לא פעם נאמר שעיתונות היא לצפות בהיסטוריה כשהיא מתרחשת. מעולם לא חשתי את זה באופן כל כך ברור כמו באותו לילה, לפני שישה חודשים, כשעמדתי על מרפסת מלון במרכז קייב ודיווחתי על נאום לוחמני של ולדימיר פוטין. הקשבתי לנשיא רוסיה מזהיר מפני "התרחבות מזרחה של נאט"ו", ומפני "אימפריה של שקרים" שנוצרה על ידי ארצות הברית. הוא טען שהיה "טבח" במזרח אוקראינה, שם התושבים ביקשו עזרה מרוסיה. כשהוא מזכיר את הנאצים ואת מלחמת העולם השנייה, פוטין התעקש שרוסיה צריכה להגן על עצמה מפני אלה "שלקחו את אוקראינה כבת ערובה" ואשר "מנסים להשתמש בה נגד המדינה שלנו ובני עמנו".
זו הייתה רטוריקה שכבר שמעתי קודם לכן – מטרידה, אבל לא משהו חדש. עם זאת, רגעים מאוחר יותר נשמעו הפיצוצים שלא ניתן היה לטעות בהם - של טילים שנופלים בחשיכה במקום כלשהו מאחוריי בפאתי העיר. בעת שהמצלמה פעלה, הוצאתי את הז'קט והקסדה, מנסה להבין מה אני שומע.
אחרי חודשים של תגבור כוחות צבא רוסיים על גבולות אוקראינה, מעטים העריכו שמתקפה כוללת תצא לדרך. אני בוודאי לא חשבתי. גם יותר מ־20 שנה של דיווחים מרוסיה, שבהן צפיתי בפוטין מהדק את אחיזתו במדינה וסיקרתי את המלחמות שלה - לא הכינו אותי לרגע האלים הזה של שלטונו.
שעות אחדות לאחר מכן, בעת שהיום עלה, מצאתי את עצמי פנים אל פנים מול קבוצה של חיילים שהגנו על בסיס אווירי בפאתי קייב. המצלמה הקדמית במכונית שלנו הקליטה את המפגש בעת ששוחחתי עם המפקד, מנהל עמו משא ומתן על קבלת אישור לצילום בשידור חי. רק אחרי שהוא הסכים, ציינתי ששמעתי שחיילים רוסים נחתו בקרבת מקום. הוא נראה מבולבל. "אנחנו הרוסים", הוא נבח. הייתי המום בפעם השנייה בתוך שעות ספורות. הבטתי מטה ופתאום שמתי לב לסרטים הכתומים והשחורים על המדים שלו. באופן בלתי צפוי, נתקלנו בחיילים המוטסים של רוסיה, שנשלחו למשימה נועזת לאבטח את מסלול הטיסה כדי לקבל תגבורות ולהשתלט על קייב. אבל אפילו בעת ששוחחנו קצרות, התוכנית שלהם החלה להתפרק. הרובים האוקראיניים הופנו במהירות נגד החיילים הרוסים, ובעת שתפסנו מחסה מעבר לכביש, התפתח קרב יריות עז שאילץ את הרוסים לסגת. בתוך 24 שעות, הבסיס שוב היה בידיים אוקראיניות. הרוסים שפגשנו ככל הנראה כבר היו מתים.
הגנה כה תוססת ואמיצה של קייב בוודאי הפתיעה את הכוחות הרוסיים. נראה שהם קיבלו הוראה פשוט לנסוע לבירה האוקראינית, כאילו שתושבי העיר היו אמורים לקבל אותם בידיים פתוחות. במקום זאת, השריון הרוסי התקבל עם כלי נשק נגד טנקים שהגיעו מהמערב, אשר קרעו לגזרים את הטנקים והנגמ"שים שלהם מהתקופה הסובייטית, כמו שסכינים חותכים חמאה.
קשה לתאר את הקטל שטילי נ"ט שהגיעו מארצות הברית, או המקבילים הבריטיים שלהם, יכולים לגרום לטור המשוריין הרוסי, אבל ימים אחדים לאחר מכן, על גשר מחוץ לקייב, צעדתי בתוך הריסות שעדיין בערו של טור אחד כזה, צחנה של בשר חרוך תלויה מעל המתכת המעוותת.
קריאת השכמה
התדמית של הצבא העצום לכאורה של רוסיה, שבמשך שנים תואר בתור אחד הכוחות הלוחמים המתקדמים והאימתניים ביותר בעולם, נחשפה כחלשה. הטנקים והכלים שלו בקושי הצליחו להגן על עצמם, הטקטיקות היו לקויות, וכוח האדם היה מבולבל וללא מוטיבציה. זו הייתה קריאת השכמה משפילה.
השבוע ראיינתי חייל רוסי שערק מהגדוד שלו ונמלט מהמדינה למסתור. הוא היה חלק מאחד המבצעים המוצלחים ביותר של רוסיה, המתקפה על העיר חרסון, אבל הפך בהדרגה למזועזע ולמאוכזב ממה שראה סביבו. רוסיה הזיזה את המטרות האידיאולוגיות שלה פעמים רבות לאורך הסכסוך הזה, אבל נראה שחלק מהחיילים שלה מצליחים לראות כעת מבעד לשקרים שנאמרו להם לגבי "שחרור". החייל ההוא אמר לי שהוא ידע שהוא הורס חיים שלווים, ולדבריו רבים מחבריו היו שותפים לאותה דעה.
שישה חודשים לתוך המלחמה, נראה שיש מבוי סתום. תקווה כלשהי להתקדמות מהירה מצד כלשהו התנדפה לחלוטין. ההתקדמויות נמדדות כעת במטרים ובסנטימטרים, במקום בקילומטרים. אוקראינה, עם הנשק המערבי עם הטווח הארוך יותר והמדויק יותר שסופק לה, הצליחה לבלום את רוסיה ולמנוע ממנה להשיג אפילו את המטרות הטריטוריאליות המוגבלות שלה – לכבוש את כל הדונבאס. אבל הרוסים, מצדם, גם הצליחו לבלום את הניסיונות האוקראיניים להשיג מחדש שטחים משמעותיים. התקפות הנגד האוקראיניות בדרום היו מוגבלות עד כה.
האם יש סוף באופק? למרבה הצער, התשובה היא לא. אולי הבעיה הגדולה ביותר היא שהסכסוך קיבל משמעות קיומית עבור שני הצדדים. לפני לא הרבה זמן, בכירים אוקראינים שקלו בשיחות פרטיות את הרעיון של ויתור על חצי האי קרים ואפילו על דונבאס. אף אחת מהאפשרויות האלה לא מקובלת כעת על קייב. בדומה לכך, רוסיה מחויבת מאוד ל'מבצע הצבאי המיוחד". פוטין לא יכול להרשות לעצמו להפסיד או להתפשר על ההישגים המוגבלים שהצבא שלו השיג עד כה.
בתחילת הסכסוך, רבים קיוו שנשיא רוסיה עשה טעות גורלית שתביא לסיום שלטונו מבפנים. קשה כעת להעריך את מעמדו של פוטין, אפילו מתוך רוסיה. המשטר שלו הפך את ההתנגדות לעבירה פלילית – מי שעשויים להתנגד למלחמה הזו נכלאו, נמלטו מהמדינה או פשוט שתקו. קשה גם למדוד את ההשפעה הכלכלית. רוסיה טוענת שהיא הצליחה לבטל את ההשפעה של הסנקציות חסרות התקדים שהמערב הטיל עליה, אבל יש סבירות נמוכה שהכלכלה שלה לא תסבול באופן משמעותי.
כעת, הרבה תלוי ביכולתו של המערב לעמוד מול הלחצים שהמלחמה הזו מציבה עליו. הזרמה מתמשכת של כלי נשק ותחמושת מהמערב היא התקווה היחידה שיש לאוקראינה כדי לשמור על המדינה בת קיימא. בינתיים, אירופה מחפשת דרכים להיגמל מתלות ארוכת שנים באנרגיה הרוסית. אם המערב יהסס באחד מהדברים האלה, גורלה של אוקראינה עלול להיחרץ.
מת'יו צ'אנס הוא הכתב הבינלאומי הבכיר של רשת CNN. מוזמנים לעקוב אחרי הסיקור של המלחמה באוקראינה ב-CNN בכתובת http://cnn.com/Ukraine
התרגום באחריות "מעריב"