הסערה הטורקית נמשכת: ארדואן מחסל את האיום הפוליטי הגדול ביותר

נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, נקט בשבוע שעבר צעד חסר תקדים נגד יריבו הפוליטי המר ביותר, ראש עיריית איסטנבול אקרם אימאמאולו, בעת שהשלטונות הטורקיים עצרו אותו בשבוע שעבר בטענה למעשי שחיתות, דבר שהצית גל מחאות ברחבי המדינה, והוביל למעצרם של יותר מ-1,130 מפגינים ו-9 עיתונאים לפחות. המהלך זכה לתגובה בינלאומית מאופקת בשל מעמדה האסטרטגי הגובר של טורקיה בזירה העולמית.

"לפני כשלושים שנה, ארדואן היה ראש עיריית איסטנבול, והיה לראש עיר מאוד פופולרי, עד שיום אחד הצבא הכניס אותו לכלא", אומר אלון ליאל, חוקר יחסים בינלאומיים ודיפלומט ישראלי לשעבר שכיהן בין היתר כממונה על היחסים בשגרירות ישראל בטורקיה, בראיון בלעדי למעריב.

"זה כל-כך סימלי, שהוא עושה לראש העיר הפופולרי של איסטנבול את אותו הדבר שעשו לו לפני שלושים שנה". ליאל מסביר שארדואן עצמו נאסר בשנות ה-90 לאחר שנשא נאום דתי שנחשב לקיצוני באותה עת: "הוא נאם בדרום טורקיה נאום בו הוא השווה בין המאמינים בקוראן לחיילים של הצבא, והאשימו אותו על הסתה דתית, והכניסו אותו לכלא לשנה. כשהוא נכנס לכלא, הוא הסתובב למצלמות ואמר 'הכניסה שלי לכלא היא ההתחלה החדשה של טורקיה'".

האירוניה ההיסטורית בולטת, אך מה הוביל את ארדואן לנקוט בצעד הדרמטי דווקא כעת? לפי מומחים, מדובר בשילוב של גורמים פוליטיים, אסטרטגיים וכלכליים.

ליאל טוען כי "השנה הייתה לארדואן את השנה הכי טובה ביחסי חוץ מאז עלייתו לשלטון. הכורדים נכנעו, הוא מתחיל מולם שיחות שלום. הוא חתם על ברית צבאית עם סוריה - כל אלה הם הישגים גדולים במדיניות החוץ שלו". משכך, נקיטת הליכים פוליטיים ובעייתיים מצד ארדואן נגד יריבו הפוליטי, "שלושה חודשים אחרי שהוא משתלט על סוריה, וחודשיים אחרי שהכורדים מניחים את הנשק- זה טיימינג טוב מאוד", מסביר ליאל.

התזמון אינו מקרי גם מבחינה פוליטית פנימית. אימאמאולו היה אמור להיות מוכרז ביום ראשון כמועמד מפלגת העם הרפובליקנית (CHP) לנשיאות, ימים ספורים אחרי מעצרו ברביעי שעבר. כמו כן, אוניברסיטת איסטנבול ביטלה את התואר האקדמי שלו משנות ה-90 בטענה ל"אי סדרים", צעד שעשוי למנוע ממנו לרוץ לנשיאות מאחר שהחוקה הטורקית מחייבת מועמדים לנשיאות להחזיק בתואר אקדמי.

גורמים בינלאומיים רואים במעצר זה צעד נוסף בהפיכת טורקיה לאוטוקרטיה מלאה. וולפנגו פיקולי, נשיא משותף של חברת הייעוץ טנאו (Teneo), אמר לבלומברג כי "מה שהופך להיות ברור יותר ויותר היא נכונותו של ארדואן להוביל את טורקיה לאוטוקרטיה מלאה, תוך התרחקות ממודל האוטוריטריות התחרותית שאפיין את הממשל במדינה בעשור האחרון".

המעצר של אימאמאולו הוא חסר תקדים בחומרתו, אפילו בהשוואה למעצרים קודמים של מתנגדי משטר בטורקיה. כפי שצויין בידי בלומברג, "בניגוד למנהיגים של מפלגות פרו-כורדיות או טורקיות-לאומיות שנאסרו קודם לכן, העלייה המטאורית והפופולריות של אימאמאולו הופכות אותו ליריב המשמעותי ביותר שארדואן אי פעם דחק הצידה".

"להיות בשלטון בטורקיה במשך כ-21 שנה גרם לארדואן לאבד את היכולת להבחין בין טוב לרע - הוא פשוט נהיה שיכור כוח", מסביר ליאל. "ההצלחות שלו בסוריה והמשא ומתן עם הכורדים גרמו לו להאמין שהוא כל-יכול". לדעת ליאל, השימוש הבוטה של ארדואן במערכת המשפט ככלי פוליטי נובע מביטחונו המופרז שגם מעשים אלה לא יפגעו בשלטונו.

ליאל גם מציין את השינויים העמוקים שחלו בחברה הטורקית תחת שלטונו של ארדואן: "הציבור בטורקיה התרגל להרבה דברים שלא הייתי מאמין אף פעם שהטורקים יתרגלו אליהם. למשל, שהמדינה היא מדינה אסלאמית, אחרי שבמשך 75 שנה היא הייתה מדינה חילונית, והדת מחוץ לחיים הציבוריים. אחרי שנים של ארדואן בשלטון, יש כניעה של האליטה החילונית הפרו-מערבית, והאופוזיציה נכנעה גם היא".

המהלך הפוליטי עלול להיות יקר מבחינה כלכלית, כפי שכבר מתחיל להתגלות. הלירה הטורקית, שכבר חוותה ירידה משמעותית בערכה בשנים האחרונות, הגיבה בחריפות למעצר. כפי שתיאר זאת איל השקס, גיאו-אנליטיקן בחשבון הטוויטר שלו: "הלירה הטורקית הגיבה בחדות. ערכה תחילה ירד במעל 12% ביום רביעי. השער עבר לראשונה את ה-40 לירות לדולר, במקביל לירידה חדה בבורסה". כפי שדווח בבלומברג, הבנקים הטורקיים התערבו באופן חסר תקדים, ומכרו עד 9 מיליארד דולר ביום הראשון של התנודתיות כדי לבלום את הירידה בערך הלירה ולמנוע ממנה להגביר את האינפלציה.

עוד כתב השקס בניתוח שפרסם בטוויטר כי "הצעד של ארדואן מזיק לכלכלת טורקיה מאוד במובן הזה שהוא שורף (שוב) את אמון המשקיעים שלקח שנתיים של מדיניות 'נורמלית' לבנות מחדש".

למרות חומרת הצעד, התגובה הבינלאומית למעצרו הרשמי של אימאמאולו הייתה מינורית להפליא. כפי שדווח בבלומברג, קנצלר גרמניה היוצא הסתפק בהגדרת המעצר כ"מדכא", ומחלקת המדינה של ממשל טראמפ הגדירה את האירוע בתור "עניין פנימי" של טורקיה ופטרה את עצמה מלהתייחס ולפעול בנוגע לעניין.

"הסביבה העולמית מתירנית כלפי ארדואן, אדם שמעולה בקריאת רוח התקופה", אומר סונר קאגפטאי, מנהל תוכנית המחקר הטורקית במכון וושינגטון למדיניות המזרח. לכן, "אני לא מצפה לתגובה משמעותית מאירופה או מארה"ב", אמר קאגפטאי לבלומברג.

הסיבה לכך, לפי המומחים שדיברו עם בלומברג היא המעמד האסטרטגי של טורקיה. "המלחמה באוקראינה הפכה את אירופה לתלויה יותר בטורקיה, שטביעת הרגל הצבאית המתרחבת ויכולות ההגנה שלה הופכות אותה לבעלת ברית יקרת ערך בזמן שטראמפ חושב מחדש על התחייבויות הביטחון של ארה"ב באירופה", מסכמים בבלומברג.

לדברים אלה, ניתן להוסיף את אפקט טראמפ בזירה הבינלאומית, כדברי ליאל למעריב "אחרי הרבה שנים שארדואן נחשב ככושל במדינות החוץ, כעת הוא זוכה לזמן טוב. זאת, בין היתר, הודות לכך שלטראמפ פחות חשוב זכויות אדם מאשר לביידן, כאשר זה האחרון עשה לארדואן הרבה צרות". לפיכך, לדברי ליאל, ה"היתר" לזנוח זכויות אדם "הופך אותו (ארדואן) למנהיג אזורי הרבה יותר משמעותי משהוא היה בעבר".

לצד המעצר, שלטונות טורקיה אוסרים כל הפגנה או סיקור תקשורתי הבאים כמחאה נגד מעשי ארדואן. במקביל לדיכוי הפיזי של המחאה, שלטונות טורקיה נאבקים גם בסיקור התקשורתי שלה. ערוצי הטלוויזיה המרכזיים בטורקיה, הנתונים לשליטה עקיפה של הממשלה, נמנעים מלדווח על המחאות הגועשות מאז סוף השבוע שעבר.

הרגולטור הטורקי RTUK הודיע בשבת כי ערוצים שישדרו את ההפגנות בשידור חי עלולים לאבד את רישיונותיהם בשל "סיקור מוטה". משכך, ארגון "עיתונאים ללא גבולות" דירג אשתקד את טורקיה במקום ה-158 מתוך 180 מדינות במדד חופש הביטוי שלו לשנת 2024 וציין כי כ-90% מכלי התקשורת הטורקיים נתונים להשפעת הממשלה.

למרות שאימאמאולו מזוהה כיריבו של ארדואן, אין להסיק שמדובר במנהיג פרו-ישראלי, כפי שמציין ליאל: "גם אימאמאולו תקף את ישראל, על המלחמה ועל הכיבוש, והוא לא מועמד פרו ישראלי. לפני כמה חודשים, אימאמאולו תקף אותנו קשות, וישראל כ"ץ, שר החוץ דאז, תקף בצורה קשה את אימאמאולו בגין התבטאותיו הפרו-פלסטיניות".

ליאל מתאר את השינוי העמוק ביחס לישראל שחל בטורקיה: "בשנות ה-90 היינו בברית צבאית עם הטורקים, הייתה להם אהדה עצומה לישראל, ככה שהם היו ברשימה של חמשת המדינות הקרובות ביותר לישראל". להמחשת דבריו, מזכיר ליאל כי ברעידת האדמה ב-1999 שלחנו לשם משלחת צבאית, והייתה שם תשתית אוהדת לישראל". מאז, אומר ליאל, "ארדואן חיסל את הקשרים הטובים הללו, וכיום, אין מפלגה שתומכת בישראל".

נוסף על כך, טורקיה הטילה חרם סחורות על ישראל באפריל-מאי 2024. השקס מציין כי "ההשפעה על הכלכלה הישראלית הייתה מינורית", אך המתח בין המדינות עשוי להחריף: "סביר שזה רק יגביר את המוטיבציה של ארדואן (לנסות) להסיח את הדעת הציבורית באמצעות צעדים או לכל הפחות רטוריקה נגדנו. אבל עם ארדואן זה יכול ללכת לכל כיוון".

האם המהלך הנועז של ארדואן יצליח או שמא יתהפך עליו? התשובה תלויה בעוצמת המחאה הציבורית ובתגובת השווקים הפיננסיים.
"בנקודה זו, רק מחאות המוניות שלוות והשווקים - הדבר היחיד לגבי טורקיה עליו אין לארדואן שליטה - יכולים לשכנע את נשיא טורקיה לשנות כיוון", טוען סונר קאגפטאי, מנהל תוכנית המחקר הטורקית במכון וושינגטון למדיניות המזרח בפני אנשי בלומברג. בינתיים, אימאמאולו עצמו אמר בהצהרה קצרה לאחר מעצרו: "יחד נסיר את הכתם השחור הזה שהוטל על הדמוקרטיה שלנו. אני עומד זקוף, לעולם לא אכנע".