בטח היה מעניין בשיחת הטלפון בין נשיא ארצות הברית ברק אובמה לבין נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ביום שלישי בשבוע שעבר. היא התקיימה ממש ערב השיחות להרגעת המתיחות - בעצם, לא מתיחות, מלחמה - באוקראינה. מטרתה, ככל שהדברים נוגעים לאובמה, הייתה מן הסתם לתרום להצלחתן. אמריקה מאשימה את הרוסים בהתססת האופוזיה ציה הפנימית באוקראינה ובסיוע צבאי למורדים. הרוסים מצדם משקרים בלי למצמץ - הרגל שנרכש בשנים של עמל - ומכחישים. הם מאשימים את אמריקה בניסיון "לגרור את הרוסים למלחמה".
מה קרה בשיחה הזאת - אין איש יודע מלבד מי שהיו שותפים לה. מה שאנחנו יודעים זה רק את מה ששתי המדינות רצו שנדע. אובמה, לפי גרסת הממשל, החליט שהגיע הזמן לאיים: אם רוסיה תמשיך במעשי התוקפנות שלה, נאמר בהודעת הבית הלבן, "המחיר שייגבה מרוסיה יעלה". אולי זה מה שאמר לפוטין, אולי בשיחה עצמה רק רמז לזה. קשה להאמין שהטון היה נוקשה במיוחד. כשמדובר בפוטין, כולם משתדלים לנהוג בזהירות.
לאן יעלה המחיר? איך יעלה המחיר? הממשל שומר על שפתיו חתומות, אך מהלך אחד ידוע שנשקל ברצינות - העברת נשק אמריקאי מתקדם לממשלת אוקראינה הנתמכת על ידי המערב והנלחמת בבדלנים הנתמכים על ידי רוסיה. הרוסים מגיבים על האפשרות הזאת באיום משלהם: זו תהיה הוכחה ניצחת למעורבות האמריקאית בסכסוך, והוכחה כזאת "רק תחריף אותו". לגבות מחיר גם הם יכולים, וגם רמזו שיעשו זאת, לאו דווקא באוקראינה.
בינתיים, יומיים לאחר שיחת הטלפון, יצאו מנהיגי גרמניה וצרפת לשיחות עם פוטין בבלארוס, בתקווה להחזיר את השקט על כנו ולחזור להבנות שהושגו בספטמבר האחרון. הם חזרו עם הסכם שאת שוויו האמיתי אפשר יהיה לאמוד רק בעוד כמה זמן. בשבת האחרונה - בחצות - נכנס ההסכם לתוקף. ביומיים שחה לפו בין החתימה עליו לבין תחילת הפסקת האש נמשכו הקרבות ואף החריפו. סימן לא מעודד במיוחד לקראת ההמשך, אם כי אפשר לראות בו גם ניסיון אחרון של המורדים לשפר עמדות לקראת סוף הלחימה. אולי הפעם באמת יפסיקו להילחם. ואולי יפסיקו רק לזמן מה. ואולי לא יפסיקו כלל. יומיים נוספים חלפו מאז כניסת ההסכם לתוקף, והלה חימה נחלשה עם כי לא נפסקה. חלק מזה תלוי בהם, ולא מעט תלוי במה שיאותת להם פוטין, במפורש או בקריצה. פוטין הוא המנוע שמאיץ את המשבר הזה. ברצונו ירגיע, ברצונו יחריף. הקואליציה שמתייצבת מולו מגיבה לפעולותיו, לא יוזמת. היא מגיבה לאט. לא מחפשת ניצחון - רק נקודת איזון שתאפשר לשקט לחזור.
המערב לא מוכן להסתכן בתשלום מחיר משמעותי על מעורבות בסכסוך. שיחות השלום במינסק, בשבוע שעבר. צילום: רויטרס
חמושים בחופשה
תזכורת קצרה: בפברואר של 2014 נמלט נשיא אוקראינה ויקטור ינוקוביץ' שהודח בהפיכה. ממשלת יורשו הוכרה על ידי המערב, אך רוסיה סירבה להכיר בה. זה היה השלב שבו המערב עוד היה בצד היוזם - הוא רצה לרתום את אוקראינה לצדו. אבל רוסיה של פוטין היתה נחרצת שלא לאפשר לשכנתה לחבור ליריבותיה. בחצי האי קרים נרתמו בדלנים רוסים להפגנות, שאחריהן באה פלישה רוסית וכיבוש מהיר. משאל בזק בקרב התושבים הכריע בעד סיפוח לרוסיה. המערב הגיב בתדהמה, אחר כך בגינוי, אחר כך בסנקציות. זה לא הועיל הרבה. המרד נגד ממשלת אוקראינה התפשט לשטחים נוספים. הצבא הרוסי סייע בידו. הסכם אחד להפסקת אש קרס מיד לאחר חתימתו. עוד כמה חודשים חלפו מאז, ובהם חילופי מהלומות על הקרקע וחילופי מסרים בין בירות המה ערב לבין מוסקבה.
אירופה וארצות הברית התקשו להסביר את חוסר המעש מול האגרסיביות המתפרצת של פוטין. מבקריו של הנשיא אובמה קבעו שנשיא רוסיה מכריע אותו. כמה מהם גיחכו כאשר הנשיא האמריקאי הסביר שלמשבר "אין פתרון צבאי". אובמה, שאל בעל הטור צ׳רלס קרוטהמר, "לא מבין שפתרונות דיפלומטיים נקבעים במידה רבה על ידי מאזן הכוחות הצבאי?"
אבל, כמקובל, לנשיא יש מתנגדים וגם תומכים. בסיבוב הקודם של שיחות לקראת הסכם האחרונים הכריזו על אובמה דווקא כמנצח. אפילו משבר עולמי, המתרחש לעין כל, לא יכול להימלט מפרשנות המבוססת על העדפות פוליטיות. "בסופו של דבר", כתב טום פרידמן, האוהד את הממשל, בסתיו שעבר, "זה היה פוטיניזם נגד אובמיזם ואני רוצה להיות הראשון ברחוב שלי להודיע שהבחור השני - פוטין - בדיוק מצמץ".
כנראה שגרגיר אבק בדיוק נכנס לפוטין לעין, כי המצמוץ לא נמשך זמן רב. בדלנים רוסים הגבירו את הלחץ במזרח אוקראינה והעלו בהדרגה את רמת האלימות, בתמיכה פעילה של הרוסים.
שיחות ההרגעה של השבוע שעבר נקה בעו במינסק, היכן שנחתמה גם עסקת ההרגעה הקודמת שכותרתה "פרוטוקול מינסק" ועיקריה אמורים היו להסדיר את החיים ביחד של ממשלה הנוטה מערבה ובדלנים הפונים מזרחה. הבעיה היא שלממשלה בקייב מטרה אחת, ולבדלנים, הנתמכים ברוסיה, מטרה אחרת. הממשלה רוצה את פירוק המיליציות החמושות ואת נסיגת הכוחות הרוסיים. אלא שפוטין, כאמור, מכחיש בכלל נוכחות של כוחות רוסיים באוקראינה. החיילים הרוסים השוהים במדינה הם, בלשון המכבסה הרוסית המוכרת, פשוט "חיילים בחופשה" שבחרו לצאת לנופש חמוש של תמיכה באחיהם. ממילא, אין את מי להסיג, והבדלנים שלא רוצים להתפרק עומדים ברשות עצמם. אם אוקראינה רוצה לפרק אותם, שתדבר איתם - אם תנסה להפעיל כוח, בסיוע המערב, לא תהיה לרוסיה ברירה אלא להתערב.
"חיילים בחופשה". בדלנים פרו רוסים. צילום: רויטרס
ההסכם הקודם הושג ומיד הופר. מה יקרה להסכם הנוכחי - זה תלוי בכוונותיו של הנשיא הרוסי. האם יחליט שמיצה את הישגיו לשלב זה ושהגיעה העת להרגיע או שיבקש לבחון עד כמה עוד יוכל להרחיק לכת? מה רוצה פוטין - אין איש יודע, אבל רבים מנסים לנחש. האם מטרתו העיקרית כעת היא להחליש את מעמדם של האמריקאים, או שמא הוא מכוון תחילה לפגיעה בהשפעה הגרמנית באירופה? מבחינתו, גם כך וגם כך, הסימנים בסך הכל מעודדים. מצבה של אירופה מעורער יותר היום מכפי שהיה לפני כמה שנים, וגרמניה מאבדת את יכולתה לנווט את האיחוד. הסימן המובהק האחרון לכך הוא הבעיטה הישירה שכיוונו המצביעים היוונים לקרסוליו של האיחוד. פוטין קיבל את תוצאות הבחירות ביוון בחיוך רחב ובברכה.