לא פורשות מהמאבק: עובדות העולם מתאחדות נגד הפגיעה בזכויותיהן

 אנה גרטה מיקלסן, פנסיונרית דנית בת 65, היא אישה עסוקה. עם קורס באיטלקית, שיעורי פילאטיס, נסיעה מתוכננת להלסינקי ומשם למינכן, הליכות רגליות כדי לשמור על הכושר ונגינה בפסנתר - אין לה זמן פנוי. גם אווה קרנר בת ה-71 מגלה פעלתנות דומה עם אימונים קבועים בחדר כושר, “רק כמה שעות בכל פעם”, והאזנה לקונצרטים. לפני כשנה הן התראיינו ל”גרדיאן”. העיתון התקשה למצוא פנסיונרית דנית פנויה. הן משחקות גולף או מטיילות בעולם, למי יש זמן להתראיין. לא מפתיע, אם כך, שהפנסיונריות הדניות, על פי מחקר שהתפרסם לפני כשנה וחצי, הן קבוצת האוכלוסייה המאושרת ביותר באירופה עם דירוג של 8.6 מתוך 10. אומנם הן פורשות לפנסיה בגיל 65, שנה וחצי מעל הממוצע במדינות ה-OECD העומד על 63.5 שנים, אולם לא זו בלבד שהן נהנות מפנסיה טובה של כ-3,500 שקל מהמדינה - לעומת 2,200 שקל, שיעור קצבת הזקנה מהביטוח הלאומי בישראל - אלא שהן גם לא צריכות לטפל בנכדים הנהנים מרשת מעונות מסובסדת, ובזמנן הפנוי הן יכולות לבלות במרכזי ספורט ונופש הפרושים בכל רחבי המדינה. רוב הנשים שהתראיינו לכתבה בעיתון הבריטי לא רק הביעו שביעות רצון מחייהן, אלא אף ציינו את הכרת הטובה שלהן למדינה שמאפשרת להן לחיות כה טוב בגיל מבוגר, “עד שאין לי אפילו זמן למות”, כך לדברי אחת המרואיינות.

לפני כשבוע וחצי המליצה הוועדה לבדיקת גיל הפרישה לנשים בישראל של משרד האוצר על העלאת גיל הפרישה מ-62 ל-64 בהדרגה. כמה חברות כנסת, ובהן שלי יחימוביץ’, זהבה גלאון ואורלי לוי-אבקסיס, הביעו התנגדות להעלאת גיל הפרישה, ואליהן הצטרף יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן. עצומה ברשת היוצאת נגד העלאת גיל הפרישה וקוראת לאפשר לנשים לפרוש מגיל 62 עד גיל 67 על פי בחירתן כבר זכתה למעל 50 אלף חתימות. גם שר האוצר משה כחלון אמר שישקול לדחות את ההמלצות.

אף שהמלצות הוועדה עלולות להשפיע באופן מיידי על למעלה מ-8,000 נשים בנות 62-63 שאינן עובדות ועל אלפי נשים נוספות שמשתכרות שכר נמוך, ההמלצות לא עוררו סערה. בבריטניה, לשם השוואה, למעלה משני מיליון נשים עלולות להיפגע מהחלטה דומה. בחודש האחרון נערכו שם אינספור הפגנות בכל רחבי המדינה במחאה על העלאת גיל הפרישה לנשים, והוקמו עשרות קבוצות מחאה הפועלות תחת אגודת וואספי (WASPI), שנוסדה בידי חמש נשים בריטיות כדי לשפר את תנאי הפנסיה של נשים שייפגעו מהעלאת גיל הפרישה.

אבטלה חריפה

אומנם ממוצע הפרישה במדינות ה-OECD עומד, כאמור, על 63.5 שנים, אולם במדינות רבות גיל הפרישה נמוך מהנהוג בישראל. בסין נשים שעבדו במשרדי הממשלה ובמיזמים ממשלתיים יוצאות לפנסיה בגיל 55, ושאר הנשים יוצאות לגמלאות בגיל 50. כמו ברוב מדינות העולם, גם בסין מתנהל ויכוח סוער על העלאת גיל הפרישה והשפעתו על הכלכלה המקומית, אם כי בסין ממדי הפרישה עצומים. מדי יום פורשים שם לפנסיה 25 אלף בני אדם. חוק הפרישה לפנסיה נקבע ב־1978, כשעמדה תוחלת החיים של אוכלוסיית הנשים על 68 שנים. היום תוחלת החיים הממוצעת בסין היא 76.1, ובבייג’ינג ובשנגחאי היא אף מגיעה ל־80 שנה. 

ברוסיה, בירדן, בבלארוס, בווייטנאם ובאוזבקיסטן גיל הפרישה הוא 55. במולדובה ובאוקראינה נשים יוצאות לפנסיה בגיל 57. באינדונזיה, בקזחסטן, 

בנפאל, בבוליביה ובטורקיה, גיל הפרישה הוא 58. באוסטריה, בארגנטינה, באלבניה, בצ’ילה, בגיאורגיה, בהודו, בדרום-קוריאה, במלזיה, בפקיסטן, בפולין, ברומניה ובסרביה גיל הפרישה הוא 60. בקנדה, בלוקסמבורג, בדנמרק, בבלגיה, בבריטניה, במקסיקו, בניו זילנד, בגרמניה, בצרפת, בהונגריה, באוסטרליה ובשוודיה גיל הפרישה הוא 65, אם כי נשים שוודיות יכולות לפרוש מגיל 61 ועד 67 עם פנסיה לאומית בשיעור של 5,200 שקל בחודש, שאליה נוספת פנסיה מקצועית שמשולמת על ידי המעסיקים. בכמה מדינות, כמו נורווגיה ואיסלנד, גיל הפרישה לנשים מגיע ל-67 שנים.

ברוב המדינות ממוצע גיל הפרישה בפועל נמוך מגיל הפרישה הרשמי. בפורטוגל ובארצות הברית גיל הפרישה עומד על 66, אולם כמחצית מהנשים העובדות פורשות בגיל 62 עם הסדרי פרישה שונים. בטורקיה גיל הפרישה הרשמי הוא 58, אולם כדי לקבל את דמי הפנסיה על האישה לעבוד 25 שנים בטרם תפרוש לגמלאות. על פי החישוב הזה, נשים יכולות לפרוש לפנסיה כבר בגיל 45. כך גם באלג’יריה, המתירה לנשים לפרוש בגיל 45 אחרי 14 שנות עבודה. במרוקו נשים עובדות יכולות לפרוש לפנסיה בכל גיל אם השלימו 15 שנות עבודה.

בישראל שיעור הפנסיה נקבע על פי מספר שנות העבודה, אולם אינו תלוי בהן. על פי נתוני משרד האוצר, אישה שיצאה לפנסיה בגיל 62 תיהנה מפנסיה ממוצעת בשיעור של 3,494 שקל. אם תפרוש חמש שנים מאוחר יותר, תקבל 5,136 שקל לחודש. זו הפעם השנייה בשני העשורים האחרונים שבה גיל הפרישה לנשים בישראל עולה. בשנות ה-60 פרשו נשים לפנסיה בגיל 55. 30 שנים אחר כך היה גיל הפרישה בישראל 60. ב-2004 תוקן החוק, וגיל הפרישה לנשים קפץ ל-62 שנים. 

על פי מחקרים שונים, העלאת גיל הפרישה מ-60 ל-62 פגעה בעיקר בנשים שהרוויחו שכר נמוך. נשים שממילא שיעור השתתפותן בשוק העבודה נמוך יתרחקו מהפנסיה בשנתיים נוספות. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2013, מחצית הנשים ללא השכלה אקדמית ועוד כשליש מהאקדמאיות אינן משתתפות בשוק העבודה בגיל 61. 

על פי מחקר של מרכז אדוה משנת 2008, רק 27.3% מהנשים בנות 60-64 ובעלות רמת השכלה נמוכה עבדו. שיעור האקדמאיות המועסקות בגילים האלה עמד על 57%. מצבן התעסוקתי של הנשים ממוצא אתיופי ומהמגזר הערבי קשה יותר; רק 3% בגילים 60-64 משתתפות בשוק העבודה. כמו כן, רק מחצית הנשים מעל גיל 60 עובדות במשרה מלאה. השאר, המועסקת במשרה חלקית, נאלצות להסתפק בשכר שנע בין אלף ל-2,000 שקל בחודש. נשים משכילות מרוויחות שכר טוב יותר, בין 12 אלף שקל ל-20 אלף שקל בחודש, אבל נשים לא-משכילות משתכרות כ-5,000 שקל בחודש.

נייר עמדה של האגודה לזכויות האזרח שפורסם במאי האחרון מצא שרוב דורשי העבודה בין 2011 ל-2014 היו בני 40 ומעלה. 82% מהעובדים הנמצאים במצב של אבטלה מתמשכת הם מעל גיל 45. כשבני 55-65 מוצאים עבודה, רק ב-1% עד 3% מהמקרים היא תהיה בהתאם למקצועם המקורי. 

מצב הנשים קשה יותר; ב-2013 היה שיעור השתתפותן של נשים בנות 50-54 בשוק העבודה 70% - לעומת שיעור השתתפות של 79% בקרב הגברים. בגילים 55-59 רק 64% מהנשים עובדות, לעומת 77% מהגברים. 39% מהנשים אחרי גיל 55 עובדות בעבודה חלקית, ואילו החל מגיל 60 מחצית הנשים עובדות בעבודה חלקית. נשים מהוות 61% מן המצויים בעומק אבטלה חריף; 46% מתוך קבוצה זו בנות 45 עד 64. הצניחה לעומק האבטלה מתרחשת אצל נשים מעל גיל 44 ואצל גברים מעל גיל 55.

מסורת של פנסיה

במשרד האוצר כבר מיהרו להבטיח שמיליארד שקלים יוקצו להשמת נשים בעבודה עם העלאת גיל הפרישה, אולם לנוכח נתונים כאלה קשה לדבר על היתרונות בהעלאת גיל הפרישה של הנשים ועל השמתן של נשים מעל גיל 62 בעבודות סבירות, שיקנו להן מרווח נשימה עד שיתחילו לקבל בגיל 64 את קצבת הביטוח הלאומי ואת הפנסיה.

בבריטניה, כאמור, המהלך לא עובר בשקט. למדינה מסורת ארוכה של תשלומי פנסיה לנשים. החוק הפנסיוני הראשון עבר בבריטניה ב-1908. בינואר 1909 שולמו לראשונה פנסיות לחצי מיליון בני אדם מעל גיל 70, 25 פני לשבוע, 62.5 פני לגבר נשוי. רק רבע מתושבי בריטניה הגיעו לגיל 70, ותוחלת החיים עמדה על 79 שנים. ב-1925 התחילה המדינה לשלם פנסיה לכל מי שעבר את גיל 65, וב-1940 ירד גיל הפרישה לפנסיה לנשים בארבע שנים. ב-1995 הושווה גיל הפרישה לנשים לזה של גברים בהדרגה עד ל-2020. ב-2011 פורסם לוח זמנים חדש של פרישה לפנסיה. לאחרונה הואץ לוח הזמנים כך שנדחה מועד הפרישה לפנסיה של נשים שנולדו אחרי 6 באפריל 1951. על פי ההערכות, רוב הנשים שנולדו בשנות ה-50 יפסידו סכום של כ-30 אלף פאונד בעקבות דחיית מועד הפרישה. 

ארגון וואספי הבריטי, הנלחם למען הענקת פנסיית גישור לנשים ש"נופלות בין הכיסאות", אינו תובע מהמדינה להוריד את גיל הפנסיה ל-60. בכל העולם גיל הפרישה הולך ועולה גם מפני שמי שבעבר נחשב לקשיש כבר בגיל 60, היום עדיין נמצא בגיל הזה במלוא כוחו, וגם מחמת החשש שקרנות הפנסיה והביטוחים הממשלתיים יקרסו מריבוי התביעות בשל הזדקנות האוכלוסייה. עד סוף המאה הנוכחית יהיו בעולם מיליארד וחצי בני אדם מעל גיל 65. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בסוף 2009 חצו 9.8% מהאוכלוסייה בישראל את גיל 65, וב-2019 יהיה שיעורם כ-12% מתוך כתשעה מיליון בני אדם. 

המחאה הבריטית מקבלת את הנתונים, אבל דורשת, כאמור, תנאי גישור. הבריטים, כמו בריטים, עושים את זה בנימוס. נשים מתבקשות לשלוח מכתב לתרזה מיי, ראשת ממשלת בריטניה, שחגגה 60 ב-1 באוקטובר - ולשאול אותה שאלות כמו מתי גילתה שגיל הפרישה שלה יידחה, כמה כסף היא עומדת להפסיד בשל העלאת גיל הפרישה ועוד. ככל הידוע, מיי עדיין לא ענתה על שאלות שנשלחו אליה.