כשהתקיימה הגרלת שלב הבתים של ליגת האלופות, ומנצ'סטר יונייטד האהובה שלי הוגרלה לשחק מול גלאטאסריי, זה היה הרבה לפני 7 לאוקטובר. אמרתי לעצמי 'טרם הייתי באיסטנבול, אזמין טיסה מיום ראשון עד חמישי ואטייל שם עם המשחק ביום רביעי'. ואז קרה ה-7 לאוקטובר ושקלתי חזק מה לעשות, האם להגיע או לא. ידעתי שחברים שהיו אמורים להגיע מהארץ בטח לא יגיעו, אבל מה איתי?
"השוחט של עזה": ארדואן במתקפה חסרת תקדים על נתניהו
החלטתי בסוף לשנות את מועד כרטיס הטיסה מיום ראשון ליום שלישי, וכך היה. ביום שלישי הורדתי שרשרת המגן דוד והצמידים של "נשים עושות שלום" שאני תמיד לובש, יצאתי לשדה והגעתי לאיסטנבול לחוץ ומוכן לכל תרחיש.
כבר בשדה התעופה באיסטנבול הייתה לי תקרית שבה פחדתי לחיי: כשאיש העזרה למוגבלים שהיה אמור ללוות אותי לא הופיע, ובמקום הצוות הסתכלו על הדרכון הבריטי, כשכמובן השם שלי מאוד יהודי. ואז לקחו אותי לחדר אחורי, חדר עובדים, לקחו את הדרכון והלכו לכמה דקות. מסתבר שהם הלכו להביא את הצוות של עזרה למוגבלות ללוות אותי החוצה.
חשבתי שכמו באנגליה יהיו דגלים פלסטינים, בכל מקום והופתעתי לגלות שלא היו דגלים בכלל. אחרי לילה במלון , התקשרתי לאנשים בקהילה היהודית לראות אם הם מוכנים להתראיין, אך בגלל המצב העדיפו לא להתראיין לעיתון ישראלי וזה מובן. אז יצאתי לסקר רחוב ודיברתי עם כמה אזרחים.
העניין פשוט: כל מי שדיברתי עמו התבטא נגד תקיפת ישראל בעזה, אבל ישנם חילוקי דעות בשאלה האם חמאס הם מחבלים ומייצגים את פלסטין או לא. חלק היו בעד חמאס ואמרו לי בפשטות "בנימין נתניהו רוצח וחמאס הם לוחמי חירות", וחלק אמרו "חמאס מחבלים ומה שעשו ב-7 לאוקטובר זה אסור אבל אי אפשר להרוג אזרחים בעזה". חלק אמרו לי שהם רוצים שלום בין שני העמים ורוצים ישראלים שוב לבקר באיסטנבול.
משם, אחרי ארוחה של סטייק ברוטב פטריות וכמובן קפה טורקי, יצאתי לאצטדיון על אוטובוס אוהדי יונייטד בליווי צמוד של משטרה. באצטדיון כבר ראיתי דגל פלסטיני ואפילו שלט שהיה כתוב "האנושיות מתה בעזה". אחרי המשחק שהסתיים ב-3-3 חזרתי למלון ומוקדם בבוקר יצאתי חזרה לאנגליה. אני מקווה לחזור לאיסטנבול כשהמלחמה נגמר ולראות אותה יותר.
