ביולי 2019, במהלך קבלת הפנים שנערכה בברלין לכבוד ראש ממשלת פינלנד, אנטי רינה, החל גופה של אנגלה מרקל לרעוד שוב. זאת הייתה הפעם השלישית בתוך פחות מחודש שמרקל תועדה רועדת באופן בלתי נשלט באירועים ציבוריים.
האישה חתומת הפנים, שדאגה תמיד לא לחשוף רגשות באופן פומבי, שרק מקורביה ידעו להבחין באצבעותיה הפצועות כרמז למנהג כסיסת הציפורניים שביצעה כשהייתה במצבי לחץ, או כשהחלה להיכנס לפרטי הפרטים של נושא השיחה כאשר חשה לא בנוח, נחשפה כאדם פגיע לעיני כל.
מכונת העבודה שעבדה מסביב לשעון וללא הפסקה נראתה עייפה. האישה החזקה בעולם נחשפה כאנושית. "אני בסדר", היא אמרה לאחר התקרית השלישית, "אין מה לדאוג". ואכן, הרעידות הפומביות פסקו, וכמו במשברים אחרים, גם את המשבר הזה היא עברה, אם כי בשלב הזה כבר היה ברור לכולם, אנגלה מרקל תעמוד בדיבורה ולא תתמודד שוב לתפקיד הקנצלרית בבחירות שייערכו ב־26 בספטמבר. גרמניה מתקרבת לסופו של עידן.
בחודשים הקרובים, אחרי שתשלים כ־16 שנות כהונה בראשות המדינה החזקה באירופה, תרד מרקל, מי שנבחרה פעמים רבות על ידי מגזין "פורבס" לאישה החזקה בעולם ונחשבת בעיני רבים לאישה העוצמתית בתבל, מהבמה המרכזית ותסיים את תפקידה כקנצלרית גרמניה. אחרי שנים רבות של מתח בלתי פוסק, שהותירו חותם לא רק על גרמניה אלא גם על בריאותה ואורח חייה, מרקל תוכל סוף־סוף לשחרר את ההגה ולהעביר את הנהגת המדינה למועמד המפלגה השמרנית, ארמין לאשט, או למועמד הסוציאל־דמוקרטי, שנהנה מרוח גבית, אולף שולץ.
קשה להגיד שמרקל פורשת בשיא. נראה שלא רק היא הגיעה למיצוי כהונתה, גם הגרמנים השמרנים, שלא ממש אוהבים שינויים, כבר מייחלים לשינוי, להנהגה חדשה, אף שבלבם מקנן חשש מהלא מוכר. דמותה הפרגמטית, הפשרנית, הרגועה אך עוצמתית, השמרנית אך גם פרוגרסיבית במידה, גרמה לכך שמרקל הייתה הדמות הפוליטית האהובה והשנואה בגרמניה באותה העת.
היא לא ביקשה להיות דומיננטית, היא פשוט הייתה דומיננטית מכולם, היא דאגה להזיז ולחסל כל יריב ואיום פוליטי אפשרי בדרכים יצירתיות אשר כלפי חוץ לא נראו אגרסיביות, ונשארה בודדה בפסגה לאורך זמן רב, יש שיגידו זמן רב מדי.
מהמערב למזרח ובחזרה
אנגלה דורותיאה מרקל נולדה ביולי 1954 בהמבורג, אז בגרמניה המערבית. שלושה חודשים לאחר שנולדה עברו הוריה, הורסט והרלינד קאזנר, לכפר קוויצו ומאוחר יותר לעיירה טמפלין, מאחר שאביה של מרקל, שלמד תיאולוגיה לותרנית, התקבל למשרת כומר בעיירה באזור ברלין. במילים אחרות: הוריה עברו ממערב גרמניה למזרח גרמניה.
המעבר הלא שגרתי מהמדינה הליברלית עם תפיסת העולם המערבית אל מעבר להרי החושך של מסך הברזל, שם התפתחה תרבות קומוניסטית סגורה וחילונית, השפיע על האופן שבו גדלה מרקל והתחנכה. כך למשל, בעקבות עיסוקו של אביה, מרקל לא יכלה ללמוד הוראה וחינוך בגלל מגבלות התעסוקה שהטיל המשטר במזרח גרמניה על אנשים בעלי אורח חיים דתי. מרקל התפתחה במגמת המדעים, והצטיינה בכך כילדה.
סביר שהעובדה שגדלה במזרח הקומוניסטי שנשלט על ידי השטאזי ומלשיניו השפיעה גם על הגישה שבה בחרה להתנהל מול חבריה ויריביה הפוליטיים. "היא בילתה כ־35 שנים מחייה במזרח גרמניה, ואני לא יודע אם הדבר השפיע באופן משמעותי על העמדות הפוליטיות שלה, אבל עד היום יש לכך השפעה גדולה על ההתנהלות שלה. היא סומכת על מעט אנשים, ולדעתי זה קשור לחוויות שאותן חוותה במזרח גרמניה, שם כל אדם היה צריך לבחור בקפידה את מילותיו, ולמי הוא אומר אותן, כדי לא להסתבך עם הממשלה", מסביר ניקולאוס בלומה, ראש המחלקה הפוליטית בערוצי החדשות RTL ו־NTV.
"גם היום היא ממעטת לדבר באופן גלוי בפני אנשים, וכשיושב פורום מצומצם ויש רצון לדבר בצורה פתוחה, היא מבהירה שחשוב לה שאף אחד לא ידבר וששום דבר לא ידלוף. אם מישהו לא יודע לשמור סוד, הוא יאבד מיד את האמון שלה".
מרקל למדה פיזיקה באוניברסיטת לייפציג, ולאחר סיום התואר החלה לעבוד במכון המרכזי לכימיה פיזיקלית באקדמיה הגרמנית למדעים בברלין. בהמשך עשתה את הדוקטורט שלה בכימיה קוואנטית, ובמקביל החלה בפעילות ציבורית מקומית מינורית. ב־1974, במהלך לימודיה, הכירה את הפיזיקאי אולריך מרקל, והשניים נישאו ב־3 בספטמבר 1977. נישואיהם לא החזיקו מעמד זמן רב, והשניים התגרשו ב־1982.
את המעורבות הפוליטית המשמעותית שלה היא החלה מיד לאחר נפילת חומת ברלין ב־1989, כאשר הצטרפה למפלגת "התעוררות דמוקרטית", שהתמודדה כחלק מרשימה של מפלגות בעלות תפיסת עולם פוליטית הנוטה למרכז־ימין. הרשימה ניצחה בבחירות, ומרקל התמנתה לסגנית הדוברת של הממשלה.
כבר ב־1990 התאחדה המפלגה עם מפלגת "האיחוד הדמוקרטי הנוצרי" ממערב גרמניה, ומשם הקריירה שלה החלה לצבור תאוצה. באותה שנה נבחרה לבונדסטאג, ובהמשך הפכה לשרה הצעירה ביותר בגרמניה, כאשר בגיל 36 מונתה לשרת הנשים והנוער תחת הקנצלר הלמוט קוהל, שלקח אותה תחת חסותו ואף קרא לה "נערתי". הוא גם זה שהחליט לשדרג אותה ואת הנראות שלה, באמצעות מינויה לשרה לענייני הסביבה וביטחון גרעיני.
מרקל התקדמה במפלגה הנוצרית־דמוקרטית (CDU) ובשנת 1998 מונתה למזכירה הכללית של המפלגה. בסוף דצמבר 1998 נישאה לבן זוגה הנוכחי, פרופסור לכימיה בשם יואכים זאואר, אב לשני ילדים מנישואים קודמים. לשניים אין ילדים משותפים.
סקנדלים פנימיים במפלגה, חלקם קשורים לקנצלר לשעבר קוהל, שהפסיד בבחירות ב־1998, גרמו למרקל לצאת נגד הפטרון שלה ונגד מחליפו, ובשנת 2000 נבחרה להנהיג את המפלגה הנוצרית־דמוקרטית. שיקולים פוליטיים פנימיים גרמו לה לוותר על הגשת מועמדות לתפקיד הקנצלר של שנת 2002, אולם ההפסד של מפלגתה באותה שנה הוביל אותה לעמוד בראש המפלגה ובראש האופוזיציה עד 2006, שם ניצחה תוך שהיא הופכת לקנצלרית הראשונה בתולדות גרמניה.
הניצחונות שלה לאורך השנים לא היו גדולים, אבל היא הייתה חכמה מספיק כדי ליצור בריתות פוליטיות שהביאו אותה פעם אחר פעם להצליח להקים קואליציה ולהתמנות לקנצלרית. "לפני כמה חודשים התייצבה אנגלה מרקל בפני שורה של צעירים מקרן קונראד אדנאוואר ואמרה להם: 'לעולם אל תמעיטו בערכה של הפשרה'", מספר ד"ר מיכאל בורשארד, מנהל המחלקה למחקר היסטורי ומנהל הארכיון של הקרן (המשויכת למפלגה הנוצרית־דמוקרטית). "מרקל הייתה מומחית במציאת פשרות, ועם חושים פוליטיים ממולחים הצליחה למצוא פתרונות לסוגיות פוליטיות מורכבות עם יריביה הפוליטיים, וגם לתת לגרמנים תחושה שהיא שולטת במצב. שלוש מתוך ארבע הקואליציות שהקימה היו יחד עם המפלגה הסוציאל־דמוקרטית, שאמורה להיות יריב פוליטי. היא הצליחה לפתור באומנות בעיות פוליטיות שנראו לא פתירות".
סוד כוחה אינו רק ביכולת מציאת הפשרות אלא גם בעוצמתה המתעתעת, שנראית חבויה אך התגלתה פעם אחר פעם במלוא כוחה: "יש פוליטיקאים שמעוניינים להראות את הכוח שלהם, היא התעניינה בלהיות בעלת כוח אך לא להראות את זה, וזה עבד מצוין עבורה. בגרמניה אוהבים מנהיגים חזקים, אבל לא כאלה שמנפנפים בכך", אומר ראלף שולר, האחראי לסיקור הפרלמנט והקנצלר בעיתון "בילד" - הגדול באירופה.
"מרקל ידעה לשרוד בצורה טובה, והיא הצליחה לסלק את האיומים מאלו שקראו עליה תיגר. את ינס שפאן היא קיבלה, כי הוא היה חזק מאוד והיה יכול להיות מסוכן פוליטית עבורה, ומינתה אותו לשר, והיו דוגמאות נוספות, כמו במקרה של שרת ההגנה. כל מי שסיכן אותה פוליטית קיבל משרה שהיה קשה להצליח בה".
גם קור הרוח הידוע שלה עמד לזכותה וגרם להערכה רבה מצד אוהביה וגם יריביה. "מרקל ידעה להישאר רגועה, לעולם לא לאבד את העשתונות או לצאת מהרוגע שלה. תמיד עם עיניים פקוחות וחשיבה שקולה ואנליטית כדי לדעת מה ההחלטה הנכונה ומה צריך לעשות", אומר בלומה, שמוסיף כי מרקל הייתה גם קשובה מאוד לדעת הקהל, שגרם לה לא פעם להשתמש ביכולת הפשרה שלה כדי לזכות באהדתו.
"היא ידעה על מה ניתן להתפשר, שהרי צריך להתפשר בשיטת הקואליציה שלנו - והיא ידעה להצליח באמצעות הפשרות. במקביל, זה גם היה החיסרון שלה, הרבה פעמים היא קודם בדקה מה דעת הקהל - ואז היא החליטה מה לבצע וכיצד לבצע את ההחלטה. היא חיכתה לראות לאן הרוח נושבת. מרקל הייתה פחות מנהיגה של חזון, היא לא הייתה כמו גרהרד שרדר, שעשה רפורמות באופן חד אך לא הצטיין כקנצלר, היא הייתה זהירה יותר. לדעתי היא לא הייתה אופורטוניסטית, בפוליטיקה אתה עושה מה שאפשרי, והחוכמה היא להשיג רוב, והיא ידעה לעשות את זה בצורה טובה".
דומיננטית וצנועה
היחסים של אזרחי גרמניה עם הקנצלרית שלהם ידעו עליות ומורדות. בניגוד ליחס אליה בעולם, שבו היא אהודה מאוד עד ימים אלו, במהלך כהונתה הפכה מרקל לדמות הפוליטית האהובה ביותר בגרמניה, מופע של אישה אחת דומיננטית וצנועה שהגרמנים העריכו וכיבדו, אך גם נבחרה לדמות שהכי מעוררת אנטגוניזם אצל הגרמנים.
"מרקל היא אדם מאוד פרגמטי ונתנה לאנשים את התחושה שהיא פותרת בעיות. בזמן שהיא הייתה קנצלרית, היו משברים גדולים: המשבר הפיננסי ב־2008, משבר הקורונה, משבר הפליטים וההגירה, משבר היורו שסיכן את האיחוד האירופי. היא תמיד נתנה את התחושה שהיא דואגת לכל. אולי לא תמיד כולם יצאו מרוצים ממה שהיא עושה, אבל ברור לכולם שהיא מקבלת החלטות שלדעתה הן טובות לגרמניה. זה גם מה שגרם לאנשים להגיד שהיא 'מוטי' - אם בגרמנית - כי זה מה שאמהות מסוגלות בין היתר לעשות, לפתור בעיות ולדאוג ל'ילדיהן' בצורה הטובה ביותר", מסביר ד"ר בורשארד.
ראלף שולר מציין את הענווה הכנה שלה כמפתח לאהדת הציבור, ענווה שהוזכרה לא פעם על ידי אנשים שפגשו אותה באמצע הרחוב עושה קניות או מחכה בתור בסופרמרקט כאחד האדם. "לא תמצא אצלה יוקרה בבגדים, אין סיגרים, אין חופשות מרהיבות, היא מאוד ביישנית וחיה בפשטות - זה מי שהיא. העורך הראשי שלנו ניסה למצוא את בית הנופש שלה בברנדנבורג והוא מאוד התרשם ולא האמין איך זה שהאישה החזקה בעולם מחזיקה בבית כל כך פשוט עם כמה פרחים ושטחים ירוקים קטנים סביבו.
אין יוקרה, אין וילה, זה אפילו לא אזור של אנשים עשירים - הוא פשוט היה בהלם שפוליטיקאית מצליחה גרה במקום שכזה, ולא רק הוא, אנשים מעריכים את הצניעות שלה, גם כאלה שלא מצביעים לה, וזה גרם לאנשים לבטוח בה".
לצד שביעות הרצון שנרשמה בחלקים רבים מהאוכלוסייה לגבי יכולת ניהול המשברים שלה, או לפחות ניהול רוב המשברים שאיתם התמודדה, ישנו חוסר שביעות רצון בקרב אזרחים רבים לגבי אי־יכולתה לקדם רפורמות הכרחיות לשימור מעמדה של גרמניה כמדינה החזקה באירופה, ולשימור האיתנות הכלכלית של המדינה. "בעיניי, שלוש החלטות חשובות ליוו את הקדנציה של מרקל", מסביר ד"ר בורשארד.
"הראשונה, הצלת היורו בעקבות המשבר הכלכלי ב־2008, שאיים על אחדות אירופה. מרקל אמרה שאם היורו ייפול, אז אירופה תיפול, והיא הצליחה לאזן בין הרצונות של הממשלות השונות באיחוד האירופי ושמרה על שלמותו עד ליום זה. ההחלטה השנייה הייתה כאשר מרקל השביתה את ייצור האנרגיה בכורים גרעיניים אחרי האסון בפוקושימה, יפן, החלטה שמעבר למשמעות הסביבתית הייתה גם בעלת משמעות פוליטית, מאחר שהיא אפשרה שיתוף פעולה קואליציוני עם הירוקים ברמה הפדרלית.
ההחלטה על פתיחת גרמניה לפליטים - בתחילת ספטמבר 2015 היו יותר מ־10,000 פליטים במצב קשה בבודפשט שרצו להגיע לגרמניה. בגרמניה החליטו להכניס אותם לתוך המדינה בניגוד לאמנת הפליטים. מרקל הבינה שאם גרמניה, לנוכח האחריות ההיסטורית שלה, ואירופה, לא יקבלו אליהם פליטים במצב הומניטרי קשה - הם גם יהיו אשמים במצב שנוצר.
הדוגמאות הללו מראות אילו איכויות יש לה ואיך היא מגיבה מהר ויודעת באמצעות יכולת דיפלומטית יוצאת דופן למצוא פשרות והסכמים ולהתמודד עם מצבי משבר. צריך לציין שלפשרות יש השלכות, וניתן לראות שיש להן גם השפעות לא פשוטות על הבייס הפוליטי שלה. כל שלוש ההחלטות הללו העלו הרבה שאלות לא פתורות. גרמניה נדרשה לממן הרבה מהבעיות של מדינות אחרות באירופה. והכנסת הפליטים חשפה את הבעיות הבירוקרטיות שמהן סובלת גרמניה, אף שהן טופלו בהמשך".
גם יאן פדרסון, אנליסט פוליטי ועורך באתר TAZ זה 25 שנים, סובר שקבלת הפליטים לא הייתה טעות, אך הוא מסמן בעיות אחרות שהצטברו במהלך כהונתה של מרקל: "מרקל לא הצליחה להתמודד מספיק טוב עם המשבר הטכנולוגי. גם כיום יש כפרים שאין להם קו אינטרנט יציב או אזורים ללא קליטה סלולרית, ודרוש טיפול משמעותי בנושא. בנוסף, לא נמצא תחליף משמעותי לאנרגיה שיוצרה בכורים הגרעיניים, ויש למצוא פתרונות אנרגטיים ידידותיים לסביבה".
ואכן, הרבה מהביקורות מתמקדות כאמור ברפורמות אסטרטגיות נרחבות שלא קודמו על ידי מרקל: "מצד אחד מרקל הצליחה להיבחר ארבע פעמים. תחת המנהיגות שלה גרמניה הפכה להיות ליברלית ופתוחה ומודרנית יותר, יש פחות חוב לאומי ופחות מובטלים, וכלכלית גרמניה מדינה חזקה יותר", אומר בלומה.
"מצד שני, ברמה הטכנית היא דיברה על דיגיטציה של חלקים גדולים בשוק, ואנחנו כיום כמדינה רחוקים מלהיות במקום הנכון והמתאים כמדינה מתקדמת ומודרנית. אנחנו בפיגור בכל מה שקשור לתשתית סלולרית, פריסת וקליטת אינטרנט, דיגיטציה של המערכות, והבירוקרטיה עדיין מאוד משמעותית. אנחנו צריכים שוב להשקיע ציבורית ופרטית במדינה שלנו. כבישים, גשרים, דיגיטל, וזה היה צריך לקרות לפני עשור ולא קרה. כל הדברים הללו הם אלמנטים שצריכים לתקן אחרי שהיא תעזוב".
גם שולר מונה כישלונות: "בנאום הראשון שלה לאחר הבחירה ב־2006, ביום האיחוד (3 באוקטובר - נ"ש), היא אמרה שגרמניה סובלת מיותר מדי בירוקרטיה ודיברה על צורך בשינויים משמעותיים. כשרואים ש־16 שנים לאחר מכן אנחנו עם אותן הבעיות, אנחנו מבינים שהיא נכשלה בהבאת פתרון מוצלח לבירוקרטיה הגרמנית ולבעיות מבניות נוספות".
כאמור, לא מעט גרמנים סלדו ממרקל. חלק גדול מהם כעס על פתיחת הגבולות לכמיליון פליטים, רובם מוסלמים, ב־2015, דבר שלפי ההערכות הביא להתחזקות הימין הקיצוני במדינה. גם התנהלותה במשבר הקורונה הביאה עליה התנגדות מצד קהלים אחרים שאינם קשורים פוליטית זה לזה - זאת בעקבות מדיניות ההגבלות על האוכלוסייה ועידוד צריכת החיסונים, שהובילה ללחץ חברתי וכללי כלפי אלו שבחרו לא להתחסן. במקביל נרשם כעס מצד אנשים רבים שבתחילה הקפידו על ביצוע ההוראות, אך לאחר מכן חשו מיאוס מההגבלות השונות שהביאה איתה המגיפה.
שולר עצמו טוען שאופן הטיפול שלה במשבר הפליטים היה כושל, לא רק בגלל זריקת המרץ שהימין הפופוליסטי קיבל בגרמניה, בדמות הופעת מפלגת הימין הפופוליסטי "אלטרנטיבה לגרמניה" (AFD), שהצליחה להיכנס לפרלמנט ולגרוף קולות של מיליוני מצביעים, אלא גם מעצם הכנסת פליטים מוסלמים שהביאו עמם תרבות שונה מאוד מהתרבות הגרמנית, תרבות שלטענתו בחלקה אינה מעוניינת להשתלב, ואשר מביאה עמה לעתים אלמנטים אנטישמיים בוטים: "אני חושב שהטעות הגדולה ביותר שלה הייתה במשבר הפליטים, וייבוא אנטישמיות הוא רק חלק אחד שמהווה תוסף לאנטישמיות הנוכחית.
אני חושב שגרמניה לא יכולה לגרום לפליטים שאינם מעוניינם בכך - להתערות. אנחנו לא אומרים ולא קובעים לאף אחד איך לחיות, כך שמפגש התרבויות הזה, שטומן בתוכו לא מעט קונפליקטים, הוא פעמים רבות בעייתי במספר ממדים שונים. בהסתכלות לטווח הארוך מדובר לדעתי באחת הטעויות הקשות שבוצעו על ידי מרקל, ולא רק בהיבט הפיננסי, אלא גם בהשלכות של הכנסת הפליטים לגרמניה, כאשר הייתה תחושה בציבור של איבוד שליטה על הזהות והמניע של הפליטים שנכנסו למדינה".
החלטה נוספת ששולר מבקר היא ביטול חוק גיוס חובה לצבא הגרמני: "כשהיא התחילה, היה לנו צבא משמעותי יותר, וכיום ההגנה שלנו במצב רע, אני חושב שהירושה של מרקל לא כזו טובה, אף על פי שהרבה אנשים אוהבים אותה כבן אדם".
מחויבות עמוקה לישראל
אף על פי שרוב מקרי האנטישמיות בגרמניה מיוחסים לימין הקיצוני, רבים מאנשי הקהילה היהודית טוענים שחלק הולך וגדל מהתקיפות האנטישמיות מבוצעות על ידי מוסלמים, בדגש על אנשים עם רקע מזרח תיכוני או מצפון אפריקה. לפי דוח של ה־AJC, בשנת 2020 נרשם שיא של 19 שנה בתקיפות אנטישמיות בגרמניה - 2,275 תקיפות, כלומר שש בממוצע ביום. רק חמישה חשודים נעצרו, מה שגרם לנציב הממונה על המאבק באנטישמיות, פליקס קליין, להמליץ ליהודי המדינה שלא להסתובב עם כיפה באזורים מסוימים.
תפקיד הנציב הינו תפקיד חדש יחסית, שנוצר בעקבות הרצון של מרקל להתמודד עם התגברות האירועים האנטישמיים במדינה. "האנטישמיות איננה תופעה חדשה במרחב האירופי ובגרמניה - היא כאן כבר מאות שנים ואף יותר מכך. ההנהגה הגרמנית בראשות אנגלה מרקל, הנשיא פרנק וולטר שטיינמאייר, שר החוץ הייקו מאס ובכירים נוספים מציגה עמדה חד־משמעית נגד אנטישמיות ומבחינתם התופעה נתפסת לא רק כאיום על החיים היהודיים בגרמניה, אלא גם על הזהות הדמוקרטית והמוסרית של גרמניה בעידן של אחרי מלחמת העולם השנייה והשואה", אומר שגריר ישראל בגרמניה, ג'רמי יששכרוף.
"לדעתי, האנטישמיות הייתה רדומה יחסית במשך שנים רבות ועלייתם בבחירות האחרונות של גורמי ימין פופוליסטיים בגרמניה - העירה את האנשים וגרמה להם להביע את דעתם האנטישמית בצורה מפורשת יותר, ומילים הופכות בהדרגה למעשים. כדי למגר את האנטישמיות המתעוררת גם בקרב גורמי ימין ושמאל קיצוניים, צריך לשלב כוחות ולייצר אכיפה נמרצת ונוקשה עם אפס סובלנות כלפי אלה שמרשים לעצמם לבצע מעשים ותקיפות אנטישמיות. מדובר באתגר מורכב, ולצערי זה תלוי לא רק בממשל כזה או אחר, אלא גם בכמה מגזרים בחיים הציבוריים כגון מוסדות חינוך, דת, תרבות, תקשורת וגם במדיה החברתית. דוגמה טובה לתמיכה של הממשל ובמלחמה של מרקל באנטישמיות ניתן היה לראות במבצע האחרון בעזה, בשומר החומות, אז ההנהגה הגרמנית גינתה בחריפות רבה את גילויי האנטישמיות בגרמניה והביעה גם תמיכה נמרצת בישראל".
היחס של מרקל לישראל אמביוולנטי. מצד אחד, בנאום היסטורי שנשאה בכנסת ב־2008 אמרה הקנצלרית כי זכות קיומה של מדינת ישראל וביטחונה הינם חלק מהאינטרס הלאומי העליון של גרמניה. ישנו שת"פ צבאי פורה, הכולל לא רק את מכירת הצוללות והאוניות שאמורות להגן על הנכסים האסטרטגיים של ישראל, אלא גם שת"פ מבצעי בין חילות האוויר והים, ובכלל, קשר טוב בין הצדדים. מרקל הייתה אמורה לבקר בישראל בסבב פגישות הפרידה שלה מהתפקיד, אבל הפיגוע באפגניסטן בשבוע שעבר טרפד את נחיתתה פה.
מצד שני, מדיניות החוץ של גרמניה פעלה לא אחת נגד החלטות ישראליות, הרבה פעמים בהקשר של יחסי ישראל והפלסטינים, משום שבסוגיה זו מרקל סבורה כי הפתרון הנכון הוא שתי מדינות לשני עמים. "מרקל תרמה רבות במישורים הרגשיים והפסיכולוגיים לקשר בין ישראל וגרמניה. היא הייתה קשורה לישראל ממקום רגשי ואהבה את ישראל", מספר ד"ר בורשארד, שהיה גם שליח קרן קונראד אדנאואר לישראל במשך מספר שנים. "הנאום שלה בכנסת ב־2008 היה משמעותי מאוד, אבל זה לא הסתכם שם והיא יצקה תוכן ליחסים. היא יזמה ישיבות קבינט עם הממשלה בישראל כאשר כל הקבינט של גרמניה מגיע לישראל, ולהפך, וזה משהו נדיר שכמעט ולא קורה עם מדינות אחרות. היא פעלה לכך שהיחסים בין המדינות יהיו קרובים, למרות שהיחסים עם נתניהו לא היו מצוינים בהשוואה ליחסים שהיו למשל בין הלמוט קוהל ויצחק רבין.
"מרקל הגדילה את השת"פ בין הצבאות. היא תמכה בו, וזה גרם לה לתמיכה גדולה בישראל. לפעמים צחקתי שהיא יותר פופולרית בישראל מאשר המתמודדים האחרים. עשיתי כמה סקרים כראש הקרן בישראל, ושאלתי את הישראלים מי המנהיג החשוב ביותר מחוץ לישראל, שאלנו שאלה פתוחה, והתוצאות היו מדהימות, 42% ענו שאנגלה מרקל היא האהובה עליהם, רחוק מאחוריה היה ג'יימס קמרון עם 8%. הישראלים גם אמרו שלדעתם היא יכולה להיות מגשר הגון בין ישראל לפלסטינים. גם זה שהיא לא תמכה במפעל ההתנחלויות לא שינה דבר מבחינתם, הדבר היחידי שהוריד את הפופולריות שלה בישראל היה קבלת הפליטים, וגם אז היא ירדה מ־80% אהדה ל־70%".
מי שלקח חלק בחיזוק היחסים עם גרמניה וגם ראה מקרוב את היחס של מרקל לישראל היה השגריר יששכרוף: "הגעתי בסוף אוגוסט 2017 וכשבוע לאחר מכן הגיע הנשיא ראובן ריבלין לביקור ממלכתי בברלין, והשתתפתי בפגישתו עם מרקל. זאת הייתה שיחה מרשימה ובלתי נשכחת. מהרגע הראשון ניתן היה להבחין במנהיגה בשיעור קומה עם ניסיון וידע מעמיק ואפילו בעלת חוש הומור מחוכם. אישיות מרשימה שידעה לא מעט על ישראל ומהרגע הראשון דיברה על המחויבות שלה לעם היהודי לאור השנים שגדלה במזרח גרמניה, שם הסתירו בתקופת המלחמה הקרה את מה שהתרחש בשואה. מאז נפגשנו מספר פעמים, ותמיד היא שואלת מה קורה בישראל וברור מתוך שאלותיה שהיא עוקבת ויודעת מה מתרחש בארץ. בכל שיחה איתה ניתן להרגיש את היחס המיוחד לעם היהודי והמחויבות שלה לישראל.
"בסופו של דבר, הקו שהיא התוותה ב־2008 בנאומה בכנסת ובו הצהירה על המחויבות לישראל כחלק מהמדיניות הקיומית של גרמניה, קיבל ביטוי בכל הממשלות שלה. היחסים הביטחוניים התפתחו והתהדקו מאוד וגם נרשם הידוק ביחסים בעוד מגוון היבטים וענפים - ממחקר ופיתוח במדע מתקדם, בהייטק, בניידות ועד לחילופי תרבות. אני חושב שהיחסים שהתפתחו בשנים האחרונות בין ישראל וגרמניה מהווים שותפות אסטרטגית חשובה למדינת ישראל, אפילו מהחשובות שבהן. אני מאמין שהקו הזה יישמר גם אחרי שמרקל תסיים את כהונתה, כי המועמדים העיקריים להחליף אותה הקפידו עד כה להיצמד לגישתה בנוגע ליחס המיוחד לישראל״.
שומרת הסף של אירופה
גם בסקרים שנערכו במדינות שונות באירופה יצאה מרקל פעמים רבות הפוליטיקאית האהודה ביותר בקרב אזרחי מדינות האיחוד. עבור מרקל, שמירה על אחדות אירופה הייתה משימה חשובה, והיא הצליחה בה על אף המשבר הכלכלי, שבסופו תמך האיחוד ביוון, הברקזיט של אנגליה, ומשבר הקורונה וחלוקת החיסונים.
"כשאתה קנצלר גרמניה, אתה דמות חשובה באיחוד האירופי, כי זו המדינה החזקה באיחוד. מפתח החשיבה שלה, שבלט בעיקר במשברים, היה: אסור שגרמניה תהיה הסיבה לשבירת האיחוד", מסביר בלומה. "היא מכירה את ההיסטוריה והיא הובילה אותה להאמין שצריך ככל האפשר למנוע את הפיצול באירופה. זו הסיבה שהיא שמרה את יוון באיחוד, אף שמבחינה כלכלית זו הייתה טעות לשתי המדינות".
גם בתקופת הקורונה, מגיפה שמרקל חששה ממנה באופן אישי ואף החליפה את הלימוזינה שלה לפולקסוואגן בגלל עניינים הקשורים לזרימת אוויר, מרקל פעלה לחלק את החיסונים באופן שווה, ולא ניצלה את העובדה שהחיסון של חברת ביונטק ופייזר פותח בגרמניה. בלומה: "היא פעלה לכך שלכל המדינות יהיו חיסונים, אבל מרגע שהיא העבירה את הניהול לאיחוד האירופי, העבודה נעשתה באופן חלקי. צריך היה שכמה מדינות יקנו את החיסון ויחלקו אותו".
נושא נוסף שנבחן במהלך כהונתה היה היחס לנשים ולקהילה הגאה. בתקופתה כקנצלרית עבר החוק שמכיר ומאפשר נישואים בין בני אותו מין בגרמניה. מרקל הצביעה נגד החוק, כמו הרבה מחבריה ממפלגת ה־CDU, שחבריה נחשבים כבעלי דעות שמרניות, אך היא אפשרה חופש הצבעה לחברי הקואליציה בידיעה שכך תתאפשר העברת החוק, וזאת לאחר כמעט עשור שבו החוק לא עבר. "בתקופת מרקל המפלגה הנוצרית־דמוקרטית הפכה לליברלית יותר וזה בזכותה.
הם הבינו שאי אפשר לעשות פוליטיקה נגד הקהילה הגאה מאחר שרוב גרמניה תומכת בקהילה הגאה", אומר פדרסון. "לשמרנים ולחלק מהמפלגה הנוצרית־דמוקרטית חשוב להגיד שהם בעד המשפחה המסורתית. מצד שני, הם כבר לא יגידו היום שהם שונאים להטב"ק, הם רחוקים מהעמדה הזאת. הם אולי לא יתמכו בפומבי, אבל גם לרוב לא ייצאו נגד, ובהחלטה של מרקל להצביע באופן חופשי היא ידעה שגם אם היא תצביע נגד, זו החלטה שתעבור ויש לה זכות גדולה במעבר ההחלטה הזאת".
לעומת זאת, בכל הקשור לקידום נשים, בגרמניה יש ביקורת רבה על כך שסטטיסטית נשים מרוויחות פחות מגברים ומגיעות פחות לתפקידי הנהלה בכירים. בפרלמנט הגרמני הנוכחי יש כמות נשים מעטה, כ־30% בלבד, שיא שלילי שלא נרשם מאז 1994. בשיחות פנימיות אמרה מרקל בעבר שבדרך שבה גדלה, לא היה משנה אם אתה גבר או אישה - אם אדם מעוניין להגיע למשרה מסוימת, הוא צריך להבין כיצד ניתן להגיע למשרה ולפעול כדי להשיג אותה ללא עניין מגדרי.
"היא עשתה הרבה עבור נשים בזה שהיא הגיעה לתפקיד והראתה שאישה יכולה להיות קנצלרית. מצד שני, היא לא הייתה חלק מהחברה שחוותה את קידום מעמד ושחרור האישה בשנות ה־60 וה־70, והחוויה לא נצרבה אצלה. היא בעד נשים, אבל היא לא דחפה יותר מדי עבור זכויותיהן. היא לא הייתה לוחמת עבור זכויות נשים", מסכם בלומה.
לאן תמשיך מרקל מכאן? נראה שהפרישה היא לתמיד. "ב־2014 שהינו בסידני, אוסטרליה, והיינו ליד בניין האופרה והגשר המפורסם של העיר, מראה מרשים ונהדר. שאלתי אותה מה היא מרגישה, והיא ענתה שלצערה היא אינה יכולה ליהנות מהטיולים ומהמראות הללו יותר מדי בעבודה שלה, ומיד הוסיפה, 'אני לא כועסת, זה מה שבחרתי'", מספר שולר.
"במשך 16 שנים היא יצאה לחופשות באותו אזור זמן של גרמניה, כי לעבוד באזורי זמן אחרים ולעסוק בענייני הממשלה היה קשה עבורה ועבור האנשים שמולם היא עבדה. כעת היא תוכל לעשות זאת. כשאתה מכיר את מרקל באופן אישי, אתה רואה אישה אחרת לגמרי ממה שהיא עשויה להצטייר, בן אדם עם חוש הומור טוב שנחמד לשבת איתה. לפני זמן קצר היא אמרה שהחלום שלה הוא לשבת, לקרוא ספר, לישון טוב, ושהיא תשמח להפסיק להתמודד עם העול שבתפקיד ולהעביר אותו לאדם המתאים הבא שיחליף אותה. בעוד זמן קצר היא תוכל להגשים את החלום הזה".