איראן תבחר את הנשיא הבא שלה ביום שישי הקרוב (28 ביוני 2024), לאחר שהנשיא הקודם, איברהים ראיסי, נהרג בהתרסקות מסוק בחודש שעבר. ההצבעה תתקיים על רקע חוסר שביעות רצון עמוק בחברה האיראנית, אדישות בקרב המצביעים, כלכלה מקרטעת ומוכת סנקציות וטלטלות לאומיות.
הציבור האיראני לא נוהר לקלפיות, למרות שנמאס להם מהשלטון. בחשבונות הרשתות החברתיות, במיוחד של הדור האיראני הצעיר, הם תוהים האם יש סיבה לצאת להצביע. מותו המפתיע של הנשיא ראיסי, הוביל לבחירות בזק ששלחו את הציבור האיראני לתהום של ייאוש, מההנהגה הנוכחית ומזו העתידה לבוא.
הפרד ומשול: המלחמה בצפון תתמקד בבטן הרכה של חיזבאללה
מה יש להם להסתיר? סיור תקשורתי בשדה התעופה בביירות הופסק באמצע
״למעשה להצביע לנשיא זה להצביע לראש הרשות המבצעת, הוא האחראי להוציא לפועל את המדיניות שמוכתבת מגבוה״ כך הסבירה ד"ר תמר עילם-גינדין, מומחית לאיראן ממרכז עזרי באוניברסיטת חיפה בשיחה עם ״מעריב״. ״הרבה מתנגדי משטר מחליטים לוותר על ההצבעה בבחירות, הם לא מעוניינים להשתתף במה שהם מכנים ׳קרקס׳ או העמדת פנים״.
בעוד המנהיג העליון של המדינה, עלי חמינאי, מחזיק בסמכויות נרחבות בכל הקשור לענייני המדינה, הנשיא האיראני הוא בעל השפעה מסויימת על מדיניות החוץ. הבחירות הקרבות יספקו להנהגה האיראנית את ההזדמנות להראות שהיא מסוגלת להתמודד עם מחאות בבית ובחוץ - כמו פעולות להסרת הסקנציות האמריקניות והמתיחות מול ישראל, וכי היא מסוגלת להתמודד עם אסון מותו הבלתי צפוי של ראיסי, מבלי לערער את יציבות המערכת הפוליטית במדינה.
״אזרחי איראן שמחו מאוד כשהנשיא לשעבר רוחאני נבחר בשנת 2013 - אנשים הבינו שבשביל להשפיע צריך להצביע. אבל הוא הדוגמה המושלמת לכך שנשיא לא מקבל החלטות. לאחר שהתראיין רוחאני ואמר שלא צריך לאכוף את עטיית החיג׳אב בחומרה, הפקודה שהגיעה מלמעלה הייתה להחמיר את האכיפה״, הוסיפה ד"ר עילם-גינדין.
במהלך סוף השבוע האחרון התקיים סבב הדיבייט השלישי במספרו בין המועמדים והתמקד במדיניות מפלה נגד נשים והגבלות ממשלתיות חמורות על הגלישה באינטרנט.
באיראן מתקיים כידוע פער עמוק בין ממשלה שמטיפה לקדושה אך מתאכזרת לנשים: קוד לבוש נוקשה הכולל את חובת עטיית החיג‘אב, אינדוקטרינציה דתית בבתי ספר, איסור על משקאות אלכוהוליים ועונשים מימי הביניים, כמו הלקאה, על עבירות קלות. איראנים רבים, במיוחד דור ה-Z, דוחים בשאט נפש את הכפייה הדתית שהוגדרה על ידי ההנהגה השיעית באיראן.
כל אחד מששת המתמודדים דיבר בתורו נגד הדיכוי האכזרי של נשים, המתריסות נגד קוד הלבוש, למרות שחלק מהתמודדים היו מעורבים בהגברת האכיפה. יו״ר המג׳לס [בית הנבחרים באיראן] מוחמד באקר קאליבאף; שר הבריאות לשעבר וחבר הפרלמנט, מסעוד פזשכיאן; וראש עיריית טהראן, עלי-רזא זאכאני - מעורבים כולם ישירות בתקנות החדשות שהרפובליקה האסלאמית מכוננת כדי לשמור על שליטה על הופעתן הפומבית של נשים איראניות.
העמדות שהציגו היו אמביוולנטיות - הם הגנו על האוטונומיה של נשים ועל החופש שצריך להיות להן בהופעתן הציבורית אך תקפו את מתנגדי קוד הלבוש. בהפגנות הנרחבות שהתרחשו באיראן ב-2022, שדוכאו בחומרה על ידי כוחות הביטחון, הפך החיג׳אב לסמל ״בגלל שזה סממן חיצוני כל כך בולט - ישר רואים הרי אם אישה לובשת חיג׳אב או לא, אז קל למחות, להעביר מסר ולדכא באמצעותו״. אמרה ד"ר תמר עילם-גינדין.
״כפיית קוד הלבוש היא רק חלק קטן מהכפייה הדתית ומשלילת זכויות האדם הכללית. המחאה לא הייתה על טהרת החיג׳אב, אלא על זה שאין זכויות אדם בסיסיות, ביטחון אישי בסיסי. האיראנים מכנים את המחאות האלו ׳מחאות אישה-חיים-חופש״, הוסיפה.
הפגנות הענק של ספטמבר 2022 פרצו בעקבות מותה של צעירה כורדית בת 22 בשם מהסה אמיני, שמתה מפציעותיה לאחר שהוכתה בידי אנשי "משטרת הצניעות" עקב עטיית חיג‘אב ׳בצורה מרושלת׳, כך לשון ההודעה. ״מהפכת ׳אישה-חיים-חופש׳ הפתיעה גם אותנו, הפרשנים״ אמרה ד״ר עילם-גינדין בשיחה עם ״מעריב״, והוסיפה ״לא ציפינו שהמחאות יימשכו חצי שנה. יש לנו עוד דרך ארוכה עד שיהיה שינוי אמיתי, אבל הדברים קורים פתאום ובאופן בלתי צפוי ויש התקדמות בתהליכים שמובילים אליהם, אני לא יכולה להגיד מתי אבל אני כן יכולה להגיד שזה יהיה״.
הממשלה האיראנית יישמה מאז אמצעים שונים לאכיפת עטיית החיג‘אב וכן פעולות ענישה, הכוללים שימוש במצלמות מעקב כדי לזהות את הנשים המתנגדות, חסימת חשבונות הבנק שלהן וטקטיקות שנועדו להשפילן. אף מועמד לא הציע פתרון ברור לנשים איראניות שמתנגדות לקוד הלבוש של הממשלה.
הרפובליקה האסלאמית, שנוסדה ב-1979, היא המדינה היחידה בעלת רוב מוסלמי, מלבד אפגניסטן הנשלטת על ידי הטליבאן, עם מדיניות כה קפדנית של עטיית חיג'אב ואמצעי כפייה כלל-ארציים לאכיפת חוקים אלו.
איראנים רבים עדיין מתלבטים אם להחרים את הבחירות, מתוך תפיסה שהן "לא הוגנות ולא חופשיות", או לשתף פעולה ולהצביע. בשלב זה, נראה כי מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי לשעבר, סעיד ג‘לילי ויו"ר המג'לס, מוחמד באקר קאליבאף, נתפסים כמועמדים החזקים ביותר במירוץ, כך לפי דיווחים בכלי תקשורת איראניים. הראשון מזדהה עם האגף הרדיקלי במחנה השמרני בעוד השני מזהה עצמו כשמרן.
ד"ר עילם-גינדין מסבירה ״קאליבאף הוא מתמודד סדרתי ונחשב למועמד בולט בעקבות זאת. הוא התמודד בכמעט כל מערכות בחירות חוץ מזו האחרונה שבה ראיסי ניצח, כיוון שמונה זמן קצר קודם לכן כיו״ר המג׳לס. למרות שמונה לכהונה שנייה זמן קצר לפני הבחירות הנוכחיות, הוא יכול לנהל קמפיין בחירות לנשיאות. הוא היה ראש עיריית טהרן והייתה לו קריירה מרשימה ברוב גופי הביטחון של איראן, הוא מאוד בולט גם כי בצעירותו הוא היה חתיך״.
נראה שהמועמד היחיד בעל הפוטנציאל לסחוף חלק מהמצביעים המתלבטים הוא מסעוד פזשכיאן, מועמד מהמחנה הרפורמיסטי. עם זאת, סיכוייו להיבחר תלויים במידה רבה באחוז ההצבעה בבחירות הקרובות ״האתגר העיקרי של פזשכיאן זה להביא אנשים לקלפי, את אותם אנשים שלא רוצים להצביע בגלל שהם לא מאמינים ברפובליקה האסלאמית ולמעשה, כל האנשים שלא מצביעים זה קולות שלו״ אמרה ד״ר עילם-גינדין בראיון ל״מעריב״.
איראן היא תיאוקרטיה ובחירות מתקיימות לתפקידים בכירים כמו הנשיא, חברי הפרלמנט ומועצות שונות. עם זאת, תהליך אשרור המתמודדים נשלט בקפידה. אם, כפי שמעריכות כעת הפרשנויות, אחד המועמדים השמרנים ינצח, סביר להניח שהממשלה תטען כי מדובר בניצחון למותג הפוליטי שלה, למרות ההגבלות המשמעותיות במערכות הבחירות ואי האמון העמוק השורר בין המוסדות הפוליטיים לבין העם האיראני.
הבחירות באיראן לא נחשבות חופשיות או הוגנות לפי רוב הסטנדרטים המערביים ולפי ארגוני זכויות האדם. המועמדים לנשיאות נבדקים בקפידה על ידי מועצת השומרים - ועדה של 12 משפטנים ואנשי דת. לבחירות הנוכחיות העמידה המועצה שישה מתמודדים, מתוך רשימה ראשוני של 80. בין הנפסלים היו שבע נשים, נשיא לשעבר (אחמדיניג׳אד), פקידי ממשל רבים, מחוקקים ושרים.
חמישה מתוך ששת המועמדים שמתמודדים בבחירות משתייכים לזרם השמרני במפה הפוליטית באיראן, ותומכים בשלטון פקידותי. הזרם השמרני חושש מהערכים ומחוקי המוסר של המערב, בעוד הזרם הרפורמיסטי יתעדף גמישות מסוימת בקביעת ההתנהגות במרחב הציבורי ושותפות רחבה יותר עם מדינות המערב.
הזרם הרפורימסטי הצליח להציב רק מועמד אחד במערכת הבחירות הנוכחית, ד"ר מסעוד פזשכיאן, המשתייך לקבוצת המיעוט האתני האזרית. פזכשיאן הוכשר כמנתח לב וכיהן העבר כשר הבריאות. להערכותיהם של מומחים, הכללתו בין המתמודדים היא ככל הנראה חלק מהתוכנית של הממשלה להגדיל את אחוזי ההצבעה. בדרך זו מנסה הממשלה להגביר את הלגיטימציה של הבחירות ואולי להחזיר את תומכי המפלגה הרפורמיסטית לקלפיות, לאחר שהחרימו את הבחירות לפרלמנט במרץ.
מוחמד באקר קאליבאף הוא כאמור אחד המתמודדים השמרנים החזקים, מכהן כעת היו"ר המג'לס. בעבר כיהן כראש עיריית טהראן וכן כמפקד משמרות המהפכה. זו הפעם השלישית שקאליבאף משתתף במערכת הבחירות לנשיאות איראן. הוא מוכר כמקורב למנהיג העליון, חמינאי, והתמודד בעבר עם האשמות על שחיתות וצביעות אידיאולוגית, אותן הכחיש.
המועמדים השמרנים האחרים הם עלי-רזא זאכאני, ראש העיר הנוכחי של טהראן; סעיד ג'לילי, לשעבר ראש צוות המשא ומתן הגרעיני ומי שנחשב לאולטרה שמרני; מוסטפא פורמוחמאדי, איש הדת היחיד שמשתתף בבחירות; ואמיר חוסיין גזיזאדה האשמי, סגן נשיא איראן.
בצעד יוצא דופן, המועמדים השמרנים הביעו ביקורת פומבית נגד הממשלה בנוגע לאתגרים הכלכליים של המדינה, מדיניות החוץ וקרעים פנימיים, זאת במאמץ לזכות בתמיכה מצד ציבור הבוחרים שמנוכר להנהגה האיראנית.
ד"ר תמיר עילם-גינדין היא מומחית לאיראן ממרכז עזרי באוניברסיטת חיפה ומחברת הספרים ״מגילת אסתר: מאחורי המסיכה״ ו״המלכה״ | https://www.thmrsite.com/