כאוס עולמי חדש: האירועים שהסעירו את העולם בעשור האחרון

עלייתו של טראמפ: כאשר ירד דונלד טראמפ במדרגות הנעות של מגדל טראמפ במנהטן ביוני 2015 כדי להכריז על התמודדותו לנשיאות ארצות הברית מטעם המפלגה הרפובליקנית, הייתה תמימות דעים שמדובר בגימיק נוסף של איש העסקים הססגוני והשנוי במחלוקת. אולם הבדיחה הפכה למציאות כאשר טראמפ, עם לשון בוטה ועם טוויטר בתור כלי נשק, ריסק את מתנגדיו בפריימריז, ועל אף חוסר ניסיון פוליטי, מדיני או צבאי, הדהים את העולם כשניצח את הילרי קלינטון בבחירות ב־8 בנובמבר 2016 והפך לנשיא ה־45 והמבוגר ביותר בתולדות ארצות הברית. 
 

עם הססמאות "להפוך את אמריקה לנהדרת שוב" ו"אמריקה תחילה", הנשיאות של טראמפ אינה דומה לאף אחת מקודמותיה. בתוך פחות משלוש שנים הוא התעמת עם בעלי בריתה הגדולים ביותר של וושינגטון והתחכך עם המסוכנים שביריביה ואויביה, כמו ולדימיר פוטין וקים ג'ונג־און. הוא פתח במלחמת סחר עם סין, פרש מהסכם האקלים ויצא מהסכם הגרעין עם איראן. 
 

הנשיא שהבטיח להילחם בביצת השחיתות בוושינגטון תרם להתפשטותה עם מינויים של מקורבים, נלחם בתקשורת והפך עובדות לחדשות אלטרנטיביות, נלחם בהגירה ועורר התחזקות של גורמים קיצוניים ואנטישמיים. הוא יצא בשלום מחקירת הקשרים עם רוסיה, על אף ביקורת נוקבת וכתבי אישום נגד מקורביו, אבל שיחת טלפון אחת עם נשיא אוקראינה הפכה אותו לנשיא השלישי בהיסטוריה שמודח בבית הנבחרים. טראמפ ישרוד את המשפט בסנאט, אם לא תהיה הפתעה בסדר גודל היסטורי, ויצעד לבחירות בנובמבר, כשסיכוייו להיבחר לכהונה נוספת אינם נמוכים כלל. אם אכן הוא יישאר בבית הלבן, מורשת טראמפ צפויה להשפיע על ארצות הברית ועל העולם גם הרבה מעבר לעשור הקרוב.

הארווי ויינסטיין היה אחד האנשים החזקים ביותר בהוליווד, מפיק־על שעמד מאחורי סרטים שוברי קופות וגורפי אוסקרים. אולם באוקטובר 2017 התרחשה רעידת אדמה בעיר הסרטים, כאשר תחקירים עיתונאיים חשפו עדויות של נשים שהתלוננו כי במשך שנים הן נפלו קורבן להטרדות, תקיפות מיניות ואף מעשי אונס מצדו של ויינסטיין. 
 

מרגע שנשבר קשר השתיקה, החלה להתפרק חומת הבושה. תחת התגית MeToo#, שהפכה לוויראלית ברשתות החברתיות, הופיעו עוד נשים שסיפרו על התנסויות דומות במקומות עבודה, ברחובות, בתחבורה הציבורית וכמעט בכל מקום, ולכולן מסר אחד. המסר הזה לא עצר בארצות הברית והגיע למדינות רבות, ובהן ישראל. 
 

ויינסטיין, שנאלץ לעזוב את חברת ההפקות שלו ויעמוד לדין בניו יורק בחודש הבא על אונס ותקיפה מינית, לא היה הדמות הבולטת היחידה ששילמה על התנהלותה. ביל קוסבי נשלח לכלא על תקיפה מינית שבוצעה לפני יותר מעשור, קווין ספייסי פוטר מ"בית הקלפים", רומן פולנסקי סולק מהאקדמיה לקולנוע, וודי אלן הפך למוקצה, מנכ"ל CBS לסלי מונבס התפטר, בתי אופרה ניתקו קשריהם עם פלסידו דומינגו, והרשימה עוד מתארכת, כאשר שמות נוספים ממשיכים להצטרף ועוד סיפורים נחשפים. 

מוחמד בועזיזי, סוחר ירקות תוניסאי, הצית את עצמו בדצמבר 2010 במחאה על החרמת הדוכן שלו. הלהבות לא רק גרמו למותו של הרוכל הצעיר, אלא הציתו תבערה שהתפשטה במהירות ברחבי המזרח התיכון, כאשר מאות אלפים יצאו לרחובות כדי לדרוש את הזכויות הבסיסיות שלהם ואת סיום שלטונם של הרודנים. 
 

מנהיגי תוניסיה (זיין עבד אל־עבאדין) ומצרים (חוסני מובארק) התפטרו אחרי מחאות המוניות, אולם התקווה של "האביב הערבי" הפכה במהרה למערבולת של דם. שליט לוב, מועמר קדאפי, חוסל בעיצומה של מלחמת אזרחים, בעוד שבתימן השתלטו מורדים שיעים על הבירה צנעא, והמדינה עדיין שקועה במלחמה קשה. בשאר אסד שרד את מלחמת האזרחים בסוריה אולם היא עדיין משתוללת עם יותר מ־300 אלף קורבנות, מיליוני עקורים ופליטים ומעורבות של מדינות זרות. בחודשים האחרונים שוב התחדש גל המחאה, כאשר הפעם סולקו מנהיגי סודן (עומר אל־באשיר) ואלג'יריה (עבד אל־עזיז בותפליקה) ונרשמות הפגנות ענק בלבנון ובעיראק. 
 

האומץ של תושבי מדינות ערב סיפק השראה להפגנות למען צדק ושוויון במדינות רבות בעולם. חלקן הסתיימו בקול ענות חלושה כמו המחאה החברתית בישראל, היו שהעלו תנועות חברתיות שהגיעו לשלטון כמו באיטליה ובספרד, ואחרות עדיין מנסות להשיג את היעדים, כפי שמתרחש כיום בהונג קונג, בצ'ילה ואפילו באיראן.

ביוני 2014 נחשף העולם לשם בלתי מוכר – ארגון המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה, או דאע"ש, בקיצור. פעילי ארגון הטרור האסלאמי שהתפצל מאל־קאעידה השתלטו בתוך ימים על אזורים נרחבים בצפון עיראק, טבחו במיעוטים דתיים, ובהם מאות מבני העדה היזידית, הרסו מבני דת והשחיתו חלק מהאוצרות של ערש התרבות האנושית. 
 

בתוך ימים הכריז הארגון על הקמת ח'ליפות אסלאמית בשטחים שתחת שליטתו בסוריה ובעיראק, והמנהיג, אבו בכר אל־בגדדי, קיבל את תואר הח'ליף. הישות החדשה, שבירתה הייתה בעיר הסורית א־ראקה, פעלה כמדינה לכל דבר וגלגלה סכומים של מיליארדי דולרים בכל שנה, לא מעט בשל יצוא בלתי חוקי של נפט. 
 

מנגנון תעמולה מתקדם עם שימוש מסיבי ברשתות חברתיות הפך את ארגון הטרור לאטרקטיבי עבור אלפי מתנדבים מוסלמים שנהרו אליו מרחבי העולם, או החליטו לבצע פיגועים למען הח'ליפות. בתוך זמן קצר, התפשטה במהירות אש הטרור של דאע"ש עם התקפות בצרפת, בלגיה, אוסטרליה, ארצות הברית, בריטניה, טורקיה, מצרים, הפיליפינים, איראן, בנגלדש ומדינות רבות נוספות. 
 

הקואליציה הבינלאומית נגד דאע"ש הצליחה לדחוק את ארגון הטרור מכל המאחזים שלו בסוריה ובעיראק, ובסוף אוקטובר האחרון גם חוסל אל־בגדדי במבצע אמריקאי נועז. אולם על אף שטראמפ הצהיר על ניצחון, דאע"ש חי, בועט, מכה ומסוכן. 

לקראת בחירות 2015 הצהיר ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, כי יהיה מוכן לקיים משאל עם על פרישה מהאיחוד האירופי. אחרי שניצח ברוב גדול, הוא ניגש ליישם את ההבטחה. אבל ההימור שלו לא התקדם כמצופה, ואחרי שתומכי הפרישה הובילו קמפיין שהתבסס על הפחדה מפני המהגרים שיציפו את הממלכה ומפני שליטת הבירוקרטים מבריסל, הסתיימה ההצבעה ברוב מפתיע בעד הפרישה, שזכתה לכינוי "הברקזיט".
 

בכך החלו יותר משלוש שנים של סערה פוליטית חסרת תקדים שסילקה שני ראשי ממשלה מדאונינג 10. תחילה התפטר קמרון בשל הכישלון במשאל, והשנה התפטרה גם מחליפתו, תרזה מיי, שאיבדה את הרוב שבו החזיקה קודם בבית הנבחרים, בהחלטה שגויה ללכת לבחירות ב־2017, ולאחר מכן עמדה מול דחיות חוזרות ונשנות של הסכם הברקזיט בפרלמנט ומול מרד בתוך המפלגה השמרנית. הברקזיט, שהיה אמור לצאת לדרך בסוף מרץ 2019, נדחה שוב ושוב בניסיון למצוא פתרון לתסבוכת שלא נרגעה. 
 

בוריס ג'ונסון, ממנהיגי קמפיין הברקזיט, הוא מי שיבצע אותו בסופו של דבר. אחרי שנבחר לראש הממשלה בקיץ האחרון, הוא גיבש הסכם מעודכן, אולם גם הוא נכשל בפרלמנט. רק אחרי שהאופוזיציה נכנעה ללחציו והסכימה לבחירות מוקדמות בניסיון לפרוץ את המבוי הסתום, הוביל ג'ונסון את השמרנים החודש לניצחון היסטורי שמבטיח את פרישת בריטניה בסוף ינואר הקרוב, בדרך לעתיד שעדיין לא ברור כיצד ייראה. 

הסטריפ של לאס וגאס, אחד הרחובות המפורסמים והתוססים בארצות הברית, הפך לזירת אימה ב־1 באוקטובר 2017. מסיבות שלא התבררו עד היום, סטיבן פאדוק (64) פתח באש מחדר בקומה ה־32 של מלון מנדליי ביי לעבר הצופים בפסטיבל קאנטרי פופולרי שהתקיים בצד השני של הרחוב. 58 בני אדם נרצחו ויותר מ־500 נפצעו בהתקפה המזעזעת, עד שפאדוק שם קץ לחייו, שניות לפני שהשוטרים פרצו פנימה.
 

הטבח היה אירוע הירי ההמוני הקטלני ביותר בתולדות ארצות הברית, אולם הוא היה רק אחד מתוך מאות אירועים דומים בכל שנה, כ־2,000 לאורך העשור, שלעתים התרחשו יום אחרי יום, בכל אחת מ־50 המדינות - מבתי ספר ואוניברסיטאות, דרך בנייני משרדים ומפעלים ועד מוסדות דת ובתי אבות. חלק ממעשי ההרג נכנסו לתודעה הלאומית והבינלאומית, כגון הרצח של 20 ילדי כיתה א' בבית הספר סנדי הוק ב־2012, 17 הקורבנות בתיכון בפארקלנד ב־2018, והפיגוע של גזען לבן נגד מהגרים היספאנים באל־פאסו השנה. 
 

למרות הזעזוע החוזר ונשנה אחרי כל מעשה טבח, הפוליטיקאים בוושינגטון לא עשו דבר על מנת לעצור את הנגע. בשם התיקון השני לחוקה, שמעגן את הזכות לשאת נשק, הפעיל הלובי החזק של ארגון הרובאים הלאומי את המנגנונים שלו בקונגרס ועצר כל יוזמה להקשיח את התקנות והחוקים. בינתיים, השעון ממשיך לתקתק לקראת אירוע הירי הבא.

לא מעט אסונות טבע פקדו את העולם בעשור החולף. חלקם תוצאות של פעילות כדור הארץ, כמו התפרצויות הרי געש ורעידות אדמה, אחרים הם תופעות טבע שגרתיות שהפכו לעוצמתיות ולקיצוניות יותר בשל שינויי האקלים, כמו סופות ההוריקן באוקיינוס האטלנטי. 
 

ב־11 במרץ 2011, בשעה 14:26, רעדה האדמה מול חופי צפון מזרח יפן בעוצמה 9.1 - אחת החזקות בהיסטוריה. אולם הפעם המפגש בין הלוחות הטקטוניים לא נגמר בכך, אלא עורר גלי צונאמי אדירים שבתוך כשעה התנפצו על החוף, סוחפים את כל מה שנקרה בדרכם לאורך קילומטרים רבים. יותר מ־18 אלף בני אדם נספו ויותר ממיליון מבנים נפגעו. הנזק הכלכלי הסתכם בקרוב ל־200 מיליארד דולר. 
 

הגלים פגעו גם במתקן הגרעיני לאספקת חשמל בפוקושימה וגרמו להמסת הכוּרים ולפליטת קרינה רדיואקטיבית, האסון הגרעיני הגדול ביותר מאז צ'רנוביל ב־1986. אזור ברדיוס של 20 קילומטרים מהכוּרים, שבו התגוררו קרוב לחצי מיליון בני אדם, פונה לחלוטין, ורק בשנת 2015 החלו בהדרגה הרשויות להתיר לתושבים לשוב לבתיהם. עבודות השיקום בכורים עדיין נמשכות: יעברו עוד שנים עד שיטוהרו מיליון טון של מים מזוהמים מחומרים רדיואקטיביים שמוחזקים באתר.

תמונה אחת של פעוט קטן, שוכב חסר חיים במכנס קצר ובטי־שירט אדומה על חוף הים של העיר בודרום בטורקיה, זעזעה את העולם ב־2 בספטמבר 2015. משפחתו של איילן כורדי בן השלוש נמלטה מהעיירה קובאני שבצפון סוריה בדרכה לאירופה, בתקווה לפתוח בחיים חדשים, אולם הסירה שבה שטו מטורקיה לעבר האי היווני קוס התהפכה בים, והפעוט טבע למוות עם אמו ואחיו בן החמש. 
 

איילן הקטן הפך בעל כורחו לסמל הגדול ביותר של אחד המשברים הגדולים בתולדות האיחוד האירופי. יותר ממיליון פליטים עשו את דרכם לעבר מדינות האיחוד, נמלטים מעוני, מרדיפות וממלחמות. הם עשו את המסע המסוכן ברגל ובים או מוברחים בתוך משאיות, ורבים לא הצליחו לשרוד. 
 

אחרי היסוסים וגמגומים, הייתה זו תמונתו של איילן שאילצה את מנהיגי האיחוד לפעול. חלק מהמדינות, ובראשן גרמניה, פתחו את שעריהן. אחרות כדוגמת הונגריה, שהפכה לנקודת מעבר עבור הפליטים, הקיפו עצמן בגדרות וסירבו להשתתף בנטל, בעוד שהסכם עם טורקיה הצליח להוריד משמעותית את מספר הפליטים ולהרגיע את הלחץ. 
 

את גלי ההדף של המשבר חשים עד היום. הוא עורר מתיחויות עמוקות בין המדינות החברות באיחוד ומאבקים על זהותו, ועודד את עלייתם של גורמים לאומניים קיצוניים שסימנו את הפליטים והמהגרים, עם שנאה יוקדת שהזכירה תקופות אפלות בהיסטוריה של היבשת.

החלטתו של נשיא אוקראינה, ויקטור ינוקוביץ', לוותר על הסכם לשיתוף פעולה כלכלי עם האיחוד האירופי בסוף שנת 2013 לטובת חיזוק הקשרים עם רוסיה, עוררה את גל המחאה הגדול ביותר מאז שהמדינה הפכה לעצמאית ב־1991, עד שבפברואר 2014 נאלץ ינוקוביץ' להימלט מהמדינה. 
 

נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, ששש שנים קודם לכן פלש לגיאורגיה בשל הפלירטוטים שלה עם נאט"ו, מיהר להעניש את בעלי הבית הפרו־אירופיים החדשים בקייב. ימים ספורים לאחר הדחת ינוקוביץ', פלשו כוחות רוסיים לחצי האי קרים והוא סופח לרוסיה על אף מחאה מצד הקהילה הבינלאומית, שהטילה סנקציות על בכירים רוסים וצמצמה את הקשרים עם מוסקבה, אבל לא שינתה את המצב בשטח. 
 

באפריל 2014 הכריזו שני מחוזות דוברי רוסית במזרח אוקראינה על פרישתם מהמדינה, ובכך ניתן האות לפרוץ מלחמת אזרחים שבה זכו הבדלנים לתמיכה פעילה מצד הרוסים. יותר מ־6,000 בני אדם נהרגו ויותר ממיליון וחצי נמלטו מבתיהם. החודש נועד פוטין עם נשיא אוקראינה ולודימיר זלנסקי בניסיון לסיים את המלחמה, אבל הסוף עדיין לא נראה באופק.

"זוהי תחילתו של עידן חדש, שיראה את סין מתקרבת למרכז הבמה ותורמת יותר לאנושות", הצהיר נשיא סין ומזכ"ל המפלגה הקומוניסטית, שי ג'ינפינג, בנאומו לפני הקונגרס הלאומי באוקטובר 2017. באותו כינוס ביסס שי את מעמדו בתור המנהיג הסיני החזק ביותר מאז מאו דזה־דונג, אחרי שבמשך חמש שנים ביצר את שלטונו בעוד הוא מטהר את המפלגה ממתנגדיו בשם המאבק בשחיתות. 
 

שי מבקש להפוך את סין למעצמה מובילה עד אמצע המאה ה־21 והוא פועל לשם כך ללא הפסקה. תחת הנהגתו, עבר הצבא העממי רפורמות מקיפות והשיג יכולות מתקדמות, סין ביססה את שליטתה בים סין הדרומי עם הפיכתן של שוניות אלמוגים לבסיסים צבאיים, למורת רוחן של ארצות הברית ומדינות האזור, שטוענות לריבונות על חלקים של הים. בייג'ינג גם הפכה לאחד הקולות המובילים במאבק נגד התחממות כדור הארץ. כל זאת, במקביל לדיכוי פנימי של מתנגדי המשטר והמיעוט האויגורי המוסלמי. 
 

אולם מאז 2017, מוצא עצמו שי מול יריב עקשן בדמותו של טראמפ, שפתח במלחמת סחר ומכסים חסרת תקדים מול סין שזעזעה את הכלכלה העולמית. שתי המעצמות מתקדמות כעת לעבר הסכם חדש שעשוי להרגיע את המתיחות, אולם התחרות בין וושינגטון ובייג'ינג עדיין רחוקה מסיום. ועם סוגיות טעונות כמו הונג קונג, טייוואן, זכויות אדם, ים סין הדרומי ואפילו מאבקי הסחר, המלחמה הקרה ביניהן עלולה גם להתחמם.

אתר ויקיליקס ומייסדו האוסטרלי, ג'וליאן אסאנג', הדהים את כל העולם בשנת 2010 עם סדרה של הדלפות חסרות תקדים. באפריל הוא הציג סרטון של מסוק קרב אמריקאי יורה למוות בשני עיתונאים בעיראק, וביולי פרסם עשרות אלפי מסמכים על המלחמה באפגניסטן, כאשר כל המידע הגיע אליו מצ'לסי מנינג (אז ברדלי מנינג), ששירתה ביחידת מודיעין אמריקאית בעיראק. בסוף נובמבר הגיעה מכה נוספת כאשר החלו להתפרסם מאות אלפי מסמכים של מחלקת המדינה האמריקאית, חלקם מסווגים, שהציגו את הצדדים הלא תמיד מחמיאים של הדיפלומטיה. 
 

אסאנג' הפך לגיבור עבור תומכי הזכות לדעת ולאויב המדינה עבור ארצות הברית. אחרי שהועלו נגדו חשדות על אונס ותקיפה מינית בשוודיה, הוא נעצר בבריטניה בשנת 2012, אולם הצליח להתחמק מהשחרור בערבות וברח לשגרירות אקוודור בלונדון מחשש שיוסגר לארצות הברית. מהמקלט שמצא, המשיך אסאנג' לנצח על הפרסומים של ויקיליקס, ששיאם היה ההדלפות של תכתובות המיילים ממחשבי המפלגה הדמוקרטית בקמפיין הבחירות של הילרי קלינטון, זמן קצר אחרי שטראמפ עצמו קרא לאתר לפרסם את המידע. 
 

באפריל האחרון סולק אסאנג' משגרירות אקוודור, נעצר על ידי הבריטים ונידון למאסר של כשנה על הפרת תנאי השחרור. השוודים החליטו לסגור את התיקים נגדו, וכעת נותר לראות אם הוא יישלח לארצות הברית, שם הוא צפוי לעמוד לדין על הדלפת המסמכים המסווגים. 
 

ויקיליקס ואסאנג' היו הסנונית הראשונה בעשור של הדלפות דרמטיות. ביוני 2013 חשף אדוארד סנודן, לשעבר עובד קבלן בסוכנות לביטחון לאומי (NSA), את הסודות הכמוסים ביותר של קהילת המודיעין האמריקאית, ועורר מתיחויות בין וושינגטון לבין בעלות בריתה כאשר התברר כיצד ארצות הברית ריגלה אחריהן. החשיפות של מסמכי פנמה באפריל 2016 ושל מסמכי פרדייז בנובמבר 2017 הראו כיצד מנהיגי מדינות, מיליארדרים, סלבריטאים, סוחרי סמים וטרוריסטים הצליחו להסתיר כספים באמצעות מקלטי מס וחברות קש.

רגע נדיר של הסכמה בינלאומית ואחדות דעים התרחש ב־12 בדצמבר 2015 בפריז, כאשר מדינות העולם סגרו את ועידת האקלים השנתית של האו"ם עם הסכם חסר תקדים שהכיר בסכנות של שינויי האקלים, והביע נכונות לצמצם את פליטת גזי החממה על מנת לעצור את התחממות כדור הארץ. 
 

ארבע שנים חלפו אבל המציאות בשטח כמעט לא השתנתה. טראמפ הוציא את ארצות הברית מהסכם פריז, נשיא ברזיל, ז'איר בולסונרו, גם רוצה לעזוב את ההסכם ועוצם עיניים מול השריפות ביערות האמזונס, בעוד שראש ממשלת אוסטרליה, סקוט מוריסון, מחליט לצאת לחופש בדיוק כשארצו בוערת מטמפרטורות חסרות תקדים. 
 

גם המדענים מזהירים כי כדור הארץ מתחמם בקצב מהיר יותר מכפי שהעריכו - העשור הנוכחי היה החם ביותר שתועד אי פעם - אבל זה לא מנע ממדינות העולם לסיים החודש את ועידת האו"ם במדריד עם הצהרה עמומה על "צורך דחוף" לצמצם את פליטת הגזים, אולם ללא החלטות ממשיות. 
 

מול שתיקת המנהיגים, ובצל השתוללות תופעות הטבע שנעות מבצורות וחום קיצוני לסופות אימתניות והצפות נרחבות, הייתה זו נערה צעירה משוודיה, גרטה טונברג (16), שהעזה לקרוא בשנה האחרונה "המלך הוא עירום". הנערה השקטה הפכה לקול רועם שעורר מיליונים להפגנות ברחבי העולם, ולא בחלה בביקורת ישירה לעבר ראשי המדינות החזקים בעולם: "איך אתם מעזים? הרסתם לי את הילדות ואתם הורסים לנו את העתיד!". כעת נותר לראות אם בעשור הבא הקריאה שלה תגרום למעשים.