בלי קשר ללוח היהודי, ובוודאי שלא לדת, בניו יורק מורגשת אווירת ימים נוראים. אבל אפשר להירגע. אין לאווירה הזאת משמעות מהותית, מחייבת, תובענית. נכון, היא מורגשת - אבל בתקשורת. הכול מוחצן. חשוף, ארעי.
11 בספטמבר 2021 - עשרים שנה לפיגועי הטרור הקשים והקטלניים שאירעו בתחומי ארה"ב, בלב לבו של הכרך הענק, המפורסם והגאיוני - ניו יורק. אבל התאריך גילה, חשף והבליט ביתר שאת את השתלטותם הטוטלית של אמצעי התקשורת, ובמיוחד ערוצי הטלוויזיה, על חיי היומיום של האזרח. השתלטות שנתנה ונותנת לאירועים חשובים ולהתפתחויות משמעויות חשיפה זמנית, מוגבלת, בלתי מחייבת, יום-יומיית בראש סדר הנושאים של המדינה והעם וזהו.
לפני קצת למעלה משבועיים הנושא הייתה הנסיגה מאפגניסטן. וואו! איזה אירוע. ממש נוצר ונתפר לתקשורת. העיתונים וערוצי הטלוויזיה בארה"ב יצאו מגדרם. עיתונאים ופרשנים עמלו, טרחו וחיפשו מילים, הגדרות והתבטאויות שיביעו ויבטאו את עומק הבושה, החרפה והכישלון של ארה"ב, בעקבות נטישתה החפוזה את המדינה המקוללת וקץ למעורבות צבאית הארוכה.
המסקנה הכמעט מוסכמת היא שמעמדה של ארה"ב בעולם נפגע. למה? כי הנשיא ג'ו ביידן החליט לשים קץ לנוכחות צבאית אמריקאית במדינה רחוקה ונידחת שמלכתחילה לא היה לה שום סיכוי, שום תוחלת להניב תוצאה חיובית לשום צד.
פתאום, בלי הודעה מוקדמת נחתה על מזרח ארה"ב סערה קשה, מלווה בגשמים עזים, בכמה אזורים הסערה הפכה להוריקן. הנזקים עצומים, באזורי מגורים צפופים ברובע קווינס שבניו יורק, היו שיטפונות עזים, בתים מוצפים ולמעלה מ-40 הרוגים. אף אחד באמצעי התקשורת לא זוכר את המילה אפגניסטן. אפוא זה? קרה שם משהו?
גם הסערה הקשה וההרסנית נשכחה תקשורתית מהר מאוד. התושבים הנפגעים בקווינס ובניו ג'רזי נשכח לא מוזכרים יותר לא בעיתונים ולא בחדשות ערוצי הטלוויזיה. לא מעניינים אף אחד. מה קרה? הגיע וחל תאריך עגול, 20 שנה לפיגוע הטרור של ה-11 בספטמבר, שגרם לקריסתם של שני מגדלי התאומים במנהטן ולמותם של קרוב לשלושת אלפים אמריקאים.
צוות חדשות הבוקר בערוץ CBS שידר את תכנית הבוקר ברחוב, סמוך למקום שבו נישאו בעבר שני מגדלי התאומים. בתוכניות בערוצי טלוויזיה חזרו והקרינו את הצילומים של המגדלים ההרוסים, של בני אדם הנמלטים מהאזור, של העשן שעלה מהשטח של המגדלים. פרשנים ומומחים שוב שפשפו את מצחיהם, השתתקו לרגע, נועצים מבט למצלמה במאמץ למצוא את המילים המתאימות, הקולעות למה שרובם החליטו להגדיר "התקפת הטרור ששינתה את אמריקה".
נכון, הייתה זאת התקפת טרור החמורה והקטלנית ביותר בתחומי ארה"ב. אך היא לא שינתה את אמריקה. מלבד נקודות הבדיקות והחיפושים בנוסעים בנמלי התעופה, התקפת הטרור של ה-11 בספטמבר לא השאירה שום עקבות, שום רשמים ושום סימנים בזירה הפנימית של ארה"ב. לבעיות ולמצוקות שהמדינה מתמודדת איתן, אין קשר ונגיעה לאסון הנורא שאירע לפני 20 שנה. הגידול המדאיג בתקריות ירי והרג בערים, עלייה בהיקף ובהקצנה בגילויי הגזענות, כולל הגידול באנטישמיות, התעצמות הפילוג והשסע בחברה האמריקאית – כל אלה תופעות קשות וחמורות שאינן אפילו תוצאה עקיפה של מה שאירע ב-11 בספטמבר.
"המדיה מתעסקת הפעם בהתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר כי הזמן שעבר הוא עגול, 20 שנה. בשנה הבאה כבר לא יזכירו את מה שאירע", אמר הבוקר פרשן בערוץ ציבורי בניו יורק. "בעוד יום או יומיים מפיקי תכניות החדשות בטלוויזיה לא יזכרו את התאריך", העיר בנימה עוקצנית.
מי ששיבש והפריע לתקשורת להתרכז אך ורק ביובל ה-20 להתקפת הטרור, היה לא אחר מאשר הנשיא ג'ו ביידן. בנאום ארוך, מטיף ותובעני, הציג אמש הנשיא תכנית חירום להגברה והידוק המשך המאבק נגד מגפת הקורונה. הנשיא גינה בתוקף את הנמנעים מהתחסנות ודרש מבעלי עסקים ומפעלים שמעסיקים למעלה ממאה בני אדם לכפות חיסונים או בדיקות על עובדיהם. הנשיא גם פירט שורה של אמצעים ומהלכים שממשלו יבצע במטרה לעודד ולדרבן אמריקאים לקבל חיסונים.