יריב מבית: הבעיה החדשה של ראש ממשלת בריטניה

אבל שנים אחדות לאחר מכן נראה היה כי החלום עומד להסתיים. אביו של גוב נאלץ לסגור את העסק המשפחתי לעיבוד ועישון דגים שהגיעו מדי בוקר לנמל, וזאת בשל הצטמצמות אוכלוסיית הדגים בים ובשל הרגולציות החדשות והנוקשות שהטילו מוסדות השוק האירופי המשותף, קודמו של האיחוד האירופי. בשל כך, נאלצה אמו של גוב לשוב לשוק העבודה והחלה לעבוד בבית ספר לחירשים, שם גם למדה אחותו המאומצת של גוב. 
 

למזלו של גוב, בשל הצטיינותו האקדמית, העניק לו בית הספר מלגה, שאפשרה לו להמשיך בלימודיו התיכוניים, שלאחריהם הגיע לאוניברסיטת אוקספורד. אולם אותם ימים קשים נטעו בגוב הצעיר את הטינה כלפי הבירוקרטים של האיחוד האירופי, ועל כן לא פלא שביום שבת האחרון התייצב גוב בן ה־48, כיום שר המשפטים הבריטי, והכריז קבל עם ועדה כי הוא תומך בפרישת הממלכה המאוחדת מהאיחוד האירופי, סוגיה שתובא להכרעה במשאל העם שיתקיים ב־23 ביוני. בכך, הוא לא רק הפך לשר הבכיר ביותר שתומך בפרישה - הוא גם העמיד למבחן חסר תקדים את אחת הבריתות החזקות ביותר בפוליטיקה הבריטית, כאשר התייצב מול חברו הקרוב זה כשלושה עשורים, ראש הממשלה דיוויד קמרון. 
 

כמו בעמדותיהם כלפי משאל העם, גם נקודות המוצא של סיפור חייהם של השניים שונות בתכלית. קמרון נולד למשפחה מהמעמד הגבוה ולמד בבית הספר הת'רדאון, שבו למדו גם הנסיכים אנדרו ואדוארד, ובקולג' איטון היוקרתי. אחרי לימודיו באוקספורד הוא החל להשתלב בפעילות במסגרת המפלגה השמרנית, ועלה בהדרגה בסולם הדרגות עד שנבחר למנהיג המפלגה בסוף 2005 ולראש הממשלה במאי 2010. 
 

מנגד, גוב, ששמו המקורי הוא גרהאם, נולד לאם יחידנית מאדינבורו ובגיל ארבעה חודשים אומץ על ידי בני הזוג ארנסט וכריסטין גוב מאדינבורו. בהמשך הם אימצו גם את אנג'לה, שצעירה מגוב בחמש שנים ואשר בהמשך התברר כי היא סובלת מחירשות קשה. 
 

 

בילדותו נהג ללכת עם אמו לתפילות של יום ראשון בכנסייה של סקוטלנד, שם לא רק התוודע לסיפורי התנ"ך, אלא גם החל לבנות את הקשר העמוק שלו ליהדות בכלל ולציונות בפרט. "אני ציוני גאה ואמות ציוני גאה", נהג להכריז לא פעם. אף שהוא לא התייחס לפרשת שלטי ה־BDS שהתגלו ברכבת התחתית של לונדון לכבוד "שבוע האפרטהייד הישראלי" שצוין השבוע, בעבר לא הסתיר את דעתו כי תומכי החרם הם אנטישמים, וכי הם אינם שונים מהנאצים בצעדיהם נגד היהודים לפני השואה. 
 

לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר הפרטי, החל גוב בן ה־18 ללמוד אנגלית באוקספורד, שם חידד את הרטוריקה שלו והפך לנשיא איחוד אוקספורד, אגודת הדיבייטינג של המוסד האקדמי. אף שבנעוריו דווקא ניסה לשכנע תושבים להצביע ללייבור, הפך באוקספורד לפעיל של השמרנים והכיר לראשונה כמה מהאישים המובילים של המפלגה השמרנית כיום: קמרון, שר האוצר ג'ורג' אוסבורן, וראש עיריית לונדון בוריס ג'ונסון. 
 

אחרי הלימודים, ניסה להתקבל למחלקת המחקר של המפלגה, אולם בניגוד לקמרון שהשתלב בארגון, נדחה בשל היותו "לא שמרני מספיק" - ככל הנראה מאחר שהוא מחזיק בדעות ליברליות כמו נישואים חד־ מיניים וקידום של מיעוטים, שלא תמיד היו חלק מתפיסת העולם של המפלגה. במקום זאת עבר גוב לתחום העיתונות, תחילה ב"אברדין פרס אנד ג'ורנל" ולאחר מכן הגיע ללונדון ועבד ב־BBC, לפני שהפך לאחד הכותבים הבכירים של ה"טיימס". שם גם הכיר את העיתונאית שרה ויין, שאיתה התחתן בשנת 2001 ולשניים נולדו שני ילדים. קמרון היה אחד האורחים. 
 

גם במהלך עבודתו בתקשורת המשיך גוב לקדם רעיונות שמרניים ובשנת 2002 היה בין מקימי מכון המחקר פוליסי אקסצ'יינג'. בני הזוג התגוררו בצפון שכונת קנסינגטון, סמוך לקמרון ולאוסבורן ולצעירים שמרנים נוספים, והקבוצה שקיבלה בתקשורת את הכינוי "נוטינג היל סט" הפכה לכוח חזק במפלגה השמרנית, בנוסף להיותם חברים קרובים שבילו יחדיו בזמנם הפנוי. 

קמרון, שנבחר לראשונה לפרלמנט ב־2001, החל בניסיונות לשכנע את חברו הטוב להצטרף לפוליטיקה. גוב סיפר כי בארוחת צהריים משותפת הוא התלונן כי במפלגה רק מדברים "על ציד שועלים ועל דברים כאלה ואחרים" וכי זה אבסורד. כבר באותה ארוחה תהה קמרון מדוע גוב רק מדבר ולא מסכים "להיכנס למגרש", וכעבור ימים אחדים הוא פרסם מאמר ב"גרדיאן" שבו קרא לידידו "המפלגה זקוקה לך". 
 

"מייקל, אם אתה עדיין לא מרוצה מהתפקוד שלנו, אתה יכול לעשות משהו שאני לוחץ עליך לעשות במשך שנים. תוותר על חשבון ההוצאות של העיתונאי ותשאיר בצד את השאיפות לערוך את ה'טיימס'. שים את חגורת החלציים שלך ותתכונן ללילות ארוכים של ישיבה על ספסלים ירוקים בלתי נוחים", כתב. "במקום להקליד 700 מילה במחשב שלך שיככבו ללא מאמץ בעמוד המאמרים של ה'טיימס', אתה עשוי להמתין שבע שעות כדי לשאת נאום של עשר דקות, שעיתונים מעטים, אם בכלל, ידווחו עליו. בקצרה, מייקל, תהפוך לחבר פרלמנט מטעם השמרנים". 
 

בסופו של דבר, הרים גוב את הכפפה ונבחר לפרלמנט בבחירות 2005, שבהן ניצח הלייבור בהנהגת טוני בלייר בפעם השלישית. כעבור חודשים אחדים נבחר קמרון למנהיג השמרנים החדש, ובשנת 2007 הוא מינה את גוב לתפקיד שר החינוך בממשלת הצללים שלו. במאי 2010, הצעיד קמרון את השמרנים לניצחון. גוב בן ה־42 הפך לשר החינוך ולחבר בקבינט המצומצם של הממשלה הבריטית.
 

 

מי שביקר במשרדו של גוב, היה בוודאי מופתע לגלות על הקירות את תמונותיהם של ולדימיר איליץ' לנין, מרטין לותר קינג, מלקולם אקס ואפילו ברק אובמה. אף שטען כי הוא לא מהפכן כמו אותם אישים, בפועל התנהלותו של שר החינוך השאפתן ביקשה לשבור קירות ולשנות את המערכת ללא הכר. כמי שלמד במערכת החינוך הציבורית, הוא הבהיר כי הוא נחוש לאפשר לכולם ללמוד באופן ראוי, ולא רק למי שיכולים להרשות לעצמם לשלם על חינוך איכותי. 

בתוך זמן קצר החל גוב לקדם סדרת רפורמות מרחיקות לכת. הוא הקים "בתי ספר חופשיים" (מוסדות חינוך שבהם הלימודים מתקיימים בחינם וממומנים על ידי הממשלה ומנותקים משליטת הרשויות המקומיות), קידם תוכנית לימודים במקצועות היסטוריה, ספרות אנגלית וחשיבות הדקדוק, שינה את דירוג בתי הספר בהתאם למבחני הליבה והגדיל את מספר שעות השהות של מורים בבתי הספר. ארגוני המורים, שראו כיצד גוב מנער את המערכת ללא כל התייעצות איתם, הפכו אותו לאויב מספר אחת וקיימו הפגנות המוניות, שלא ממש הצליחו לעצור את הרפורמיסט ממשרד החינוך. 
 

אבל לא רק המורים ניסו לעצור את גוב, אלא גם הבירוקרטים מבריסל שהוא הרגיש כלפיהם טינה. "הכל, משינוי ההדרכה לגבי ההתנהגות בבתי הספר ועד שינוי מערכת הבחינות וכל תוכנית בניית בתי הספר, הושפע מפקידים שנופפו בתקנות של האיחוד האירופי", סיפר אחד מעמיתיו ל"גרדיאן". "ההתנסות שלו בתור שר הראתה לו עד כמה מעטים השרים שנושאים באחריות ועד כמה תקנות האיחוד הרסו רפורמות הגיוניות, עיכבו הכל ועלו מיליארדים למשלמי המסים". 

גוב זכה לגיבויו המלא של קמרון, שאף החליט לספק דוגמה אישית והפך לראש הממשלה השמרני הראשון ששולח את בתו לחטיבת ביניים ממלכתית, שבה לומדת גם בתו של גוב, ולא לבית ספר פרטי. אולם כאשר החלה הספירה לאחור לקראת הבחירות הכלליות של 2015, הגלגל החל להסתובב. ביולי 2014 החליט קמרון לבצע רענון שורות מקיף בממשלתו ולמרבה התדהמה, גם גוב שילם בכיסאו. העיתונים ציינו כי שר החינוך הפך "רעיל" עבור השמרנים בשל טינתם של המורים, שגייסו לצדם את ההורים. גוב הועבר לתפקיד אחר, עם שכר נמוך יותר, של מצליף הסיעה בפרלמנט, אבל למרות סטירת הלחי שקיבל מחברו ובן בריתו הקרוב, המשיך להכריז כי "כל מה שאני יכול לומר שזו פריבילגיה לשרת את הממשלה".
 

במשך עשרה חודשים מילא גוב את תפקידו, גם אם בחוסר רצון, והנאמנות השתלמה. אחרי הניצחון המרשים של השמרנים במאי שעבר, הוא שב לשולחן הקבינט, הפעם בתור שר המשפטים. במשרדו החדש, שוב עמדה בפני גוב השאיפה לבצע רפורמה חדשה, הפעם בתחום התנהלות בתי הכלא בממלכה. אבל כעת לא ברור אם הוא ישלים את המשימה. 

בשנת 2013 הכריז קמרון כי אם השמרנים יזכו בבחירות הבאות, הוא יקיים משאל עם על המשך חברותה של בריטניה באיחוד האירופי. התסכול הבריטי מהפקידות בבריסל, שלמעשה מנהלת את חייהם של התושבים, מתעצם בשנים האחרונות בקרב הפעילים השמרנים בפרט ובציבור בכלל. הדבר בא לידי ביטוי בבחירות לפרלמנט האירופי במאי 2014, שבהן זכתה מפלגת העצמאות הבריטית העוינת לאיחוד במרבית הקולות בממלכה, ובעקבותיהן הכריז קמרון כי האיחוד נדרש לרפורמות מהירות. 
 

בשנה האחרונה קיים ראש הממשלה הבריטי מפגשים אישיים עם כל מנהיגי 27 המדינות החברות האחרות, בניסיון לשכנע אותם לתמוך ברפורמות שיאפשרו לבריטניה להישאר חברה באיחוד, אבל עם פחות השפעה של בריסל. במיוחד הוא ניסה להפעיל את השפעתו בקרב פולין, בולגריה והונגריה, המדינות שמהן מגיעים מרבית מהגרי העבודה לבריטניה.
 

המאמץ השתלם בסוף השבוע שעבר, כאשר אחרי יומיים של דיונים מרתוניים בבריסל, תחילה עם ראשי מוסדות האיחוד ולאחר מכן בישיבות של כל מנהיגי המדינות, גובשה הסכמה שתעניק לבריטניה "מעמד מיוחד", עם סעיפים שמתירים לה להגביל את מתן ההטבות הסוציאליות למהגרי עבודה, ומאפשרים לה לא להיות חלק מהמאמצים לחזק את הקשרים בין המדינות החברות בדרך לסוג של "ארצות הברית של אירופה". 
 

כאשר התייצב קמרון מול המצלמות בבריסל ביום שישי בלילה כדי להציג את פרטי ההסכם, הוא נשאל לגבי הציפייה שגוב יתייצב לצד מתנגדי ההישארות באיחוד. "מייקל הוא אחד מחברי הוותיקים ביותר והקרובים ביותר, אבל הוא רצה שבריטניה תצא מהאיחוד האירופי במשך קרוב ל־30 שנה", ענה ראש הממשלה. "לכן, כמובן שאני מאוכזב שאנחנו לא נהיה באותו צד בוויכוח החיוני הזה לגבי עתיד המדינה שלנו. אני מאוכזב, אבל לא מופתע". 
 

 

12 שעות לאחר מכן, אחרי ישיבת הממשלה שבה נקבע כי המשאל יתקיים ב־23 ביוני, הודיע רשמית גוב על עמדתו כי ההסכם אינו מספק ושבריטניה צריכה לעזוב את האיחוד שאליו הצטרפה ב־1973. "האיחוד האירופי, על אף האידיאליזם של מייסדיו והכוונות הטובות של מנהיגים כה רבים, הוכיח כישלון בחזיתות רבות", כתב גוב בהודעתו. "היורו יצר אומללות כלכלית עבור עניי אירופה. הרגולציה של האיחוד ביצרה את האבטלה ההמונית. מדיניות ההגירה של האיחוד עודדה סחר בבני אדם והביאה להקמתם של מחנות פליטים בגבולות שלנו. במקום לספק ביטחון בעולם בלתי בטוח, המדיניות של האיחוד הפכה למקור לחוסר יציבות ולחוסר ביטחון". 
 

במשך 24 שעות עסקה התקשורת הבריטית בנטישתו של גוב את חברו הקרוב, עד אשר ראש עיריית לונדון הכריזמטי, בוריס ג'ונסון, הדהים כאשר הכריז כי גם הוא תומך ביציאה מהאיחוד. ג'ונסון, אף הוא מהחבורה שהתגבשה באוניברסיטת אוקספורד, יסיים את כהונתו בעוד כחודשיים, וההערכות היו כי יקבל תפקיד בממשלה, צעד בדרך להנהגת המפלגה אחרי קמרון, אולם החלטתו טרפה את הקלפים בנוגע לעתידו. 
 

התייצבותם של גוב וג'ונסון מעברו השני של המתרס ממחישה עד כמה משאל העם מערער את מפלגת השלטון הבריטית, כאשר לפי נתונים שפורסמו השבוע לפחות 144 מתוך 330 חברי הסיעה צפויים לתמוך בפרישה מהאיחוד. חלקם כבר קראו לקמרון להתפטר אם הוא יפסיד במשאל. המחלוקת העמוקה גם צפויה להשפיע על המרוץ להחלפתו של קמרון, שהודיע כי לא יתמודד בבחירות הבאות, כאשר מצד אחד נמצא ג'ונסון ומהעבר השני שר האוצר אוסבורן ושרת הפנים תרזה מיי. 
 

גוב עצמו הכריז לא פעם כי הוא לא שואף להיות מנהיג המפלגה וראש הממשלה. "אין לי מה שצריך בשביל זה", אמר בראיון ל"פייננשל טיימס". "ראיתי את דיוויד מקרוב בכמה הזדמנויות: יש לו קור רוח וסיבולת, תחושת רוגע ושיפוט טוב. הלחץ של התפקיד הוא אדיר, וזה גובה מחיר ממך וממשפחתך ואני לא חושב שאני יכול לעשות את זה". 
 

ביום רביעי פרסמה שרה ויין, רעייתו של גוב, מאמר ביומון "דיילי מייל", שבו היא עובדת, ותיארה כיצד התייסר כאשר נדרש להחליט לגבי עמדתו במשאל העם. היא הודתה כי בסופו של דבר גוב החליט להיות נאמן לעקרונות שבהם הוא מאמין, אפילו אם מדובר בהתנגשות עם קמרון. "בני הזוג קמרון הם בין החברים היקרים ביותר שלנו. עברנו הרבה ביחד, באופן אישי ופוליטי. אני הסנדקית של פלורנס, בתם הצעירה", כתבה. "כעת דיוויד ירגיש מאוכזב באופן בלתי נמנע. מייקל היה בין הפטיש לסדן. היה נאמן לעצמו ואכזב את חברו. תומך בראש הממשלה ובגד בעיקרון שלו".  
 

קמפיין המתנגדים לאיחוד ינצל לא מעט את הכריזמה והאופי התוסס של ג'ונסון בארבעת החודשים הקרובים, אבל גוב - שנחשב לפחות כריזמטי - צפוי לספק לא מעט רוח גבית כשינצל את עברו כנשיא מועדון הדיונים באוקספורד כדי לשכנע את הציבור לקבל את עמדתו ולהצביע בעד פרישה מהאיחוד. כבר שלשום הוא התייצב ב־BBC וטען כי להסכם שהשיג קמרון אין תוקף חוקי, אמירה שנדחתה על ידי דאונינג 10 באופן מיידי.
 

במאמרה, הביעה ויין תקווה כי למרות המחלוקת הנוכחית, הידידות בין בעלה לבין קמרון תישאר על כנה. "בסופו של דבר, הדעה שלו היא שלחברים אמיתיים יכולים להיות חילוקי דעות בלי שהדבר ישפיע על החברות שלהם. אני מקווה ומתפללת שזה יתברר כנכון", כתבה. 

כיצד ישפיעו התוצאות, לכאן או לכאן, על יחסיהם של החברים הקרובים בהמשך הדרך, והאם המשאל ישנה את דעתו של גוב לגבי יכולותיו להנהיג את המפלגה - את זה כנראה נדע רק החל מהבוקר של 24 ביוני.