על אף סוגיות כלכליות דוחקות, פערים גדולים בין עשירים ועניים ונושא זכויות האדם במדינה, הסוגיה הבוערת ביותר באזרבייג'ן היא הסכסוך עם ארמניה על חבל נגורנו קרבאך.
בין שמדובר בדוברי הממשלה או האופוזיציה, מפקדי צבא או האזרח הפשוט ברחובות באקו, הנושא הראשון שיבקשו להעלות לשיחה הוא גורלם של אותם שטחים במערב המדינה, שסופחו בכוח הזרוע לארמניה במלחמה הידועה כמלחמת נגורנו קרבאך בסוף המאה הקודמת.
נגורנו קרבאך הוא חבל ארץ המיושב בדלילות ונמצא כיום תחת שליטתה של רפובליקה עצמאית למחצה הנאמנה לארמניה. שורשי הסכסוך בין האזרים המוסלמים לארמנים הנוצרים נטועים עמוק באדמה ההררית של דרום הרי הקווקז, אך ניצניו בתקופה המודרנית מתחילים כבר אחרי מלחמת העולם הראשונה, כאשר נוסדה הרפובליקה הדמוקרטית של אזרבייג'ן, ניסיון ראשון של עצמאות לאומית אזרית אחרי שנים רבות של כיבוש בידי האימפריה הרוסית.
הרפובליקה הצעירה הייתה מתקדמת לתקופתה ואף העניקה זכות בחירה לנשים כבר בשנת 1918, ובכך הקדימה את רוב מדינות אירופה בנושא, אך היא הגיעה לסופה עם הכיבוש בידי הכוחות הבולשביקים של לנין בשנת 1920. יחידות ארמניות סייעו לבולשביקים והשתתפו בפשיטות ובמעשי טבח באוכלוסייה האזרית. שואבות זעם ושנאה מהפשעים שבוצעו נגד הארמנים על ידי הטורקים במלחמת העולם הראשונה, ביצעו היחידות הארמניות טבח מחריד בעיירה קובה בצפון המדינה, ובו נרצחו בדקירות אזרחים אזרים ובהם יהודים רבים שחיו בעיירה.
הכיבוש הרוסי והפיכתן של אזרבייג'ן וארמניה לרפובליקות סובייטיות הקהה את המתחים, אך לא הפיג אותם. מוסקבה השתמשה במתיחות הזאת כדי לחזק את שליטתה באזור ואף הפכה את נגורנו קרבאך, חלק מהרפובליקה הסובייטית האזרית, למחוז אוטונומי. משהחלה ברית המועצות להראות סימני התערערות, החלו הגחלים הלוחשות להפוך לאש גלויה. בשנת 1991 הכריזה אזרבייג'ן על עצמאותה והיפרדותה מברית המועצות. חודשים ספורים אחר כך עשתה זאת גם ארמניה.
הח"מ בתחנת הרכבת בבאקו. צילום: ניצן גלוסמן
כמו בסכסוכים רבים החלו פרעות ופוגרומים. אזרים רבים נאלצו להימלט משטחי ארמניה, בעוד אזרחים ארמנים נמלטו משטחי אזרבייג'ן. בחבל נגורנו קרבאך גברה ידם של הארמנים. בעזרתו של צבא ארמניה וכוחות רוסיים, עלה בידם של הבדלנים הארמנים בחבל לכבוש את כולו ואף שטחים נוספים של אזרבייג'ן.
מאות אלפי פליטים אזרים (באשר למספרים המדויקים קיימת מחלוקת) נאלצו לברוח מהחבל, משאירים מאחוריהם ערי רפאים נטושות, שעדיין מנקדות את הנוף בחבל הארץ שסוע הקרבות. מקרה הטבח המפורסם ביותר התקיים בעיירה חוג'אלי, סמוך לבירת החבל, ובו רצחו כוחות ארמניים מקומיים מאות אזרחים אזרים חסרי מגן. האירוע נצרב בזיכרון הקולקטיבי האזרי כשיאה של התבוסה וניצב במרכז הנראטיב האזרי, שרואה במלחמה מעשה תוקפנות של הארמנים ובנגורנו קרבאך שטח אזרי שיש לשחררו.
“הצבא מוכן לשחרור השטחים שנכבשו על ידי האויב", אומר המייג'ור גנרל חוסיין מחמודוב, מנהל המחלקה ליחסים בינלאומיים בצבא. ואכן הצבא האזרי ממשיך להתעצם ולהכין את עצמו למלחמה הבאה.
בתגובה על השאלה באשר לגורלם של תושביו הארמנים של נגורנו קרבאך, אמר הגנרל: “התושבים הארמנים בנגורנו קרבאך הם אזרחי אזרבייג'ן והם יוחזרו לחיות תחת הדגל האזרי".
אף על פי שהמלחמה נגמרה ב־1994, האש עדיין בוערת בגבולות. גורמים צבאיים באזרבייג'ן דיווחו על אלפי הפרות של הפסקת האש בידי כוחות ארמנים בגבול, כולל ירי ארטילרי לעבר ריכוזי אוכלוסייה אזרית. בין החודשים ינואר למרץ, נטען כי נהרגו תשעה חיילים אזרים ו־50 חיילים ארמנים בסכסוך.
אך כשרוסיה מחזיקה בבסיס צבאי עצום בארמניה וחתומה עם המדינה על ברית הגנה, ואיראן מספקת עזרה צבאית לארמנים כתגובה להתקרבות האזרית לישראל, תרחיש שבו אזרבייג'ן מצליחה לכבוש מחדש את נגורנו קרבאך נראה לא סביר. וכשהמאמצים הדיפלומטיים נכשלים פעם אחר פעם, הסכסוך נראה, באופן מוכר עד כאב לנו, הישראלים, רחוק מאוד מפתרון.