לא זכורות בהיסטוריה המודרנית בארה"ב בחירות לנשיאות שהשלכות התוצאות שלהן לא רק ידועות מראש, אלא מקבלות חיזוק ואישוש ככל שממשמש ובא רגע ההצבעה כמו הבחירות הנוכחיות. אין צורך להכביר מלים או להימנות ולהזדהות עם אחד משני הצדדים היריבים והמתמודדים. אין צורך בסוקרים, במומחים ובפרשנים. הסיבות, הגורמים והמניעים בשיקולי המצביעים האמריקאים ברורים כשמש, ההשלכות של תוצאות הבחירות כל כך ידועות, כל כך צפויות.
מי שתומך בטראמפ, יודע היטב כי הוא מצביע אישית, באופן ישיר בעד טראמפ, תומך ביודעין בהמשך ההתנהלות שפרשנים המכבדים את עצמם העניקו לה את ההגדרה המכובסת "שנויה במחלוקת". מי שתומכים בג'ו ביידן מצביעים בעד אמריקה. הם לא בדיוק מאושרים במועמד הקשיש שלהם. אבל הוא בעיניהם ועבורם סמל ומופת למה שהם מגדירים בלי צורך לרכך ולעדן הגדרות, נורמליות, אנושיות, תרבות.
צריך פשוט להאזין לנאומים, להתבטאויות ולהצהרות שהנשיא דונלד טראמפ משמיע ומשווק בימים האחרונים בנאומיו והופעותיו באספות בחירות, במיוחד במדינות הנחשבות מתנדנדות. "יחלוף זמן רב עד שנדע את התוצאות", הצהיר-התריע הנשיא טראמפ באסיפת בחירות שקיים ביום שישי. "ויקרו דברים רעים", הוסיף בהדגשה למי שלא נבהלו מספיק. המועמד לנשיאות, מאיים, מפחיד ומבעית את הבוחרים.
לא התפשטותו המחודשת של נגיף הקורונה מדאיגה את טראמפ, לא העובדה שביותר מ-40 מדינות בארה"ב נרשמו בימים האחרונים שיאים חדשים של נדבקים מאומתים. גם המשבר הכלכלי המאיים על ארה"ב, שכבר מורגש במדינה, לא מטריד את טראמפ. "יקרו דברים רעים", איים. יש סיכוי שאני מפסיד, שלא יהיה לכם את טראמפ. ראו, הוזהרתם.
ג'ו ביידן לא מעורר השראה. לא מצית התלהבות. לא מנפיק דמיון לפתרונות מהירים לבעיות ולמצוקות של אמריקאים. הקריירה הפוליטית הארוכה שלו, שזורה במישגים, בהחלטות לא נכונות, בהצבעות כסנטור שעליהן הוא מתחרט. אבל כדברי הפסוק "אין צדיק בארץ אשר לא יחטא". אין פוליטיקאי מושלם. גם לא יכול להיות. נורמליות אין פירושה שלמות. ג'ו ביידן מייצג את אמריקה הנורמלית, עם מעלותיה וחסרונותיה. הוא דואג לדמוקרטיה, לסדר הטוב.
גם ג'ו ביידן איננו טלית שכולה אמת. גם בנאומים שהוא משמיע נכללים לעתים חצאי אמת או עובדות לא מאושרות. אצל ביידן זה מעידות. אצל טראמפ השקרים, הסילופים, הזיופים הם הטבע השני שלו, אולי הראשון. הניו יורק טיימס בדק נאום אחד שנשא בשבוע שעבר ומצא שב-90 הדקות של הנאום, טראמפ שיקר 130 פעמים. רק רבע מהטיעונים שהשמיע בנאום היו נכונים.
מה שדונלד טראמפ השיג בהופעותיו ונאומיו האחרונים שהוא מזכיר, גם לתומכיו ולאוהדיו, שארבע שנותיו בית הלבן היו לא נורמליות ועוד ארבע שנים יהיו אותו דבר, וגרועות יותר. אבל הוא חושף יותר ויותר את התקינות, את הרגילות, את המקובלות של ג'ו ביידן.
תופעה מדהימה שאיננה זוכה לתשומת לב הראויה לה היא שבעלי טורים, פרשנים ומומחים באמצעי התקשורת בארה"ב הידועים ומוכרים כימניים ונוטים למפלגה הרפובליקנית מפרסמים באחרונה מאמרי-דעה ופרשנויות שמזהירים, מתריעים ומבהירים באופן חד משמעי ונחרץ נגד תמיכה בדונלד טראמפ ונגד הצבעה בעדו בבחירות. בשפה וסגנון בוטים, הכותבים מזהירים שארבע שנים נוספות של דונלד טראמפ כנשיא יהיו אסון לארה"ב כמעט בכל תחום ושטח.
הבולט בהם הוא דיוויד ברוקס, בעל טור ותיק, ידוע ומוערך מאוד בניו יורק טיימס. את ארבע שנותיו של דונלד טראמפ בבית הלבן סיכם ברוקס בהגדרתו את הקמפיין של ג'ו ביידן "קמפיין שמתקיים במדינה שאיבדה את האמונה בעצמה. 66 אחוז מקרב האמריקאים מאמינים שאומתם שוקעת", כתב ברוקס. את התנגדותו החריפה לטראמפ ניסח ברוקס ועיגן במילים, "ביידן מקיים קמפיין באווירה פוליטית וחברתית של מלחמת אזרחים".
הניו יורק טיימס הקדיש עמוד בגליון יום ראשון שלו לפרסום ציטוטים של בעלי טורים ופרשנים המגדירים במלים שונות אך ברוח של הסכמה כללית את הגרוע, החמור, המסוכן והמאיים בהתנהלותו של טראמפ כנשיא והסכנה בתקופת כהונה שניה שלו. לא זכור נשיא מכהן שבכירים ממפלגתו, יקימו, ינהלו ויריצו מסגרת מיוחדת שמטרתה לסכל את בחירתו מחדש. המדובר ב"פרויקט לינקולן", שבכירים רפובליקנים הקימו ובמסגרתו גייסו מיליוני דולרים שמימנו פעילויות והסברה במטרה לסכל ולמנוע את בחירתו.
הנתונים של סקרי דעת הקהל האחרונים והמעודכנים שפורסמו בעתוני סוף השבוע בארה"ב ושודרו בערוצי הטלוויזיה מראים המשך עקבי של פערים לטובת ג'ו ביידן גם במדינות חשובות ומרכזיות, כולל מתנדנדות. אבל זה לא מבטיח ניצחון לג'ו ביידן. ביום שלישי הקרוב, נדע ונגלה אם הטראמפיזם ניצח או הנורמליות גברה.