ממתין לפסק דין: יו"ר קרן המטבע לשעבר רק צובר כוח

שלושה שבועות של דיונים התקיימו בחודש שעבר. הם גררו עיסוק ציבורי נוקב באשר לנחיצות משרת השופט החוקר, המאחדת תפקידים וסמכויות של שופט וחוקר משטרה. התפקיד נוסד בשנת 1808, הסופר בלאזק ייחס לו את התואר "האיש החזק בצרפת", אבל מה שעשוי להתברר כסדרת עוולות כלפי קהאן עשוי להפוך אותו להיסטוריה.
 

14 גברים ושתי נשים הועמדו לדין בבית המשפט בעיר ליל בגין "הדחה לזנות בנסיבות מחמירות". שני שלישים מחומרי הראיות שהציגו השופטים החוקרים, סטפני אוסבר, מתייה וינייו ואידה שפאי, לבית המשפט, עסקו בנאשם אחד בלבד: דומיניק סטראוס קאהן. 
 

המעורבים האחרים מרכיבים גלריה מגוונת של דמויות שהמשותף להן הוא ניסיון למצוא חן בעיני המועמד המיועד של המפלגה הסוציאליסטית לנשיאות צרפת ולהפיק תועלת מהקשר עמו. סטראוס קאהן היה אורח קבוע במועדוני חילופי זוגות. בין היתר אורגנו עבורו אורגיות ומסיבות חילופי זוגות בין השנים 2008 ו-2011. תחילה בצרפת, אחר כך גם מעבר לים, כולל וושינגטון, שם קאהן כבר כיהן כיו"ר קרן המטבע הבינלאומית. 
 

החגיגה הסתיימה רק כשהבכיר נעצר ב-14 במאי 2011 במלון בניו יורק כחשוד באונס החדרנית נפיסטו דיאלו. הוא זוכה בפרק הפלילי של הפרשה שהסעירה את העולם, והגיעה להסכם כספי יקר בפרק האזרחי. אחרי שחזר לצרפת, הוא צורף במרץ 2012 לרשימת הנאשמים בפרשת רשת הזנות, שמרכזה היה במלון קרלטון בעיר ליל. 
 

בין המעורבים בפרשה ניתן למצוא פעיל מרכזי במפלגה הסוציאליסטית, איש עסקים בכיר, מנהל יחסי הציבור של המלון, מפקח משטרה בכיר, פרקליט בכיר בבית המשפט של ליל וסרסור בלגי שסיפק את הנערות.

בדצמבר 2012 אישר בית הדין המחוזי לערעורים את הליך העמדתו לדין של סטראוס קאהן, יהודי ושר האוצר לשעבר, עם שאר הנאשמים. הוא קבע כי הראיות מצביעות, לכאורה, על השתתפותו "הפעילה והמכרעת" ברשת הזנות, ועל כך שלא הסתפק במעמד של נהנה מן השירותים שסופקו לו, אלא "עודד את ארגונה של המערכת שנועדה לספק את צרכיו המיניים". 

דומניק שטראוס קאהן בכניסה למשפטו. צילום: רויטרס
 

המשפט נפתח בתחילת פברואר השנה. בהמשך הסירו נציגי הארגונים להגנת יצאניות את תביעותיהם נגד קאהן. למחרת דרש התובע הכללי מטעם המדינה, פרדריק פבר, להטיל שנתיים מאסר על הסרסור דומיניק אלדרווירלד, חמישה חודשי מאסר על תנאי על איש יחסי הציבור של המלון רנה קוז'פר, ולזכות את סטראוס קאהן.
 

נאום הסיכום של התובע הכללי, שעוד ביוני 2013 ביקש, ללא הצלחה, לא לכלול את סטראוס קאהן ברשימת הנאשמים, הפך לכתב אישום נגד השופטים החוקרים שסיבכו, לדעתו, את מערכת המשפט הצרפתית במשפט ראווה לא מוצדק. 
 

"נוכחות סטראוס קאהן העניקה להליך המשפטי ממדים שהם מעבר לנורמות המשפטיות המקובלות: פוליטי, תקשורתי ומוסרי, בנוסף לממד הפלילי שהיה היחיד שעלינו להתייחס אליו", אמר התובע. "בלי נאשם זה, הפרשה היתה נשפטת בתוך אדישות כללית, כמו פרשות אחרות של רשתות זנות שאנו שופטים מדי שנה בבית המשפט של ליל. יש להתייחס לסטראוס קאהן כמו לכל אדם אחר. הפרסום שלו אינו צריך לשמש עילה לאשמתו. אדוני נשיא בית הדין, הגדרת אותו כאחד האנשים רבי העוצמה בעולם בזמן שכיהן כיו"ר קרן המטבע. האם איש  בעל עוצמה הוא בהכרח אשם?".
 

אלפי עמודים שמרכיבים את כתב האישום הם תוצאה של עמל בן שנים. 300 עיתונאים, מכל העולם, סיקרו את משפטם של 14 הנאשמים, אבל בעיקר לא הורידו את מבטם מכוכב האירוע, שעל שמו נקראת הפרשה.
 

למשפט הציבור הועמדו דווקא תופעות שלא נכללו בכתב האישום. מושב אחר מושב, התקשורת העבירה את התמוטטות השלד המרכזי של כתב האישום כלפי קאהן: האשמה בהדחה לזנות וארגון רשת יצאניות.
 

התובע הכללי ביקש בנאום הסיכום את "זיכויו המלא של סטראוס קאהן. לטענתו, לא הוצגה שום ראיה שתוכיח שהנאשם המפורסם ידע שהמשתתפות באורגיות היו יצאניות, ובוודאי שהוא היה "הציר המרכזי ברשת".
 

ככל שיצא האוויר מן ההאשמות כלפי סטראוס קאהן, התעצמה הביקורת נגד השופטים החוקרים. התובע גינה "חקירה המבוססת על דימויים שבהם המוסר בא במקום החוק". 
 

השופטים החוקרים השתכנעו באשמתו של סטראוס קאהן על בסיס הרגליו המיניים, כלומר היחסים האנאליים. "אסור לנו להכניס כל חשד מוסרי בדיון המשפטי", אמר התובע הכללי. "מעניין לקבוע כי פעולות מיניות מסוימות שיכולות להתבצע, לדברי גורמים מסוימים, רק במסגרת זנות, הוקעו על ידי הזונות עצמן בתור פעולות שהן סירבו לבצע".

זה היה משפטן של ההדלפות בתקשורת. הכל הגיע לציבור. מסיבות החשק בפריז, וושינגטון, ליל או בלגיה. תיאבונו המיני הבלתי מרוסן של הנאשם המרכזי. העדפותיו לטכניקה זו או אחרת. תוכנם המדויק של המסרונים הפיקנטיים שהחליף עם ידידו ומיטיבו בארגון המסיבות, פבריס פשקובסקי, ושבהם התייחס למשתתפות המיועדות באורגיות כאל "סחורה", הודלף עוד לפני שהוחלט להעמידו לדין. 
 

סטראוס קאהן הסביר לפסיכיאטרים שבפניהם הועמד כי הוא מסרב לבדיקתם מחשש שמסקנותיהם יפורסמו בכותרות העיתונים. החלה אפילו חקירה על פגיעה בסודיות ההליך המשפטי, אבל היא הופסקה מחוסר הוכחות. 
 

גם ארבע היצאניות שהופיעו בבית המשפט התלוננו על ההשלכות הקשות על חייהן הפרטיים, בשל החשש ששמותיהן יפורסמו בתקשורת. הן היו מפוחדות והופיעו במשפט בפאות. 
 

זה גם היה המשפט של המציצנות. בלי אמצעי התקשורת הרבים שהגיעו בגלל סטראוס קאהן, המשפט היה נבלע בין יתר משפטי הזנות במדינה. בוודאי גם שהקהל לא היה עומד בתור משש בבוקר כדי לתפוס מקום באולם בית המשפט.
 

"המשפט הזה הפך 66 מיליון צרפתים למציצנים", טען אחד מפרקליטיו של סטראוס קאהן, רישאר מלכה. פרקליטה אחרת שלו, פרדריק בוליה, אמרה כי גם אם יזוכה, תדבק בו תדמית של "נבל מן הסוג הגרוע ביותר שמצליח לצאת נקי מהסיפור." 
 

למרות שמתחילת המשפט הדגיש  נשיא חבר השופטים כי הדיון "אינו צריך להיכנס לפרטים ולסיפורים הקטנים, אלא להציג עובדות שיש לבחון מהזווית המשפטית בלבד", חיי המין של קאהן נדונו בפרטי פרטים, כדי לקבוע אם ידע שמדובר בפרוצות.
 

זה היה גם המשפט של תיאוריות הקונספירציה. האם פרשת "קרלטון ליל" פוברקה כדי לחסום את מועמדותו של סטראוס קאהן לנשיאות צרפת בבחירות ב-2012? 
 

"יש לי מיניות קצת יותר קשוחה מאשר לגבר הממוצע" שטראוס קאהן. צילום: רויטרס
 

לפי מפקח משטרת ליל, ז'ואל ספאק, החקירה בפרשה לא החלה בפברואר 2011, כפי שנרשם במסמכים הרשמיים, אלא כבר ביוני 2010. בוצעו במסגרתה ציתותים לשיחותיהם של המעורבים העיקריים, והם נזקקו לאישורו של ראש הממשלה דאז בממשל הנשיא סרקוזי, פרנסואה פיון. 

מכאן לא היססו נציגי ההגנה לרמוז שאנשיו של סרקוזי חיפשו אמצעים כדי לפגוע במערכת הבחירות של היריב הצפוי (עוד לפני פרשת החדרנית במלון בניו יורק). 
 

התובע הכללי פסל אפשרות כזאת: "אם מדברים על מזימה, נמנעים לגעת בעצם העניין. ההבאה לדין לא בוצעה על סמך הציתותים אלא אחרי חקירה מקדימה קצרה ואחר כך חקירה ארוכה".
 

והייתה גם קונספירציה מדאיגה יותר: במסמך משנת 2011, המורה על הפתיחה בחקירה פלילית, רואים השופטים החוקרים את הפרשה כ"מעשה ידיהן של רשתות 'מסדר הבונים החופשיים', העוסקות בפוליטיקה ובמתירנות מינית". 
 

שישה מתוך שמונת הנאשמים בסעיף החמור ביותר, ארגון רשת זנות, אכן משתייכים למסדר זה, אך שום הוכחה לא סופקה למעורבות הארגון עצמו.

סטראוס קאהן יצא בינתיים מן המשפט בליל ללא פגע בדעת הקהל. אולי אפילו עם תדמית מחוזקת. אחוז גבוה מן הנשאלים בסקרים סבור שהוא היה יכול להיות נשיא טוב יותר מהנשיא הנוכחי פרנסואה הולנד. האם  יתגנבו יום אחד ללבו הרהורי חזרה לפוליטיקה? בשלב זה הוא מכחיש. בכל מקרה, הצרפתים, כרגיל, לא מזדעזעים יותר מדי מהרגלי המין של הבכירים אצלם.
 

כמה משפטים מהעדויות במשפט בליל הפכו לפולחן תקשורתי וציבורי. למשל ז'אד, הפרוצה לשעבר, מסבירה איך הידרדרה לזנות: "פתחתי את המקרר והוא היה ריק. ידעתי שאין לי ברירה".
 

אלדרווירלד, "דודו המלוח", בעל בתי בושת מעבר לגבול הבלגי: "אני לא המעסיק היחיד שאצלו לשכירים יש בעיות. קחו, למשל, את חברת הרכבת. יש אצלם הרבה התאבדויות, וזו לא אשמת הרכבת".
 

מפקח המשטרה ז'אן קלוד לאגארד, ש"איבטח" את מסיבות החשק, נשאל האם ידע שמדובר בזונות, והשיב: "זה לא היה כתוב להן על המצח".

השופט פנה לז'אד ושאל אותה "האם דיברת עם דומיניק סטראוס קאהן?". היא השיבה ב"לא, הוא היה אצלי בפה".
 

קאהן הודה ש"יש לי מיניות קצת יותר קשוחה מאשר לגבר הממוצע". כשנשאל על השתתפותן של זונות באורגיות במועדוני חילופי הזוגות, הוא אמר ש"זה כמו דגים מעופפים. יש כאלה, אבל לא הרבה".