מלחמת המפרץ הראשונה, שהחלה היום לפני 25 שנים, הייתה מערכה בין בנות הברית ובראשן ארה"ב, בריטניה וצרפת, ובין עיראק בראשותו של סדאם חוסיין. המלחמה החלה לאחר שבשניים באוגוסט פלש הצבא העיראקי לכוויית והשתלטות העיראקים על שדות הנפט של הנסיכות.
היה זה שיאה של מלחמה כלכלית בין שתי מדינות הנפט ולאחר שהעיראקים איימו כי יבצעו מהלך זה ואף הציבו עשרות אלפי חיילים בגבול עם כווייתי. כבר למחרת גינתה מועצת הביטחון של האו"ם את הפלישה העיראקית ודרשה את שחרורה של כוויית. שלושה ימים אחר-כך הטילה מועצת הביטחון סנקציות על עיראק.
בשבועות הבאים התקבלה במועצת הביטחון החלטה 678 ובה ניתן לעיראק אולטימטום: נסיגה עד ה-15 בינואר 1991 או מלחמה. העיראקים כידוע, בחרו בדרך השנייה. המערכה ערכה כשישה שבועות והסתיימה בניצחונן של בנות הברית ב-28 בפברואר 1991.
מקומה של ישראל לא נפקד מן המלחמה. לאורך כל תקופת המתיחות וכשהאולטימטום מרחף מעל ראשו, איים חוסיין לירות טילי סקאד על תל אביב כתגובת נגד להתקפה צבאית על ארצו.
איים וקיים.
ישראל הותקפה כבר בליל הלחימה הראשון, בלילה שבין ה-17 ל-18 בינואר 1991. למרות האיום העיראקי, 39 הטילים שנורו ונפלו על ישראל, מצפון ועד דרום, היו בעלי ראש נפץ קונבנציונלי ולא ראש נפץ כימי ממנו חששו הכל. כעבור מספר ימים נפרשו בארץ סוללות פטריוט ששלח לכאן הצבא האמריקאי, ותפעל חיל האוויר, וטיליהן הצליחו למנוע את פגיעתם של חלק מן הטילים. 77 ישראלים קיפחו את חייהם והוגדרו נפגעי פעולות איבה. שלושה מהם כתוצאה מפגיעה ישירה של טיל סקאד ו-74 מחנק והתקפי לב.
בזמן הישיבה המתוחה בחדרים האטומים, ובניסיון לשמור על שגרה מסוימת, עלו מספר דמויות בלתי נשכחות, שהשכיחו מהלב את הפחד, ומההורים את הדאגה לילדים ההולכים לבית – הספר ומסיכת אב"כ בתיקם. כך גילינו את קריינית הרצף של העולם הערב, עינב גלילי, ולמדנו מהבבא בובה, מוני מושונוב, איך הפתרון לכל נמצא בגימטריה.
גם התקשורת עברה לשגרת מלחמה כששידורי גלי צה"ל וקול ישראל אוחדו ושודרו מאולפן משותף ובעיתון מעריב הופיע מוסף מיוחד בשפה הרוסית, לשירותם של רבבות העולים החדשים שהגיעו ארצה במסגרת העלייה הגדולה מברית המועצות.