מוחמד עלי אל-חוסייני, פרשן לבנוני הידוע בעמדותיו הביקורתיות כלפי חיזבאללה, טען ברשתות החברתיות כי מתרחש מאבק פנימי בצמרת הארגון סביב סוגיית התגובה לישראל.
לפי אל-חוסייני, ההנהגה הצבאית של חיזבאללה בראשות המפקד הבכיר חאג' חליל חרב הציבה אולטימטום לממשלת לבנון ולצבא הלבנוני, לפיו אם לא יגיבו נגד ישראל - חיזבאללה ייקח את היוזמה לידיו. "אם המדינה לא תצליח להגיב - והיא בהכרח לא תצליח - חאג' חליל יבצע סדרת פעולות איכותיות שיובילו להסלמה צבאית משמעותית," כתב אל-חוסייני. חשוב לציין כי הטענות לא אומתו ממקורות נוספים. הפרשן הלבנוני ידוע בהתבטאויותיו הנחרצות נגד חיזבאללה ומדיניותו.
לצד זאת, חיזבאללה מדשדש בתקופה קשה חסרת תקדים, כך עולה מניתוחים בתקשורת הלבנונית. הארגון השיעי, שלאורך שנים התבסס על משולש תמיכה איתן מצד איראן, סוריה ורוסיה, מוצא עצמו כעת במציאות אסטרטגית חדשה ומאתגרת.
"חיזבאללה מבין שמאזן הכוחות השתנה ואינו לטובתו עוד", מדווחים מקורות בתקשורת הלבנונית. "המשטר בסוריה השתנה, היחסים עם רוסיה נחלשו, וגם מעמדה של איראן באזור התערער".
לפי הפרסומים בלבנון, הארגון שנכנס למלחמה עם ישראל מצא עצמו מותש וסופג פגיעות קשות. "כולם מתייחסים אליו כמי שיצא מהמלחמה שבור ומותש," מציינים המקורות, ומוסיפים כי יריביו הפוליטיים מכוונים לנצל חולשה זו בהקשר של מינויים מנהליים והבחירות העתידיות. הדיווחים מלבנון מתארים כיצד חיזבאללה עוקב בדאגה אחר המצב בדרום ואחר נוכחותה המתמשכת של ישראל בחמש הגבעות. "הארגון סבור שהמלחמה הישראלית טרם הסתיימה, ושתרחיש עזה עלול לחזור על עצמו בלבנון," נכתב באחד הניתוחים.
למרות ההתקפות הישראליות החוזרות ונשנות, מקורות בתקשורת הלבנונית מדווחים כי חיזבאללה החליט "שלא להזיז דבר", ולאפשר מרחב לדיפלומטיה של הנשיאות והממשלה. זאת, למרות שעמדותיו של שר החוץ יוסף רג'י הגיעו לרמה שאילצה את חיזבאללה להגיב, במיוחד לאור התקפותיו הישירות על הארגון.
שסע לבנוני פנימי ועימות סביב סוגיית הנשק
התקשורת הלבנונית משקפת בימים אלה את השסע העמוק בחברה הלבנונית בנוגע למדיניות מול ישראל וחיזבאללה. שר ההסברה הלבנוני, זיאד מקארי, הביע חשש כבד בראיון ל"אל-מיאדין" מפני הידרדרות נוספת באזור. "התקיפות הישראליות מחריבות את הדרום ודוחפות אותנו לעימות שאיננו רוצים", אמר בראיון. במקביל, הודה השר בעקיפין במגבלות יכולתה של הממשלה להתמודד עם חיזבאללה, כשקרא למדינות ערב להתערב למען השגת הפסקת אש.
מנגד, חיזבאללה מציג עמדה שונה לחלוטין. דובר הארגון, איברהים אל-מוסאווי, הצהיר בערוץ "אל-מנאר" המזוהה עם הארגון כי "ההתנגדות היא חומת המגן של לבנון", והבטיח תגובה נחרצת לכל "הפרה ישראלית" של הפסקת האש. זאת, בניגוד למגמת ההכלה שמנסה הממשלה הלבנונית להוביל.
ברשתות החברתיות משתקף בבירור הקרע בחברה הלבנונית. תומכי חיזבאללה מדגישים את תפקידו כ"מגן על כבוד לבנון מול ישראל", ומציגים את תמיכתם בארגון כהכרח לאומי. מנגד, קולות רבים מהקהילה הנוצרית, במיוחד מאזור ביירות, מביעים התנגדות חריפה למדיניות חיזבאללה, בטענה שהיא מובילה לעוני ולהרס.
רבים מהאזרחים הלבנונים משתפים ברשתות החברתיות את מצוקותיהם האישיות - חששות לביטחון ילדיהם, קשיי שינה בשל החרדה המתמשכת, ותסכול עמוק מהמצב המתמשך של עימותים. דיווחים באתר החדשות "אל-נשרה" מתארים תחושת נטישה בקרב תושבי דרום לבנון, הטוענים כי המדינה זנחה אותם, בעוד חיזבאללה ממשיך להפגין נוכחות צבאית באזורם.
סוגיית החימוש של חיזבאללה הפכה לנקודת מחלוקת מרכזית. ראש הממשלה נוואף סלאם הצהיר לאחרונה כי "סוגיית הנשק של חיזבאללה כבר אינה על הפרק לאחר פרסום ההצהרה המיניסטריאלית, והסיסמה 'עם, צבא, התנגדות' שייכת לעבר". סלאם הדגיש כי "ההצהרה המיניסטריאלית קובעת בבירור שהנשק יהיה רק בידי המדינה, וכולם מחויבים לכך," אם כי הודה שהדבר "לא יקרה בן לילה".
בניתוחים בתקשורת הלבנונית מודגש כי חיזבאללה עובר תהליך של הערכה מחדש. "הוא עדיין שקוע בבחינת התקופה שקדמה למלחמה ומה שהתרחש במהלכה," מציינים המקורות. "בחיזבאללה יש מי שמאמין שהייתה הערכה שגויה של ההשלכות הכרוכות בפתיחת חזית תמיכה מול ישראל".
המציאות המורכבת שמשתקפת מהתקשורת הלבנונית מראה חברה מפוצלת בין תמיכה ב"התנגדות" לבין רצון עז לשקט ויציבות. עם זאת, כפי שמציינים פרשנים לבנונים, החשש ממלחמה כוללת מאחד את רוב הלבנונים, ללא קשר להשתייכותם הפוליטית או העדתית. מניתוח התקשורת הלבנונית עולה כי עתידו של חיזבאללה לא יהיה כעברו. "האזור השתנה וכך גם מצב המדינות סביבו. אין לו יותר עמוד תווך," כותבים הפרשנים. "עליו לבנות מחדש את גשריו עם הפנים, לשקם את יחסיו, להתמקד יותר במצב עדתו וחברתו, ולהתכונן לימים הבאים".
תוך כדי שחיזבאללה מנסה להעריך מחדש את מצבו האסטרטגי לאחר הפגיעות הקשות שספג, נראה כי הארגון עומד בפני אתגר כפול: לשמר את מעמדו כ"מגן לבנון" בעיני תומכיו, תוך התמודדות עם ביקורת גוברת מצד חלקים נרחבים בחברה הלבנונית.
