פה קבור המלך: אלפים חלפו על פני ארונו של ריצ'רד השלישי

אחרי שעתיים של המתנה בתור הארוך מחוץ לקתדרלת סנט מרטין בעיר לסטר שבאנגליה, הגשימה אנה טומסון, תושבת מוסקבה, חלום ישן לראות מלך אנגלי אמיתי. בפנים, על גבי מעמד עץ, ניצב ארונו של ריצ'רד השלישי כשהוא מכוסה תכריכים וסביבו משמר כבוד של ותיקי הצבא הבריטי. "זה אירוע מיוחד עבורי. הגעתי כל הדרך בשביל זה, זו לא חופשה", אמרה טומסון (36) לעיתון ״לסטר מרקורי", "אני מתלהבת מההיסטוריה האנגלית מאז שהייתי בת 14, ובמיוחד מריצ׳רד השלישי. הוא עדיין ממש חידה".

גם ג'ון ווסלדיין מהכפר ברוול שבמחוז לסטרשייר המתין בתור עם שני ילדיו בני ה־10, ג׳יידן וג׳נסון. ״זה חלק מההיסטוריה שלהם, וזו הזדמנות לראות מלך אמיתי", אמר ווסלדיין ל-BBC, ״זו הזדמנות שהם לא יזכו לה לעולם, ולכן עשינו מאמץ כדי לבוא לפה".

טומסון ובני משפחת ווסלדיין היו בין האלפים שגדשו השבוע את הקתדרלה בלסטר, חלקם המתינו מאז שעות הבוקר המוקדמות כדי לחלוף על פניו של אחד המלכים המרתקים והשנויים במחלוקת בתולדות אנגליה. ריצ'רד השלישי היווה השראה לאחד המחזות המפורסמים ביותר של וויליאם שייקספיר, ורק אתמול, יותר מ־500 שנה אחרי שמצא את מותו בקרב בוסוורת' באוגוסט 1485 (המלך האחרון שנהרג בשדה הקרב), זכה סוף־סוף לקבורה ראויה, כל כך מנוגדת לתיאור ב"אנגליקה היסטוריה", חיבורו של ההיסטוריון ואיש הדת האיטלקי פולידורה ורגיל: ״גופתו העירומה של ריצ'רד הייתה תלויה מעל סוס, ראשו, ידיו ורגליו מידלדלים".

שבוע האירועים סביב ריצ'רד השלישי, אשר החל במסע שעשה הארון ברחבי מחוז לסטרשייר ביום ראשון והסתיים אתמול בטקס קבורה מתוקשר ורב משתתפים, בהובלתו של ראש הכנסייה האנגליקנית הארכיבישוף מקנטרברי ג׳סטין וולבי, יצא לפועל רק בזכות תגלית ארכיאולוגית לפני קרוב לשלוש שנים.

ארכיאולוגים מאוניברסיטת לסטר שהחליטו לחפש את שרידיו של ריצ'רד השלישי הגיעו למסקנה כי כנסיית גרייפריארס הקטנה, שבה לפי התיעוד ההיסטורי נקבר המלך אחרי השפלתו הפומבית, נמצאת במקום שבו שוכן כעת חניון עירוני. אף שהיו גרסאות כי שרידיו של המלך הועברו מהמקום עוד במאה ה־16 ואף ייתכן שהושלכו לנהר, אישרה המועצה המקומית של לסטר את החפירות. "זו נראתה כמו תוכנית פזיזה", הודה הארכיאולוג הראשי, ריצ'רד באקלי, בשיחה עם רשת cnn, ״לא ציפינו למצוא משהו״.

אולם בראשית ספטמבר 2012, שעות ספורות בלבד אחרי שחפרו שלוש תעלות ראשונות בתוך החניון, מצאו החוקרים גילוי מרעיש - עצמות אנושיות ובראשן גולגולת אנושית ועליה סימנים של פציעות קרב, בדיוק כפי שתוארו רגעיו האחרונים של ריצ'רד, ועם סימני עקמת בעמוד השדרה שתואמים את מה שידוע על מצבו של המלך.

אף שהראיות הצביעו על כך שאכן מדובר בריצ'רד השלישי, היה צורך לאשר זאת סופית. לצורך כך, נלקחה דגימת דנ״א מהעצם של ריצ'רד השלישי והושוותה לדנ״א של חמישה צאצאים רחוקים ממשפחתה של אן מיורק, אחותו של המלך. המסקנה הייתה חד־משמעית - ברמת דיוק של 99.999%, אכן מדובר בשרידיו של ריצ'רד השלישי.

אחד האנשים שסיפק את הדנ״א הוא הנגר יליד קנדה, מייקל איבסן, אשר הכין את ארון העץ שבו נטמן השבוע קרוב משפחתו המרוחק. ״נדרש לנו זמן לעכל את העובדה שאנחנו קשורים לריצ׳רד השלישי״, הודה איבסן. ״זה היה משהו שצריך להתרגל אליו. כשהגעתי ללסטר והבטתי על הקבר עצמו, זה היה מלהיב והעביר בי רטט בכל הגוף״.

אחרי הגילוי פרץ קרב מתוקשר בין אנשי לסטר, שהודיעו כי המלך ייקבר בקתדרלה המקומית, לבין צאצאים של משפחתו של ריצ'רד שדרשו כי הוא ייקבר באזור יורק, שממנו הגיעו אבותיו. הוויכוח הגיע עד בית המשפט העליון, אשר קבע כי השרידים ייקברו בלסטר, בעיקר מאחר שהנרי השביעי, המלך שעלה לשלטון אחרי מותו של ריצ'רד השלישי, הוא שהחליט במקור להשאיר את גופתו בלסטר.

ביום ראשון, אחרי שנשמרו במשך יותר משנתיים וחצי באוניברסיטת לסטר, יצאו שרידיו של ריצ'רד השלישי למסע האחרון באמת. הארון הוכנס לרכב קבורה והחל בסיבוב בין אתרים הקשורים לחייו ולמותו של המלך, כמו חוות פן ליין שנמצאת בנקודה הקרובה ביותר למקום שבו נהרג, וגשר שהיה הגבול של לסטר בימי הביניים. לאחר טקס דתי קצר בכנסיית סנט ניקולס, הועבר הארון לכרכרה ועשה דרכו ברחובות המרכזיים של לסטר, לעיניהם של כ־35 אלף איש, עד שהגיע לקתדרלה. שם, בשלושת הימים הבאים, עברו על פניו אלפי חובבי היסטוריה ותיירים, נושאים שושנים לבנים, סמלו של בית יורק שריצ'רד היה אחרון מלכיו.

אתמול נערך טקס הקבורה בהשתתפות אלפי אורחים, במהלכו נשא דברים הארכיבישוף וולבי והוקראה ברכה ששלחה המלכה אליזבת השנייה. פואמה בשם ״ריצ'רד״, אשר נכתבה במיוחד לאירוע, הוקראה על ידי השחקן בנדיקט קמברבאץ' (״שרלוק״, ״משחק החיקוי״), שלא רק יגלם בקרוב את דמותו של ריצ׳רד השלישי בסדרה חדשה על מלחמות השושנים - אלא הוא גם צאצא רחוק של המלך. 

ריצ'רד לבית יורק, בן לשושלת פלנטג'נט ששלטה באנגליה מאז המאה ה־12, נולד ב־2 באוקטובר 1452, והיה בנם הצעיר של ריצ'רד הנסיך מיורק ושל ססילי נוויל. בהיותו בן 9, כאשר אחיו אדוארד הרביעי הפך למלך אנגליה, קיבל ריצ׳רד את התואר הדוכס מגלוצ'סטר.

ב־1470, בעקבות התקוממות של תומכיו של המלך המודח מבית לנקסטר, הנרי השישי, נאלצו אדוארד וריצ׳רד לברוח לצרפת. אולם בשנה שלאחר מכן, שבו השניים בראש צבא גדול והצליחו להביס את יריביהם בשני קרבות. בזכות תרומתו לניצחון, העניק אדוארד הרביעי לאחיו סמכויות נוספות ואדמות בצפון אנגליה. ריצ'רד אף נישא לאן נוויל, אלמנתו של הנסיך אדוארד, יורש העצר לבית לנקסטר שנהרג בשדה הקרב. לשניים נולד בן יחיד בשנת 1476, ריצ'רד ממידלהם, שמת כעבור שמונה שנים בלבד.

באפריל 1483 הלך לעולמו המלך אדוארד הרביעי ואת מקומו היה אמור לתפוס בנו, אדוארד החמישי בן ה־12. אולם בשל גילו הצעיר, מונה ריצ'רד השלישי לשמש כעוצר של המלך לעתיד ושל אחיו, ריצ'רד מיורק. אלא שערב ההכתרה פורסמה הכרזה כי נישואיו של אדוארד היו בלתי חוקיים ולכן ילדיו לא ראויים לכס המלוכה - ובמקום זאת, הפך ריצ'רד השלישי למלך אנגליה החדש ב־6 ביולי 1483. שני הילדים הוחזקו במצודת לונדון ונעלמו מעין הציבור, וההערכות הן כי הם נרצחו בפקודתו של ריצ'רד.

שלטונו של ריצ'רד עמד בצל הניסיונות של תומכי בית לנקסטר להחזיר לידיהם את השלטון. מי שהוביל את המהלך היה הנרי טיודור, אחד מצאצאיו של אדוארד השלישי. אחרי שארגן צבא ממקום מושבו בפריז, פלש הנרי בתחילת אוגוסט 1485 לוויילס וכעבור שבועיים התייצב צבאו מול כוחותיו של ריצ'רד השלישי בשדה בוסוורת' שבלסטרשייר. אולם על אף יתרונו המספרי והאיכותי של המלך, אחד מבני בריתו בגד בו וריצ׳רד השלישי מצא את מותו בשדה הקרב בגיל 32 - שנתיים, חודש ו־22 יום אחרי עלייתו לכס המלוכה. מלחמת השושנים הסתיימה, והנרי הקים את שושלת טיודור. בנו היה הנרי השמיני המפורסם.

בדיקת הגולגולת סיפקה פרטים על אופן מותו של ריצ׳רד השלישי. התברר כי נפל מסוסו ואיבד את הקסדה שלו לפני שנפגע לא פחות מ־11 פעמים. ״הפציעות שסביר להניח שגרמו למותו של המלך היו השתיים שפגעו בחלק הנחות של הגולגולת - טראומה חדה גדולה שאולי נגרמה מחרב או מנשק חד כמו קרדום, ופציעה חודרת מהקצה של כלי נשק מחודד״, אמר פרופ' גאי רוטי שבחן את השרידים.

דמותו של ריצ׳רד השלישי הונצחה במחזהו המפורסם של וויליאם שייקספיר מסוף המאה ה־16. שם, מתואר המלך כשליט אכזר שהשיג את המלוכה באמצעות מעשי רצח אכזריים, כולל של ילדים ושל קרובי משפחה, אדם מכוער שסובל מגיבנת ומבעיות בריאות נוספות. המחזה המצליח זכה לשורת עיבודים, בהם כאלה שבו ריצ'רד הוחלף בדמותם של סדאם חוסיין או בניטו מוסוליני. בין השחקנים שגילמו את ריצ'רד השלישי על הבמה או בקולנוע ובטלוויזיה -ואמרו בקול רועם את המשפט הידוע ״סוס, סוס, ממלכתי תמורת סוס!״, רגע לפני מותו של המלך בשדה הקרב - היו לורנס אוליבייה, אל פצ'ינו, אלק גינס,  קנת בראנה וקווין ספייסי.

אבל המדענים שבחנו את שרידיו של המלך הכריזו כי הממצאים משנים את המציאות שעולה מהמחזה. בדיקת עצמות עמוד השדרה העלתה כי ריצ'רד סבל מעקמת, אבל המוגבלות שלו לא הייתה בולטת לעין, והתבטאה בכך שכתף ימין שלו הייתה גבוהה במעט מהכתף השמאלית, דבר שהוסתר מתחת לבגדיו.

יתרה מכך, בדיקות דנ״א מצאו כי המלך הצעיר היה למעשה בעל מראה שונה לחלוטין מהטיפוס המכוער שתיאר שייקספיר. ״הראיות הגנטיות מראות שיש 96% סבירות לכך שהיו לו עיניים כחולות ו־77% סבירות שהיה לו שיער בלונדיני, אם כי זה הפך לכהה יותר עם הגיל״, אמרה המומחית לגנטיקה מאוניברסיטת לסטר, טורי קינג.

תומכיו של ריצ'רד השלישי האשימו את שייקספיר בכך ששיקף למעשה את האמת שביקש לפרסם בית טיודור וכי שלטונו של המלך האחרון לבית יורק דווקא קידם את שלטון הצדק. הוא קידם את בית המשפט כגוף המטפל בבקשות, ערכאה שאפשרה לעניים להציג את טענותיהם, הוא דאג שהחוק יכיר בשוויון ״בין עשיר לעני, קונה למוכר, אזרח לזר, לורד לאריס״, וקבע תקנות שנועדו למנוע שחיתות בקרב הפקידים. ״ההישגים של ריצ'רד הוסתרו על ידי המיתוס ההיסטורי והמפלצת של שייקספיר״, האשים פיל סטון, יו״ר אגודת ריצ'רד השלישי.

השבוע הודה הבישוף של לסטר, טים סטיבנס, כי לריצ'רד השלישי היו ״מוניטין שנויים במחלוקת״, אולם הבהיר כי למרות זאת, קבורתו מחדש של המלך היא רגע מיוחד. ״זה רגע שבו, כאומה, אנחנו יכולים לגעת ברגע קריטי בסיפור שלנו, להיזכר בסכסוך המתוח של מלחמות השושנים ובשינוי הבסיסי של המלוכה בסוף ימי הביניים״, אמר איש הדת הבכיר ל״גרדיאן״.

במאמר מערכת שפורסם השבוע, הדגיש ה״אינדיפנדנט״ הבריטי כי בין שהתיאורים ההיסטוריים של שייקספיר נכונים ובין שלא, המחזה הוא הגורם לכך שהיינו עדים השבוע לטקס הקבורה המלכותי. ״בסופו של דבר, שייקספיר כנראה עשה טובה גדולה בתיאור הסנסציוני של חייו של המלך הפלנטג'נטי האחרון, תקופתו ורציחות הילדים שביצע״, כתב העיתון. ״אם ריצ'רד לא היה מאופיין ככזה, הגילוי של שרידיו 530 שנה אחרי מותו היה מביא לקבורה חבויה, בלי קתדרלות גדולות שנאבקות על העצמות שלו או כותרות עיתונים על המלך 'הרע' הזה. שום דבר דומה לא היה קורה במקרה של גילוי העצמות של הנרי הראשון באזור רדינג או של המלך סטיבן מתחת למרבדי הדשא בקנט״.

בינתיים, מלבד חובבי ההיסטוריה, מי שנהנים מהאירועים סביב ריצ'רד השלישי הם גם בעלי העסקים המקומיים בלסטר שפתאום זכו בקהל לקוחות גדול מהרגיל. ״ההכנסות שלנו הוכפלו״, סיפר סטיב תורן, הבעלים של הפאב אוניל'ס, ״האווירה מדהימה. זה בהחלט טוב לעסקים בלסטר״.