המלחמה באוקראינה
מיליוני פליטים נמלטים מארצם עם מעט מרכושם בידיהם, מאות אלפי הרוגים ופצועים, קברים המוניים, מרתפי עינויים ומבני מגורים שהפכו לעיי חורבות. החלטתו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין להורות לצבאו לפלוש לאוקראינה ב־24 בפברואר הובילה למשבר הגיאו־פוליטי החמור ביותר מאז סיום המלחמה הקרה לפני 30 שנה. איש לא חשב בסיום השנה שעברה שתפרוץ המלחמה הקשה ביותר על אדמת אירופה מאז מלחמת העולם השנייה, עם מראות שנראו בעיקר בספרי ההיסטוריה והפרו את השלווה האירופית.
הכתובת הייתה על הקיר במשך שנים. "ג'ורג' ידידי, אוקראינה אינה מדינה", אמר פוטין לעמיתו האמריקאי, ג'ורג' בוש, במפגש מנהיגי נאט"ו בשנת 2008 במטרה לשכנע אותו שאין מקום לצרף את אוקראינה לברית הצפון־אטלנטית. גם בשנים הבאות המשיך פוטין להבהיר שלא ייתן לשכנתו מדרום להתנתק לחלוטין מאמא רוסיה ולהתקרב למערב, וב־2014 אף לקח ממנה את חצי האי קרים ועודד מלחמת אזרחים במזרח המדינה.
אחרי שהציג לארצות הברית ולמדינות המערב דרישות שלא היו יכולות לעמוד בהן, ובראשן ביטול מעשי של הצטרפות מדינות הגוש המזרחי לשעבר לנאט"ו מאז 1997, הורה פוטין לתקוף את אוקראינה עם כוחות חי"ר, תקיפות אוויריות ושיגור טילים במה שהוגדר במוסקבה כ"מבצע צבאי מיוחד" לצורך "דה־נאציפיקציה" של השלטון בקייב ופירוז מוחלט של אוקראינה.
הציפייה בקרמלין, ולא רק שם, הייתה שבתוך ימים ספורים תושלם המשימה עם טנקים רוסיים במרכז קייב והפלת השלטון הדמוקרטי בהובלתו של הנשיא וולודימיר זלנסקי. אולם להפתעת כולם, הצבא שהתהדר בכך שהוא החזק בעולם התגלה כחלש ובלתי מאורגן – ובעיקר ככזה שאינו מצליח לעמוד מול האומץ והנחישות הלאומית של חיילי הצבא האוקראיני, ובפרט של בני העם האוקראיני, שהתייצבו כאיש אחד כדי לעמוד מול התוקפים.
ומעל כולם בולט הנשיא זלנסקי, שלא שעה להפצרות מצד עמיתיו במערב שניסו לשכנע אותו להימלט למקום מסתור באוקראינה ואולי אף בחו"ל. הקומיקאי היהודי חסר הניסיון הפוליטי, שנבחר לנשיאות רק לפני שלוש שנים, הפך לגיבור לאומי ובינלאומי, כאשר נשאר בקייב כדי להוביל את המאבק על המולדת.
עם כישרון רטורי מצוין הוא משתמש בנאומיו המצולמים לבני עמו ובנאומיו - ובראשם הנאום ההיסטורי בקונגרס ביום רביעי האחרון - כדי להבטיח את התמיכה באוקראינה מול התוקפנות הרוסית. לפני טיסתו לארצות הברית בשבוע שעבר, הוא אפילו הגיע לעיר באחמוט שבמחוז דונייצק, זירת הלחימה המרכזית כיום, וזאת תוך סיכון חייו, בעוד עמיתו־אויבו פוטין כמעט שלא עוזב את מוסקבה, שלא לדבר על הגעה לאזורים הקרובים לקו האש.
מדינות המערב בהובלת ארצות הברית לא התערבו בלחימה באופן ישיר, אבל הן חלק בלתי נפרד ממנה. מהרגע הראשון הן התייצבו לצדה של אוקראינה, מבטיחים לסייע לה ללא הפסקה ומכים ברוסיה, בנשיא פוטין ובמעגל מקורביו בסנקציות נוקשות בהיקף חסר תקדים. אפילו שווייץ הניטרלית הצטרפה לחזית שנותרה מאוחדת, על אף קולות פרו־רוסיים שנשמעים מכיוון הונגריה. גם דרישתו של פוטין לעצירת ההתרחבות של נאט"ו עומדת לספוג מכה כאשר אפילו שוודיה ופינלנד הניטרליות עומדות להצטרף לברית.
הסיוע הצבאי, שהחל עם ציוד הגנה וטילי נ"ט ונ"מ והתקדם בהדרגה לתותחים וטנקים ולמערכות ארטילריה ונ"מ, אפשרו לצבא האוקראיני לרשום שינוי חיובי בשדה הקרב עם פגיעות ביעדים רוסיים איכותיים ומתקפות נגד מוצלחות. ההודעה האמריקאית על העברת סוללת פטריוט לאוקראינה גם צפויה לסייע בהגנה על שמי המדינה מול התקפות הטילים והכטב"מים.
עשרה חודשים אחרי תחילת המלחמה, המומנטום נראה בידי אוקראינה, אבל הסיום עדיין לא נראה באופק. השבועות והחודשים הבאים יציבו לא מעט מבחנים להמשך המלחמה – האם החורף הקפוא ללא חימום יגרום לאוקראינים ללחוץ על זלנסקי להתפשר? האם עצירתה של אספקת הגז הרוסי בעיצומו של החורף והמשך ההשלכות הכלכליות של המלחמה יחלישו את התמיכה האירופית באוקראינה?
האם הפיכתם של הרפובליקנים למפלגה הגדולה בקונגרס האמריקאי תקשה על ממשל ביידן להמשיך בסיוע הצבאי המסיבי? האם ניסיון אוקראיני להסתער על חצי האי קרים יביא לתגובה רוסית בלתי פרופורציונלית, עד לשימוש בנשק בלתי קונבנציונלי? והאם יהיה מישהו בקרמלין שינסה לעצור את פוטין ולהגיד לו "זמנך עבר"?
לכל הכתבות על: מלחמת רוסיה-אוקראינה
סוף עידן המלכה
ההודעה שהממלכה המאוחדת כה חששה ממנה הגיעה בשעה 18:30 בערב של 8 בספטמבר. "הוד מלכותה מתה בשלווה בטירת בלמורל", הקריאו קרייני החדשות חמורי הסבר בערוצי הטלוויזיה הבריטיים את המסר מארמון בקינגהאם על מותה של המלכה אליזבת השנייה בגיל 96 ועל הפיכתו של בנה, הנסיך צ'רלס (73), למלך החדש - המבוגר ביותר שעלה אי פעם על כס המלוכה.
בכך תם עידן המלכה אליזבת השנייה, תקופה שהחלה כאשר בריטניה יצאה רשמית מהמעמד של אימפריה שבה "השמש אינה שוקעת לעולם" ומסתיימת כאשר המדינה מחפשת שוב את דרכה המדינית בעקבות הברקזיט. יומיים בלבד לפני שהלכה לעולמה תועדה המלכה כשהיא מחויכת ונשענת על מקל ההליכה שלה בעת שקיבלה את פניה של ליז טראס בטירה הסקוטית האהובה שלה כדי למנות אותה לראש הממשלה ה־15 תחת שלטונה. איש לא ידע כי זו תהיה התמונה האחרונה של אליזבת השנייה וכי 48 שעות מאוחר יותר, ייפתח עידן חדש בתולדות הממלכה.
רק שלושה חודשים קודם לכן האווירה הייתה שונה לחלוטין. בריטניה ציינה במשך ארבעה ימים 70 שנה לעלייתה של אליזבת השנייה לכס המלוכה – יותר מכל מונרך אחר בתולדות בריטניה - עם מצעד צבאי בלונדון, תפילות בכנסיות, פיקניקים קהילתיים ומופע מוזיקלי ליד הארמון. בשל קשיי הניידות שלה, ולפי עצת הרופאים, המלכה נעדרה ממרבית האירועים, אולם בדקות האחרונות של החגיגות התייצבה על המרפסת, יחד עם שלושת הבאים בתור לכס המלוכה – צ'רלס, הנסיך וויליאם והנסיך ג'ורג' – כדי להודות להמונים שלא הסתירו את התרגשותם ואת אהבתם.
ההכרזה על מות המלכה התניעה את מבצע "גשר לונדון", שהיה מוכן במגירות במשך שנים לקראת יום הפקודה. על אף המורכבות הרבה, כל הפרטים תקתקו כמו שעון שווייצרי. הטקסים הפורמליים למינוי המלך צ'רלס, העברת הארון מסקוטלנד ללונדון והצבתו בהיכל ווסטמינסטר בארמון הפרלמנט כדי לאפשר למאות אלפים לחלוק למלכה כבוד אחרון, טקס האשכבה הרשמי בהשתתפות אלפי אורחים ועד המצעד הצבאי והעברת הארון לטירת וינדזור לקבורה הסופית.
החגיגות לכבוד המלכה ביוני וטקסי הלוויה שלה בספטמבר סיפקו הזדמנות נדירה לראות שוב את המשפחה המפורסמת בעולם (סליחה מראש מהקרדשיאנס) מתייצבת באופן פומבי בהרכב מלא, כולל הנסיך הארי ומייגן מרקל והנסיך אנדרו שהוצא מההקפאה שאליה הוכנס בשל חברותו עם הפדופיל ג'פרי אפשטיין.
אבל מי שחשב שמותה של אם המשפחה יביא גם לפיוס פנימי, התבדה במהרה. החודש הוציאו הדוכס והדוכסית מסאסקס את כל הכביסה המלוכלכת היישר למסך של נטפליקס, עם האשמות חוזרות על גזענות בבית המלוכה ועל התקפות מילוליות נגד הנסיך הארי. בחודש הבא המתח יעלה עם פרסום ספרו האוטוביוגרפי של הארי. בינתיים, בארמון מנסים לנהוג בדיפלומטיות ואף נמסר כי בני הזוג הוזמנו לטקס ההכתרה הרשמי של המלך צ'רלס השלישי והמלכה־הרעייה קמילה ב־6 במאי. רק נותר לראות אם בסופו של דבר יימאס לצ'רלס ולוויליאם, וזוג "המורדים" יאבד את התארים המלכותיים.
לכל הכתבות על: מות המלכה אליזבת השנייה
תחלופה גבוהה בדאונינג 10
האירועים ההיסטוריים החגיגיים והעצובים סביב המלכה סיפקו הפוגה מההתרחשויות חסרות התקדים בפוליטיקה הבריטית, שלעתים נראו כאילו יצאו מתוך הסיטקום "כן, אדוני ראש הממשלה". רק שבמקרה הנוכחי, היה קשה לעקוב אחרי התשובה לשאלה "מי ראש הממשלה?", כאשר לא פחות משלושה דיירים שונים גרו השנה במעון הרשמי ברחוב דאונינג 10.
בוריס ג'ונסון הצליח לשרוד לא מעט שערוריות, עוד לפני שנכנס לתפקיד ראש הממשלה ב־2019 וגם במהלך כהונתו, אבל לכל תעלול יש גבול וגם במפלגה השמרנית הבינו את זה, חודשים ספורים אחרי שהכריזו בראש חוצות כי הוא מסוגל לכהן אפילו עשר שנים נוספות.
פרשת המסיבות שהתקיימו בדאונינג 10 במהלך סגרי הקורונה, כאשר אזרחי הממלכה נאלצו להסתגר בבתיהם ולא התראו חודשים עם יקיריהם, נחשפה כבר בשלהי השנה שעברה, אבל המשיכה לספק כותרות על הפרות בוטות, כולל קיומה של מסיבת יום הולדת לג'ונסון בנוכחות אורחים. חקירה של המשטרה הובילה להטלת קנס של 50 פאונד על ג'ונסון ודוח החקירה שפרסמה עובדת הציבור סו גריי קבע כי המנהיגות "חייבת לשאת באחריות על כשל מנהיגותי וכשל בשיפוט".
ג'ונסון התנצל שוב ושוב ואפילו שרד הצבעת אמון בתוך המפלגה, ונראה שהוא מצליח להפעיל שוב את מגן הטפלון שלו. אבל אחרי שהתברר כי לא מנע את מינויו של כריס פיצ'נר לסגן מצליף הסיעה בפרלמנט אחרי שידע על תלונות נגדו על הטרדות מיניות, נגמר האשראי לראש הממשלה. אפילו עמידתו האיתנה לצד אוקראינה לא עזרה לו יותר. מרבית חברי הפרלמנט שמכהנים במשרות ממשלתיות התפטרו, בהם גם שרים בכירים, ולג'ונסון לא נותרה ברירה אלא להודיע ב־7 ביולי כי הוא "מוותר בצער" על ההנהגה.
הבאה בתור הייתה ליז טראס, שנבחרה אחרי שגברה בפריימריז המפלגתיים על שר האוצר הקודם, רישי סונאק. אולם טראס, שכבר הושוותה לא פעם למרגרט תאצ'ר, לא הגיעה אפילו לקצה קרסולה של "גברת הברזל", שלא לדבר על משך כהונתה. למעשה, שני האקטים החיוביים היחידים שטראס עשתה היו הניהול הממלכתי של טקסי הלוויה של המלכה שמתה יומיים בלבד אחרי שטראס קיבלה ממנה את המנדט להקמת הממשלה, והמינוי של שלושה שרים לא לבנים ראשונים לתיקים הבכירים ביותר בממשלה.
אולם מהלך אחד הרס לה את הכהונה - התקציב החדש שכלל קיצוצי מסים לעשירים?, ביטולי רגולציות ועידוד של כלכלת שוק חופשית - דווקא על רקע הציפיות למיתון. הזעזועים בשווקים הפיננסיים היו מידיים והסקרים הראו כי השמרנים עלולים להימחק כמעט לחלוטין מהמפה הפוליטית. גם הניסיון של טראס לשנות כיוון עם הפיטורים של בן בריתה, שר האוצר קוואסי קוורטנג, ומינויו של ג'רמי האנט שהחל לבטל את צעדי התקציב לא עזרו, ואחרי 50 יום בלבד בתפקיד היא נאלצה להתפטר.
הפעם, הדרך הייתה סלולה עבור סונאק לרשום היסטוריה, ואפילו הניסיון הקצר וההזוי של ג'ונסון לשוב לדאונינג 10 לא עצר את סונאק מלהפוך באוקטובר לראש הממשלה הראשון ממוצא אסייתי, הראשון שאינו לבן, העשיר ביותר והצעיר ביותר מאז 1812.
אבל גם הדרך שלו לא קלה. העלייה החדה ביוקר המחיה, בייחוד של מחירי החשמל, יחד עם שורה של שביתות ענק בימים האחרונים, החל מאחיות וחובשים ועד עובדים בשדות התעופה וברכבות, ובנוסף המשך זרימת המהגרים הבלתי חוקיים לתוך המדינה, כל אלה מגבירים את הלחץ על ראש הממשלה. כעת נותר לראות אם יצליח לשרוד את הסערה ולהוביל את השמרנים במהלך השנה, או שגם הוא יהפוך קורבן לכרישים בתוך המפלגה.
לכל הכתבות על: המשבר הפוליטי בבריטניה
רכבת הרים פוליטית בארה"ב
שנתיים אחרי שהתמודדו ראש בראש על הנשיאות, הנשיא ג'ו ביידן וקודמו דונלד טראמפ המשיכו לעמוד במרכז הזירה הפוליטית בארצות הברית גם בשנת 2022, שסיפקה עבור כל אחד מהם רכבת הרים של עליות ומורדות חדים ודרמטיים.
עבור ביידן, השנה התחילה עם שני הישגים חשובים: אישור המינוי של קטנג'י בראון ג'קסון לשופטת השחורה הראשונה בבית המשפט העליון, וחיסולו של מנהיג דאע"ש, אבו איברהים אל־האשמי אל־קוריישי. הוא גם רשם הצלחה עם החיסול הממוקד של מנהיג אל־קאעידה, איימן אל־זוואהירי, בלב קאבול.
אבל האינפלציה הגואה והעלייה ביוקר המחיה, בייחוד של מחירי הדלק, הורידו את התמיכה הציבורית בנשיא ה־46 לשפל היסטורי, עם פחות מ־40% שהעניקו לו ציון חיובי על תפקודו. אפילו בתוך המפלגה הדמוקרטית גברו הקולות שתהו אם הנשיא המבוגר ביותר בתולדות ארצות הברית צריך להתמודד לכהונה נוספת.
מנגד, לטראמפ היו לא מעט סיבות לחייך. האחיזה המוחלטת שלו במפלגה הרפובליקנית הבטיחה ניצחונות של המועמדים שבהם תמך בפריימריז לקראת בחירות האמצע בנובמבר, והעצרות שלו המשיכו למשוך קהלים של מעריצים נלהבים. השיא הגיע ביוני, כאשר הרוב השמרני בבית המשפט העליון - שהובטח בזמן כהונתו של טראמפ - ביטל את פסיקת רו נגד וייד מ־1973, ופתח את הדלת בפני מושלים שמרנים ברחבי ארצות הברית להטלת מגבלות דרקוניות על זכותן של נשים לבצע הפלות.
אבל דווקא רגע השיא של טראמפ והרפובליקנים סימן מפנה עבור ביידן והדמוקרטים שנראו כמי שצפויים לספוג תבוסה בבחירות. הם החלו להזהיר כי ביטול ההפלות הוא רק הצעד הראשון בצמצום החירויות האישיות, ובהמשך השופטים השמרנים גם יבטלו את הזכות לנישואים חד־מיניים ולנישואים בין־גזעיים. במקביל, ביידן התריע כי ניצחון של המועמדים של טראמפ, שמרביתם מכחישים את תוצאות הבחירות ב־2020, יכרסם ביסודות הדמוקרטיה האמריקאית.
במקביל, הצרות של טראמפ רשמו שיא חדש כאשר סוכני הבולשת פשטו על אחוזת מאר־א־לאגו, פשיטה ראשונה מסוגה נגד נשיא לשעבר, במסגרת חקירה של חשדות להפרת חוק הריגול ושיבוש הליכים אחרי שטראמפ לא החזיר את כל המסמכים מתקופת כהונתו. הפשיטה חשפה קרוב ל־200 מסמכים מסווגים, חלקם בסיווג "סודי", אולם טראמפ שב על טענתו כי גם הפעם מדובר ברדיפה פוליטית נגדו.
רגע השיא הפוליטי היה בחירות האמצע, שהסתיימו במכה קשה עבור טראמפ. הרפובליקנים אומנם הצליחו לבצע מהפך זעום בבית הנבחרים ולהיפטר משנואת נפשם ננסי פלוסי, אבל הדמוקרטים הצליחו לשמור על הרוב בסנאט ואף להגדיל אותו, ההישג הגדול ביותר עבור נשיא מכהן מזה עשרות שנים, כאשר מרבית המועמדים המזוהים עם טראמפ הפסידו. התוצאות הבטיחו כמעט בוודאות שיתוק פוליטי ללא חקיקה משמעותית עד הבחירות הבאות.
בעוד ביידן הבהיר כי הוא בהחלט שוקל להתמודד לעוד כהונה, דווקא טראמפ היה זה שמיהר להכריז כי יתמודד שוב ב־2024. אולם מאז, הצרות שלו רק הולכות ומתגברות: מושל פלורידה, רון דה סנטיס, מחזק את מעמדו במרוץ המתקרב לבית הלבן, אחרי שהפך את פלורידה לאדומה לחלוטין; ארוחת הערב עם קניה ווסט וניק פואנטס האנטישמים עוררה מחדש את הביקורת על שיקול הדעת של טראמפ; ולקינוח, ועדת החקירה של הקונגרס המליצה להגיש כתב אישום נגד טראמפ על הסתה להמרדה בשל מתקפת ה־6 בינואר על גבעת הקפיטול. החודשים הקרובים ילמדו אם אחד הנשיאים השנויים במחלוקת אכן מגיע לסוף דרכו הציבורית או שעדיין מוקדם להספיד אותו.
לכל הכתבות על: ממשל ביידן
מחאה בבייג'ינג
הקריאות שנשמעו ברחובות בייג'ינג, שנגחאי וערים מרכזיות נוספות ברחבי סין בסוף נובמבר היו חריגות וחסרות תקדים. "שי ג'ינפינג, תתפטר!", "המפלגה הקומוניסטית, תתפטרי!" ו"אנחנו רוצים חופש!", נאמר בסיסמאות של המפגינים. אחרי קרוב לשלוש שנים של מגבלות דרקוניות במסגרת מדיניות "אפס קורונה", שכללה סגרים הדוקים שאף עצרו את שנגחאי למשך יותר מחודשיים, לציבור הסיני נמאס והוא החליט לצאת בהמוניו כדי להביע את זעמו.
באוויר היו ניחוחות של המחאה בכיכר טיאננמן ב־1989, ולכך גם התלוו החששות מפני האפשרות של דיכוי אכזרי דומה. הפעם זה הסתיים אחרת. אומנם כוחות הביטחון התייצבו במהירות בזירות ההפגנות כדי למנוע את התחדשותן וביצעו מעצרים של מפגינים, בזמן שמכונת הצנזורה מחקה כל אזכור למחאה, אבל הרשויות גם שידרו לתושבים מסר של "שומעים אתכם" והחלו לבצע הקלות דרמטיות במגבלות, גם כאשר התחלואה שברה שיאים.
גל המחאה הקצר, שנמשך שלושה ימים בלבד, לא היווה איום ממשי על שלטונו של ג'ינפינג, ששבועות ספורים קודם לכן הוכיח את אחיזתו המוחלטת במנגנוני המדינה. הקונגרס העממי הלאומי, שמתכנס בכל חמש שנים, אישר כצפוי את מינויו מחדש של שי למנהיג המפלגה הקומוניסטית, הראשון שמחזיק בתפקיד במשך יותר משתי כהונות מאז מאו דזה־דונג, ואפשר לו להשלים את המינוי של נאמניו בכל מוסדות קבלת ההחלטות של המפלגה.
זה היה שיאו של תהליך שנמשך מאז ששי עלה לשלטון לפני עשר שנים, ואשר יצר זהות מוחלטת בינו ובין המדינה. המנהיג החזק סילק כל אפשרות לאופוזיציה פנימית, אילץ את הכלכלה לפעול על פי החליל שלו ולא בחל באמצעים דרקוניים כדי להילחם בקורונה או כדי "לחנך מחדש" את האויגורים המוסלמים בחבל שינג'יאנג, ובמקביל חיזק את זרועות הצבא בדרך להגשמת החזון של היות סין המעצמה המובילה בעולם עד אמצע המאה ה־21. זה היה סמלי שמיד עם סיום ההפגנות נגד הנשיא שמסמן את המגמה הלאומנית והלעומתית של סין, הלך לעולמו הנשיא לשעבר, ז'יאנג דזה־מין, שתחת שלטונו בשנות ה־90 הגיעה סין לשיא הפתיחות מול המערב.
זירה מרכזית שבה תיבחן מדיניותו של שי היא טייוואן, שם הגיעה המתיחות השנה לרמה הגבוהה ביותר מזה יותר מרבע מאה. ביקורה של יו"ר בית הנבחרים, ננסי פלוסי, בתחילת אוגוסט הוביל לצעדי תגובה דרמטיים מצדה של סין שהטילה מצור בלתי רשמי על האי השכן עם תמרונים אוויריים וימיים שכללו גם שיגור טילים מעל טייוואן. ההתנהלות הסינית העלתה את השאלה אם שי מתכוון לנקוט מהלך צבאי כדי להשתלט על האי, ועל אף שההערכות של משרדי ההגנה בטייוואן ובארצות הברית הן כי הסינים לא צפויים לצאת למהלך צבאי לפני שנת 2025, המלחמה באוקראינה הוכיחה כי כל תסריט הוא אפשרי.
לכל הכתבות על: המחאה בסין
"אישה, חיים, שוויון"
ג'חיים רגילים, במיוחד אחרי ששרדה גידול סרטני במוח. הצעירה בת ה־22 מהעיר סקז שבחבל הכורדי בצפון מערב איראן אהבה לשיר, לרקוד ולטייל, ניהלה חנות בוטיק וכבר התכוננה ללימודי ביולוגיה באוניברסיטה.
אבל הכל השתנה ב־13 בספטמבר. בעת שאמיני ירדה מהרכבת עם בנות דודה שלה, היא נעצרה על ידי משטרת המוסר בשל טענות על "לבוש בלתי הולם" ונלקחה לתחנה לצורך "חינוך מחדש". שלושה ימים מאוחר יותר נודע שאמיני מתה אחרי שנפלה לתרדמת בתחנת המשטרה. השלטונות טענו שמדובר בדום לב, אולם משפחתה טענה כי היא הוכתה במעצר.
הסיפור התפשט במהרה ברשתות החברתיות והמחאה שהחלה בעיר הולדתה של אמיני התפשטה במהירות לרחבי איראן עם הפגנות המוניות בטהרן, במשהד, באיספהאן ובערים נוספות שבהן נשמעו הקריאות "מוות לדיקטטור" נגד האייתוללה עלי חמינאי.
הפעם אלה היו הנשים שהובילו את ההפגנות, רבות מהן שרפו בפומבי את החיג'אב כדי לסמן את רצונן ביציאה לחופש מכפייה דתית. "אישה, חיים, שוויון", זו הייתה הסיסמה שהשמיעו המפגינות והמפגינים והפכה לסמל "מחאת החיג'אב" שזכתה לתמיכה נרחבת, כולל מצד שחקני נבחרת הכדורגל שבצעד דרמטי ואמיץ ביותר שתקו בזמן שירת ההמנון במשחק הפתיחה שלהם במונדיאל נגד אנגליה.
כצפוי, השלטון הפעיל את כוחות הביטחון, כולל מיליציית הבסיג' ומשמרות המהפכה, ומאות אזרחים נהרגו באש חיה, כולל ילדים, אבל גם עשרות אנשי ביטחון מצאו את מותם. אלפים נעצרו, בהם דמויות מוכרות כמו השחקנית תראנה עלידוסתי, כוכבת הסרט זוכה האוסקר "הסוכן", אחרי שהביעו תמיכה במחאה ומוקדם יותר החודש גם החלו הוצאות להורג של מפגינים. למרות זאת, המחאה לא מראה סימנים של רגיעה וההערכות הן שהיא תמשיך להטריד את שלטון האייתוללות עוד תקופה ארוכה.
הדיכוי האלים, שאפילו זכה לגינויים מצד קרובי משפחה של חמינאי, הוביל לגל של סנקציות חדשות אמריקאיות ומערביות נגד המשטר בטהרן בשל הפגיעה בזכויות אדם. לכך נוספה גם הפיכתה של איראן לספקית נשק מרכזית של רוסיה עם הכטב"מים המתאבדים מדגם שאהד־136 שמטילים טרור על ערי אוקראינה. לפי הדיווחים היא גם עלולה להעביר לרוסים משלוחים של טילים.
מוקדם יותר השנה דווקא נראה היה שאיראן נמצאת בדרך החיובית להסרת הסנקציות המערביות במסגרת חידוש הסכם הגרעין עם המעצמות. אולם דרישות מוגזמות שאיראן הציגה לארצות הברית, בשילוב "מחאת החיג'אב" והסיוע לרוסיה, עוררו את זעם המערב והכניסו את שיחות הגרעין לקיפאון מוחלט. בשבוע שעבר אף פורסם תיעוד של הנשיא ג'ו ביידן עצמו מודה כי "הסכם הגרעין מת, אבל לא נוכל להכריז על כך".
לכל הכתבות על: המחאות באיראן
קטאר מארחת
רגע אחד על הבמה באצטדיון לוסייל ביום ראשון בלילה בשבוע שעבר שיקף במלוא עוצמתו את הניגודיות העצומה של מונדיאל 2022 בקטאר. קפטן נבחרת ארגנטינה, ליאו מסי, ניגש כדי להגשים את חלומו ואת החלום של 46 מיליוני ארגנטינאים ולהניף את גביע העולם המוזהב אחרי הניצחון על צרפת בגמר הדרמטי ביותר בתולדות המונדיאלים.
ממש לפני רגע ההנפה נעמד מאחוריו אמיר קטאר, שיח' תמים בן חמד א־ת'אני, והניח עליו בחיוך גדול את הבישט, גלימה שחורה מסורתית מעוטרת בזהב, כשלידם על הבמה נשיא פיפ"א ג'אני אינפנטינו, מחייך אף הוא. מסי עצמו נראה מופתע ונבוך לשבריר שנייה, אבל מיד ניגש לקחת את הגביע ולחגוג עם חבריו.
עטיית הגלימה הייתה כמו הרגע שבו בלון מתפוצץ אחרי שהוכנסה לתוכו מחט. בועת החודש החלומי התנפצה אל תוך תזכורת על המדינה שאירחה את המשחקים. אמירות עשירה עם קשרים חובקי עולם - מבתי מלוכה ועד ארגוני טרור - שלפי החשד קנתה בשוחד את הזכות להפוך למדינה הערבית הראשונה שמארחת את המונדיאל. מדינה שמנסה להציג פנים מתקדמות, אבל פוגעת בזכויות אדם.
בפיפ"א יישרו קו עם המארחת לכל אורך הטורניר ונזהרו שלא להרגיז אותה. הם הטילו איסור גורף על ניסיונות להזדהות עם הקהילה הלהט"בית, ואפילו נאומו של נשיא אוקראינה וולדימיר זלנסקי לא הוקרן, בטיעון שלא מערבבים פוליטיקה עם ספורט. אבל כשדגלי פלסטין הונפו על כר הדשא וביציעים וכשעיתונאים ישראלים היו יעד להטרדות חוזרות ונשנות, בהתאחדות הכדורגל העולמית ידעו לשתוק.
למרות כל זאת, העולם זכה לחודש מדהים של אחד המונדיאלים הטובים והמרתקים שהיו כאן. המשחקים סיפקו דרמות עד השניות האחרונות, קבוצות שלהטטו על המגרש במשחק אחד הודחו בבושת פנים אחריו, ורגע אחד עוצמתי שבו שחקני איראן שתקו בשירת ההמנון כדי להביע תמיכה במפגינים נגד משטר האייתוללות.
לא מקרי שהסינדרלה הגדולה מכולן הייתה מרוקו, הנבחרת הערבית והאפריקאית הראשונה שלא רק עברה את שמינית הגמר אלא המשיכה עד חצי הגמר. נבחרת מלאת לב ונשמה שהתבססה על שחקנים שמרביתם לא נולדו במרוקו ועם מאמן שמונה לתפקיד פחות משלושה חודשים לפני המונדיאל.
והיה סיפור אחד מעל הכל – מסי, שהגיע נחוש למונדיאל האחרון שלו כדי לאסוף את התואר היחיד שתמיד חמק ממנו. גם ההפסד המפתיע לסעודיה במשחק הפתיחה לא עצר אותו והוא משך את כל חבריו - עם תמיכה של דייגו מראדונה מלמעלה - כדי להשלים את כל הדרך עד לסיומת המושלמת לחודש מופלא.
לכל הכתבות על: מונדיאל 2022