינה חיצונית, הוא היה חסר משמעות.



יום אחד הורתה הממלכה הקוריאנית על ג'ון און לחזור למדינתו. הוא לא נפרד מחבריו, ואלו שמעו עליו רק שנים רבות לאחר מכן, כאשר הוכרז כיורש של אביו.