עשרה ימים לאחר שארגון המדינה האסלאמית השתלט על העיר, הוא הסיר את מה שכונה על ידי המשורר הסורי פראג' בירקדאר ״ממלכת המוות והטירוף״. ארבע שנים הוא היה אסיר פוליטי. כתב במקום שירים באמצעות עלי תה, בצל, גזעי עץ ומה שניתן לנצור בזיכרון.
סופרים ערבים בנו את עצמם מסיפורים של משוחררים מהכלא. מי שהיה כלוא בתדמור לא ראה אור שמש, שרד עינויים קשים ויצא לחופשי עם צלקת נפשית. יש אסירים, מתנגדי משטר ושבויי מלחמה, שהתפללו לאלוהים שיגאל אותם מייסוריהם, מהעינויים הברוטליים במרתפים.
הרס הכלא הפיץ שמחה בקרב האופוזיציה הסורית, אך לצדה הייתה גם ביקורת. דאע״ש, נטען, החריב את הכלא של שליטי המדינה רק מטעמי יחסי ציבור. עוד נטען שמדובר בסמליות בלבד, כזו המבשרת את הקץ על שלטונו של בשאר אסד.
פעילי אופוזיציה צייצו בטוויטר כי ״כלא תדמור היה עדות לפשעי המאה״. אחרים טענו שהיה צריך להשאיר אותו, להציג לעולם כיצד משפחת אסד הפחידה והתעללה. לא מספיקות התמונות שפרסמו אנשי דאע״ש, שבהן נראים חדרי הבידוד, שם אסירים עונו, סבלו ומתו מוות אטי. במקום שהו גם שבויים ישראלים במלחמת יום הכיפורים.
מייחלים למותם
בסוף השבוע החדירו פעילי המדינה האסלאמית חומרי נפץ בתוך ג'ריקנים לכלא הידוע לשמצה. הארגון הודיע כי משטרו של בשאר אסד נמלט מהמקום. נותרו בו כמה אסירים נוצרים, לא סורים, שיוכרחו להתאסלם, עם אופציה להצטרף לשורות דאע״ש, או לחלופין לחיות כמו כל אזרח אחר בעיר.
כלא תדמור פעל עוד מתקופת אסד האב, חאפז. סורים, לבנונים, פלסטינים וגם ירדנים ממתינים עד היום לדעת מה עלה בגורל קרוביהם שנכסנו למקום ולא יצאו ממנו. רשימה ארוכה של אסירים, שנחטפו על ידי מנגנוני הביטחון של משפחת אסד משנת 1975 ועד 2004, מתפרסמת ברשתות החברתיות. לכל אסיר יש שם, תאריך היעלמות, אך הגורל לא נודע. גם מקום הקבורה מן הסתם לא ייוודע.
מעדויות של אסירים ששוחררו מהכלא ידוע על שבעה מקרי טבח. יש הטוענים כי מתחת למבנה הכלא ישנם קברי אחים. מוחמד בראק, שהיה כלוא במשך 13 שנים בתדמור, סיפר: ״האסירים בכלא רק ייחלו למותם. המוות היה עדיף על יום אחד של חיים בכלא. עצורים היו עוברים עינויים של שש ושבע שעות. לעתים זה היה מסתיים במוות בייסורים״.
לפי מספר אתרים בעולם העוסקים בתחום, תדמור מדורג שני ברשימת בתי הכלא בעלי התנאים הגרועים ביותר. הוא גם נחשב בעבר לאחד מעשרת המאובטחים ביותר. לכלא הייתה כניסה אחת, דרך מנהרה, ולכן הסיכוי להימלט ממנו אפסי. לסוהרים היה כוח אבסולוטי - רישיון לאנוס, לענות ולהרוג.
הכלא נבנה תחילה כבסיס צבאי, בזמן המנדט הצרפתי בסוריה בשנות ה-30 של המאה הקודמת. לאחר מכן הפך לבסיס צבאי סורי. בשנות ה-70 הפך לכלא לאסירים פוליטיים. בזכות אסד האב הוא הפך לכלא האימה.
פיצוץ בית הכלא בתדמור. צילום: טוויטר
האחים המוסלמים בסוריה זוכרים היטב את הכלא. מקרי טבח בוצעו נגדם בתחילת שנות ה-80. ב-1980, חיילים מ״גדודי ההגנה״ של האח העריק כיום, רפעת אסד, הגיעו במסוקים לכלא. הם נכנסו לחצר והחלו לרסס בנשקם את האסירים. זו הייתה התגובה לניסיון החיסול הכושל של אסד האב. ארגוני זכויות אדם טענו אז כי בין 1,000 ל-2,400 אסירים חוסלו ללא הבחנה. נדרשו שבועיים לנקות את הדם שהותירו.
באופן רשמי נסגר הכלא ב-2001, עם מותו של חאפז אסד והכתרת בנו, בשאר, כיורשו בנשיאות. היו כאלה שקיוו שהמהלך הוא חלק מהרפורמה שבעל הבית החדש מבקש לקדם, אולם יש קצין סורי שהעיד שהכלא מעולם לא נסגר. הקצין אחמד רחאל, שערק משורות המשטר, טען כי ״כלא תדמור נותר פתוח וקיבל אסירים כל הזמן״.
ב־2011 נפתח הכלא מחדש באופן רשמי. נקלטו בו המפגינים הסורים של האביב הערבי שאיימו על המשטר. גורל מקצתם לא ידוע.
לעתים היו נכלאים בכלא 6,500 איש, בתנאים לא אנושיים. רבים, כאמור, מתו בייסורים ונקברו במדבר בלי שנמסרה הודעה למשפחותיהם. פרט לאחים המוסלמים, ישבו במקום חילונים, סופרים ומשוררים, אינטלקטואלים וקרובים של נאשמים, כולל ילדים מתחת לגיל 12.
ב־1995 שוחררו מבית הכלא 1,200 אסירים לרגל 25 שנים לשלטון אסד האב. לאחר מכן פרסמו ארגונים לזכויות אדם דוח מקיף על ממשלת סוריה, שמנסה במהלך זה לזכות בנקודות בדעת הקהל הבינלאומית ועדיין מפרה באופן שיטתי זכויות אדם. "על ממשלת סוריה לתת דין וחשבון אשר לקורבנות שנחטפו ונעלמו מבתיהם", נכתב. המשוחררים הטריים, אגב, אולצו להישבע אמונים למשטר ולא לשוב ולהפגין או לפעול למען זכויות אדם.
בדוח נוסף של ארגון אמנסטי, שיצא במהלך שנות ה־90, פורטו 40 סוגים של עינויים בכלא תדמור, כמו בבתי כלא נוספים בסוריה. הדוח חובר בסיוע אסירים ששרדו את התופת.
הכיסא הסורי
האמצעי המפורסם ביותר הוא "הכיסא הגרמני". ידי הקורבן ורגליו קשורות מאחור ומוט מתכת ממוקם מאחורי הגב. גבו של הקורבן כמעט נשבר והוא סובל משיתוק חלקי למשך שבועות לאחר מכן. בכלא תדמור האלמנט הזה עוד זכה למקצה שיפורים ונקרא "הכיסא הסורי".
הסופר העיראקי דאוד אל־בסרי סיפר: "אזרח עיראקי בעל אזרחות שוודית הואשם בסוריה ב־1984 בחברות בתנועת השלטון בעיראק בהנהגת סדאם חוסיין. הוא סיפר לי כי נאנס בצורה קשה ביותר. הם הכריחו אותם לקחת כדורים להגברת האונות, עד שכל אסיר נאלץ לאנוס את חברו לתא. הוא סיפר לי את זה בבכי קורע לב. אסירים היו נקברים במדבר כמו חיות".
על פי ארגוני זכויות אדם, ילדים ונערים רבים בילו את מרבית חייהם בכלא תדמור מאז שנות ה־80. רובם קרובי משפחה של נאשמים בהשתייכות לאחים המוסלמים. הם הודו בכל מה שהואשמו בו. לא הייתה להם ברירה. חודשיים לאחר אותו טבח מפורסם, חוקק חאפז אסד חוק, ולפיו מי שבא במגע עם האחים המוסלמים או נחשד כמקורב, דינו מוות. לעתים היו 2,000 ילדים בבידוד.
תנועת האחים המוסלמים בירדן טענה כי הצליחה לאתר שמות של 932 תלמידים שנעצרו בשנות ה־80 ונותרו חיים לפחות עד 1995 - 15 שנה לאחר מאסרם. חלק מהם שוחררו באותה שנה. לא התפרסמה רשימה שמית, למרות פניות של ארגוני זכויות אדם.
ד״ר ברא סראג', שנעצר ב־1984, בהיותו בן 20, סטודנט במכללה להנדסה מכנית באוניברסיטת דמשק, שהה בבתי כלא במשך 12 שנים, בעיקר בתדמור. "לא היה ניתן לדעת מה אשמתו של מר סראג'", כתב בזמנו שגריר ארצות הברית בדמשק, שעשה הכל על מנת להביא לשחרורו. "ממשלת סוריה מתייחסת למידע זה כהתערבות בענייניה הפנימיים". סראג' כתב את ספרו "מתדמור אל הרווארד", שבו סיפר על מה שעבר עליו בכלא.
זו הפעם הראשונה שכלא תדמור יוצא מידיהם של בני משפחת אסד אחרי 45 שנה. דאע״ש אומנם השתלט על העיר העתיקה בשל מיקומה האסטרטגי ולא בגלל בית הכלא, אך הארגון לא היסס לנצל את הסמליות של בית הכלא - והשמיד אותו.
פייסל עיתאני, עיתונאי ערבי היושב בוושינגטון, מספר: "כלא תדמור הוא סמל לשלטון משטר ההתנכלות. ההשתלטות עליו היא סמל לחוסר האונים של המשטר והוכחה לכוח של דאע״ש".
בלבנון תוהים היום לאן נעלמו יותר מ־600 אסירים לבנונים שהיו בכלא. המידע היוצא מסוריה מצביע על כך שהמשטר הסורי פינה את 7,000 האסירים בכלא יומיים בלבד לפני המערכה על תדמור מול דאע"ש.
פרדוקס גדול יש במציאות היום בכלא - דווקא ארגון רצחני משתמש בתמונת הניצחון הטובה ביותר שהעולם הנאור רצה לראות: הרס אחד מבתי הכלא האכזריים שידע העולם.
