בבית הכנסת המהודר עטרת צבי, בשדרה החמישית שבמנהטן, התקבצה היום (ראשון) האליטה היהודית של ניו יורק כדי ללוות למנוחת עולמים את ניצול השואה אלי ויזל, שהקדיש את חייו להנצחת השואה ופעל נגד גילויי אנטישמיות וגזענות. חתן פרס נובל לשלום הלך לעולמו בשבת, בביתו שבניו יורק. לבית התפילה הגיעה לימוזינת ההלוויות, מתוכה הוצאה גופתו העטופה בתכריכים של ויזל והועלתה לבית הכנסת.
לטקס שנערך לאחר מכן הוזמן מספר מצומצם של מוקירי זכרו, בעוד הרחוב הסמוך המה אנשים שבאו להיפרד ממנו. כל הנואמים דיברו ראשית על נועם הליכותיו ורק אחר כך על התנהלותו כאדם רודף צדק ושלום - פילוסוף שהרבה לכתוב ב-47 ספריו על השבר באמונתו הדתית.
אחד המספידים ציטט דו שיח שניהל בעבר עם אלי ויזל, שעסק בהתלבטות האדם היהודי בשאלת קיומו של האל. הדיון הנודע שלו בספרו "הלילה" בסוגיית "מות האלוהים" ובמשבר האמונה האישי שלו בעקבות השואה, היכה גלים בציבור היהודי ומעבר לכך. לימים, הסביר ויזל כי תשובתו לשאלתו הרטורית - "היכן אלוהים? הנה, תלוי כאן על הגרדום..." - הייתה ביטוי לאמונה, פצועה אמנם, אך בכל זאת אמונה שעדיין חיה בו. אשתו מריון, ישבה בהלוויה בכיסא גלגלים. הבן אלישע והנכדים לא הפסיקו להתייפח.
אייב פוקסמן, מייסד הליגה נגד השמצה, סיפר לראשונה על המוזיאון שהוא מתכנן להקים ויעסוק בימים שלאחר השואה ובשאלה מדוע קרתה: "אלי הבטיח לי שהוא זה שיבוא ויחנוך את המוזיאון. הוא היה מאושר מהרעיון שמוזיאון כזה צריך לקום. והנה, הוא הבטיח והלך. איש אשכולות. אבדה קשה לעם היהודי ולמשפחתו". רון לאודר, נשיא הקונגרס היהודי העולמי וידידו הקרוב של אלי ויזל, הוסיף: "לפני 36 שנה נסעתי לאוושוייץ עם ויזל ודרכו התוודעתי לדרך ולייסורים שהוא עבר. הבנתי דרכו את המושג סובלנות ולעולם לא לשתוק. זה המסר החשוב שלקחתי ממנו. נפרדנו מענק הדור".
עוד נכחו בטקס הקונסול הכללי בניו יורק עידו אהרוני; רופאו האישי של ויזל ד"ר סיינפלד; צחי צ׳חנובר שהביא דברים בשם אביו יוסי צ׳חנובר; הנדבנית והשופטת מימי פרלמן; מיכל גרייבסקי, החזן דודו פישר ואחרים.