"אז פתאום שינתה את קולה:
מה אעשה עתה משנותרתי בודדה?
הסבירו לי זאת, כל אחד ואחת מכם.
אין לי דבר מאמו עתה משאיבדתי גם אותו.
אמרו לי מדוע הורגים את מחוסרי ההגנה ואת החלשים.
הילד מעולם לא קרא 'תחי הרפובליקה!'
עמדנו דוממים, כובעינו בידינו, ולא יכולנו להציע נחמה,
רועדים בפני יגון שאין לו מזור".
(מתוך "זיכרון מליל הארבעה", ויקטור הוגו, 1851)
הסיפור שריגש את העולם
עיתונים רבים ברחבי העולם בוחרים להקדיש מקום נרחב במיוחד לסיפור המשפחה, עד כדי פרסום כפול של שתי כתבות באותו יום. זאת, על אף שגם שלשום (שלישי) סיקרו העיתונים הזרים את הבשורה ביחס להשבת שירי וילדי משפחת ביבס.
ה"וול סטריט ג'ורנל" האמריקאי מספר כיצד ירדן ביבס, ממוצא תימני, נהג להתבדח שילדיו הם "התימנים הג'ינג'ים הראשונים". בעיתון תואר בהתרגשות כיצד ישראלים כיסו את רחובות תל אביב בפוסטרים ובגרפיטי של דמויות הילדים, ונשאו בלונים כתומים בימי הולדתם.
תגובה בינלאומית חסרת תקדים
נשיא צרפת, עמנואל מקרון, צייץ שלשום (שלישי): "שירי. כפיר. אריאל. פניה של התמימות והאהבה. פניה של אנושיות נצחית שברבריות החמאס לעולם לא תמחק".
העיתון הצרפתי "לה פריזיאן" דיווח על השקת מיזם שבו יוצבו עשרות אלפי שלטי חוצות עם תמונות של משפחת ביבס בערים מרכזיות כמו פריז, ליל וטולוז, כשמעליהם הכיתוב "בלתי ניתן להצדקה" ו"בלתי ניתן לתיאור".
התקשורת האוסטרלית, החריגה במעט בנוף התקשורתי העולמי בתמיכתה בישראל, הציגה סיקור רגשי במיוחד. בולט במיוחד הוא כריס קני, שדרן סקיי ניוז, אשר התקשה לעצור את דמעותיו בשידור חי אתמול (ד'), באומרו:
"אם אתם צריכים עוד הוכחה לזוועות ולרוע הלב של חמאס, זה מגיע בהודעה הזו". קולו נשבר בעת שהודיע על השבת גופותיהם של שירי ביבס וילדיה הקטנים.
התקווה והאובדן
ה"וושינגטון פוסט" סיפר על האמן הישראלי זאב אנגלמאיר, שיצר ציורים יומיים של החטופים. "זה מאוד, מאוד טראגי. קשה להסתכל על תמונותיהם ולא לבכות," אמר אנגלמאיר לעיתון. "אני משתמש בצבעים בהירים וילדותיים כי אני מנסה לבטא תקווה ואופטימיות שהם ישוחררו".
אלא שבמועד פרסום דבריו, אמנם ילדי ביבס שבים הביתה לישראל, אבל שירי וילדיה לא ישובו לחיות.
ערוץ התקשורת האמריקאי "The Free Press" (מיסודה של העיתונאית הבכירה בארי וייס, תומכת ישראל נלהבת) תיאר בכאב: "בתמונה המפורסמת של כפיר התינוק, הוא אוחז בפיל ורוד קטן. קרובי משפחתו של כפיר חיפשו במשך חודשים בהריסות ניר עוז אחר הפיל, שנמצא לבסוף בינואר. דודתו קיוותה שזה יהיה 'סימן טוב'".
בכתבה מאת סת' מנדל, מעורכי המגזין השמרני "Commentary", נכתב: "כפיר הפך לסמל כי הוא מייצג את קו השבר בסכסוך כולו. בעולם צודק יותר, דמותם של ילדי ביבס הייתה מככבת בכל מקום ובכל זמן. במקום זאת, הפוסטרים שלהם נתלשים מלוחות המודעות".
בעיתון נמתחה ביקורת חריפה על כוכבי הוליווד שבחרו לענוד סיכה אדומה בטקס האוסקר האחרון לתמיכה ב"פלסטין", במקום להביע אמפתיה לילדים החטופים.
מעבר לכותרות: סיפור אנושי, משפחתי וטראגי
ב"ניו יורק טיימס" סיפרו כיצד שירי, שעבדה כמטפלת בילדים בניר עוז, הייתה אם מסורה שהקדישה את חייה לילדיה. העיתון הדגיש כי הוריה, שגרו עמה בקיבוץ, נהרגו בהתקפת ה-7 באוקטובר.
ב"פוקס ניוז" נמסר מקול קרובי המשפחה הזהיר: "עד שנקבל אישור סופי לאחר השלמת הליכי הזיהוי, אנו מבקשים להימנע מלהספיד את יקירינו".
הד תקשורתי עולמי
התקשורת העולמית חושפת הבדלים בין המדינות:
צרפת: "לה פריזיאן" מתמקד בסמליות האנושית, לצד דיווחים על הפגנות המוניות בערים מרכזיות.
גרמניה: ב"דר שפיגל" נכתב: "יום שחור צפוי לישראל", והודגשו אזרחותה הכפולה של שירי והיבטים מדיניים. העיתון "בילד" ציין כי מצבם של בני המשפחה החזיק את העולם בדאגה מעל 500 ימים, ותיאר את המעבר החד מתקווה לייאוש.
ארה"ב: התמקדות בהיבטים האישיים. ב-USA Today דווח כיצד תמונת המשפחה בפיג'מות באטמן הפכה ל"קריאת התגייסות", וב"וושינגטון פוסט" תיארו יצירות אמנות שהנציחו את המשפחה.
יהי זכרם ברוך.
