אחרי מתקפת הטרור בפריז בסוף השבוע, מיהרו מנהיגי הקהילה המוסלמית בצרפת, המסוכסכים ביניהם בדרך כלל, להתכנס במסגד הגדול של פריז, סביב הרקטור (ראש מסגד גדול – ג"ק) דליל בובאקר, ולנסח הצהרה משותפת המגנה "בהחלטיות הגדולה ביותר את מעשה הברבריות המתועב של דאע"ש, משתתפת בצער המשפחות וקוראת לאחדות ולאחווה כסיכוי היחיד להתנגד לטרור העיוור שהופך לאיום חמור וממשי על כולם".
 
לאחר פיגועי ינואר במשרדי "שארלי הבדו" ובהיפר כשר, כונסה האספה הגדולה של כל המוסדות הייצוגיים של האסלאם בצרפת והוחלט כי הפעם הבאה שתתכנס תהיה כעבור שנה. אלא שלדברי אנואר קביבש, נשיא המועצה הצרפתית לפולחן מוסלמי, כעת הוחלט להקדים אותה ולכנס אותה כמה שיותר מהר. לטענת קביבש, שצפוי להיפגש השבוע עם שר הפנים של צרפת ברנאר קזנב, כעת דחוף לקיים את האספה "כי המצב דרמטי". "כשמשפחה מודיעה לנו שאחד מבניה עבר הקצנה, בדרך כלל כבר מאוחר מדי", אומר קביבש. ביום שישי הקרוב צפויים הארגונים המוסלמיים לערוך הפגנה גדולה נגד הטרור ליד המסגד הגדול של פריז.
 
כצפוי, מתקפת הטרור בפריז הציבה את הקהילה המוסלמית בצרפת על הכוונת. המנהיגים המוסלמים מנסים בימים האחרונים להעביר מסרי שלום ולהרגיע את הרוחות. כך למשל, חסן שאלגומי, האימאם של דרנסי, עיר קטנה מצפון לפריז שבזמן מלחמת העולם השנייה שימשה מחנה ריכוז, יצא נגד הטרוריסטים שלטענתו אינם מוסלמים, אלא מייצגים כתות שוליות. הוא קרא לרדוף אותם עד חורמה ולהפעיל את כל חוקי הרפובליקה. אחד המחבלים שרצחו 89 איש בתיאטרון הבטקלאן היה תושב דרנסי.


אזרחים מוסלמים מוחים נגד פיגוע הטרור בפריז. צילום: רויטרס
 

בתור ראש ועד האימאמים למען השלום וההבנה המוסלמית־יהודית, שאלגומי מקבל דרך קבע איומים על חייו בגין "קשריו עם הציונים" ומלווה בשני שומרי ראש. בסוף השבוע האחרון שומרי הראש שלו ליוו אותו ל"אנדרטאות הפרחים ונרות הזיכרון" שהוקמו ליד מוקדי הפיגועים ולבית הכנסת הגדול בפריז, שם ערכה הקהילה היהודית טקס זיכרון לקורבנות. שאלגומי הגיע לשם במטרה להפגין אחווה עם הקהילה. לדבריו, "אלה הערכים היפים ביותר שנוכל להעביר היום".

"הבעיה אינה האימאמים הסלפיסטים הקבועים במסגדיהם", טען שאלגומי בטקס. "אם יש שם חריגה כלשהי, שירותי הביטחון יודעים על כך מהר. הבעיה היא המטיפים הנודדים שמגיעים מבחוץ, אינם בשליטת המסגדים ומפתים את הצעירים בנאומי שטנה. בלי מנהיגים רוחניים בעלי שיעור קומה, ההשפעה עוברת לידיהם ולידי גוגל, שם אפשר למצוא את דרשותיהם של כל האימאמים הקיצונים של קטאר וסעודיה. צרפת היא אחד המקומות מסבירי הפנים ביותר בעולם לאסלאם, וחובתה לגרש את כל עושי הצרות. אבל צריך גם לדאוג בדחיפות להכשרה אמיתית לאימאמים בצרפת".
 
"הרשויות המוסלמיות איבדו שליטה על המתרחש", טוען גם טארק אוברו, האימאם של המסגד הגדול של העיר בורדו . "אין להן כל השפעה. היום יש מסגדים וירטואליים באינטרנט. אין יותר מסגדים ואימאמים קיצונים שקוראים למלחמת דת. הטרור מתפתח בשולי הממסד והחברה המוסלמית".
 
אוברו, איש צעיר בעל מראה אינטלקטואלי וזקן, חביב התקשורת הצרפתית, נלחם כבר שנים למען מודרניזציה של הפולחן והמערכת הדתית המוסלמית המיושנת, שלדבריו, "נתקעה אי שם בימי הביניים". הוא מספר על הדור הצעיר שאינו מוכן לשמוע את דרשות יום השישי של האימאמים משום שאינו מבין את הערכים המיושנים שהם מעבירים, למשל לגבי מעמד הנשים. המחבלים המתאבדים, לדבריו, הם צעירים "שלא הבינו את התיאולוגיה" ולא יודעים שפיגועי ההתאבדות יובילו אותם לגיהינום ולא לגן העדן.
 
"מלחמת עולם שלישית"

הפיגועים שהתרחשו בצרפת בחודש ינואר השנה, ונתפסו כמתקפה שבוצעה בתגובה לביקורת על האסלאם, הציבו את חברי הקהילה המוסלמית במצב לא פשוט, שבה נקרעו בין זהותם כמוסלמים ובין זהותם הצרפתית. בעקבות כך, תלמידים מוסלמים רבים סירבו אז לעמוד דום לזכר הנרצחים. אלא שהפעם, כשבין הקורבנות היו גם מוסלמים, המצב השתנה והביא עמו את הפחד מפני הבאות, ובין היתר מפעולות נקם. הפוגרום שערכו ביום ראשון האחרון חברי ימין קיצוני בעוברי אורח מוסלמים בעיר הקטנה מונטיבי בחבל ברטאן שבצרפת הוא נורת אזהרה למה שעלול לקרות כשיחלוף ההלם ותוחזר הזכות להפגין.
 
"איני מאמין שצרפת היא אסלאמופובית", טוען האימאם אוברו, שאינו חושש מהתפתחות מסוכנת של שנאת מוסלמים. "צרפת היא בכל זאת המדינה שקלטה יותר מוסלמים מכל מדינה אחרת באירופה. יש כמובן אירועים יוצאי דופן, אבל המעשים הללו מונעים על ידי פחד ובערות. אני חושב שהעם הצרפתי והמוסלמים יוכלו להתגבר על המבחן הזה".
 
גם חנן בן רחומה, האימאם של בניולה, פרבר גדול במזרח פריז, מאמין כי בניגוד לפיגועים בינואר, הפעם "לדאע"ש יהיה קשה יותר לפלג את החברה הצרפתית". "התחושות בקרב המוסלמים זהות לאלה של כל הצרפתים", אומר בן רחומה. "המבחנים החוזרים גורמים למוסלמים של צרפת להזדהות יותר עם ארצם".
 
התחושות האופטימיות האלו שוררות לא רק בקרב המנהיגים המוסלמים, אלא גם אצל חברי הקהילה. כך למשל חשה גם סבאח זוארי, סטודנטית לאנגלית בת 22, שהיססה בשבת בבוקר אם לצאת כדרכה לרחוב כשצעיף מכסה את ראשה וחשבה להסיר אותו כדי לא לחטוף יריקות כמו בחודש ינואר. לבסוף הותירה את הצעיף על ראשה ולא הצטערה. "נהג האוטובוס חייך אלי חיוך רחב ואמר: ‘בונז’ור מדמואזל’", היא מספרת. "בדרך כלל הוא לא כל כך נחמד. חוץ ממקרה או שניים יוצאי דופן, היו לי רק חוויות טובות. זה היה שונה מחודש ינואר. אני מקווה שזה יישאר כך גם בימים הקרובים".
 
"האנשים האלה חברים בכת, הם השתגעו", אומרות שרה ושאהימה, בנות 25. בעוד שאהימה לבושה כמו צעירה חילונית, שרה עוטה צעיף ובגד המכסה את כל הגוף. "הייתה לי חברה נוצרייה שהתאסלמה, שבפיה היו רק דברי שטנה", מספרת שרה. "היא דיברה רק על נקמה, על דם, ולבסוף יצאה לסוריה עם ילדיה. הם רוצים שתפרוץ מלחמת עולם שלישית".
 
שרה ושאהימה חשות שייכות לצרפת, אך חוששות כעת מעוינות הסביבה. "מאז 11 בספטמבר, מאז ‘שארלי הבדו’, אנחנו כבר רגילות", אומרת שרה. "הלשונות משתחררות והאנשים אומרים בקול מה שהם חושבים. צרפת היא האמא שלנו. גם אנחנו בוכים היום, אבל חוששים שהאסלאמופוביה תתחזק". לדבריה, היא מוכנה להפגין נגד פשעי דאע"ש כי "היא צרפתייה".
 
קהילה במלכודת

בשלוחה של אוניברסיטת פריז בסן דני, לא רחוק מהאצטדיון "סטאד דה פראנס", שבו בוצע אחד הפיגועים, הגיעו השבוע לשיעור בעיתונות עברית בחוג לתרבות עברית התלמידים המוסלמים בלבד. "אנחנו שמחים שבאת, אפילו באיחור", אומר סמיר, שחיכה לי בחוסר סבלנות במסדרון. "היינו מבינים אם לא היית מגיע בגלל המקצוע שלך בימים הקשים האלה, אבל לנו היה חשוב מאוד לבוא".
 
"נשיאת האוניברסיטה הודיעה לפני דקת הדומייה כי שני מורים מאוניברסיטה שכנה נהרגו בבטקלאן ויש הרבה סטודנטים בין הקורבנות", הוא מספר. "אנחנו בני מזל שנוכל להמשיך ללמוד עברית".
 
אחד האתגרים שעומדים כעת בפני הקהילה המוסלמית הוא השאלה כיצד לנהוג אל מול המאורעות האחרונים. רבים מהמוסלמים שחיים בצרפת ומחוצה לה בחרו להביע את סלידתם ממתקפת הטרור באמצעות השתתפות בקמפיין "לא בשמי", שבמסגרתו הם מחזיקים שלטים במחאה על השימוש בדתם על מנת להצדיק רצח וטרור. חלק מהצעירים המוסלמים אף התאחדו להשתתפות בסרטון אשר יוצא נגד המחבלים, מכנה אותם "פחדנים אנטי־אסלאמים" ומעביר את המסר ש"אנחנו מאוחדים ותמיד נהיה".


קמפיין "לא בשמי" של צעירים מוסלמים בצרפת. צילום מסך
 
"עכשיו המוסלמים צריכים להתקומם", טוענת זאיה מאהר, בת 60, אלג’יראית שנמלטה מארצה וגרה כיום ברחוב אליבר, בסמוך למסעדת "קמבודיה הקטנה" בפריז, שבה בוצע אחד הפיגועים. כששמעה את הירי ביום שישי האחרון, היא חשבה שמדובר בחיסול חשבונות בין כנופיות. כעת היא זועמת: "זה מספיק. צריך שהרקטורים והאימאמים ישמיעו את קולם בפני הציבור כדי להגיד די. אי אפשר להשתמש בדת שלנו כדי להרוג. הם לא עשו מספיק אחרי ‘שארלי הבדו’. האסלאמיסטים רצו למנוע ממני ללמד בבית הספר, להתאפר, אבל התנגדנו כמה שיכולנו. היום הצעירים צריכים להמשיך".
 
"אנחנו לא צריכים להתנצל ולקחת אחריות על מה שהם עשו", טוען צעיר שעובר בסביבה. "כולנו נגד המטורפים האלה".
 
"הטרוריסטים של דאע"ש הם דבילים ופושעים עם דיסק קשיח ריק שאפשר למלא איך שרוצים", טוען גם יוסוף, סטודנט לכלכלה. לטענתו, הקהילה המוסלמית נמצאת במלכודת: "אם נפגין, נותקף על ידי הקיצונים שרוצים לגרום לקרע באומה הערבית. ואם לא, יאשימו אותנו שאנחנו לא צרפתים. מה נעשה?".
 
"אני חי ומוכן למות עבור שתי המדינות הללו, שכה חשובות לי", טוען פארס, בשנות ה־40 לחייו, בעל אזרחות כפולה - צרפתית ואלג’יראית, במסגד ברחוב מיהא ברובע ה־18. "חבל שהמצב הוא כך משום שהאזרחות הכפולה שלי מבטאת סוג של תקווה וסובלנות בין העמים משני צדי הים התיכון".