אף מדינה ערבית לא השתתפה השנה בתחרות מיס יוניברס, שהתקיימה לפנות בוקר במנילה, בירת הפיליפינים. מצרים נעדרה מהתחרות זו השנה השלישית ברציפות מטעמי דת, ואילו עיראק ולבנון לא השתתפו מסיבות פנימיות. כך נותרו 86 מדינות שהתחרו על הכתר, ומתוכן שתיים, שלמרות הכל, יוצגו על ידי נשים ערביות. אלו הן ונצואלה שיוצגה בידי הסורית מרים חבש מהכפר חריבאת במחוז טרטוס - שם נולדה ובילתה חלק מילדותה - וטנזניה שיוצגה בידי ג’יהאן דמשק, שהוריה הגיעו מהעיירה חאריס שבדרום לבנון.
על חבש ניתן למצוא מידע רב ברשתות החברתיות. היא דוגמנית יפהפייה בת 21, סטודנטית זו השנה השלישית לרפואת שיניים, גובהה 180 ס”מ, והיא ייצגה את מחוז לארה כשגברה ב־2015 על 24 מתמודדות על כתר מלכת היופי של ונצואלה. בשנה שעברה השתתפה הוונצואלית־סורית בתחרות, אולם לא זכתה בכתר.
דמשק היא בת למשפחה דרום לבנונית, ומראיון שנערך עמה בעיתון הטנזני The Citizen לפני כחודש עלה כי היא בת 20, גובהה 176 ס”מ, היא מדברת סוואהילי ומשמשת דוגמנית בזמנה הפנוי. נוסף על כך, היא כבשה את המגזינים המקומיים שלוש פעמים בעבר, ועובדת עם 15 מעצבי אופנה. על פי העיתון המקומי, היא נולדה במוואנזה, העיר השנייה בגודלה בטנזניה, השנייה מבין חמישה אחים לאב לבנוני ולאם טנזנית.
בראיון לא ציינה דמשק פרטים אישיים, אולם סיפרה כי אמה הושפעה מזמרת מצרייה שנקראת ג’יהאן, ולכן קראה לה בשם הזה, וכי עברה ממקום למקום במדינות אפריקה. לדבריה, היא גם חיה עם בני משפחתה בלבנון, לפני שחזרה סופית לטנזניה, לא ברור אם לשמחתו או למורת רוחו של חסן נסראללה – מאחר שעלמת החן היא בת למשפחה מוסלמית שיעית.
בטנזניה חיים בין 500 ל־1,000 לבנונים. 95% מהם מוסלמים שיעים מדרום לבנון. אולם אין נתונים על מספר הסורים החיים בוונצואלה, שכאמור, מיוצגת בתחרות בידי חבש. אולם, יש להדגיש כי סגן נשיא ונצואלה, טארק עיסמי, הוא בעל שורשים סוריים, ויכול להיות שיהיה הנשיא הבא של המדינה הדרום־אמריקאית, במקרה שהפרלמנט ידיח את הנשיא ניקולס מאדורו על רקע המצב הכלכלי והפוליטי הקשה במדינה, שנמשך זה כשנתיים.
הקשר האמריקאי
נוכח ביקורה של ראשת ממשלת בריטניה תרזה מיי בוושינגטון בשבוע שעבר, הבליטו העיתונים הערביים את עמדת הממשל האמריקאי החדש בנוגע לאירופה. העיתונאי חסין א־זאווי כותב בעיתון “אל־חליג’” (“המפרץ”), היוצא מאיחוד האמירויות, כי הממשל האמריקאי החדש מנסה להשיב את הכוח הכלכלי של וושינגטון באמצעות ויתור על התמיכה של ממשל אובמה באיחוד האירופי, ולכן פתח במגעים עם מדינות בגוש על בסיס “הפרד ומשול”.
“אל־יום” הסעודי כותב כי פגישת טראמפ ומיי היא “הניסוי האירופי הראשון ביחסים של נאט”ו עם ארצות הברית”. אחמד מורשד כותב בעיתון “אל־איאן” הבחרייני כי מדיניות החוץ של טראמפ תהיה “מבוססת על האינטרסים האמריקאיים. ארצות הברית לא תחפש אויבים, אלא תנסה להפוך אויבים ישנים לידידים, וידידים לבני־ברית”.
“א־דיאר” (“הבית”) הלבנוני כותב כי “החלטות ועמדות טראמפ מדאיגות את אירופה”, ו־”אל־ביאן” באמירויות כותב כי “קיים שילוב ידיים גרמני־צרפתי מול האתגר של טראמפ, שכן שתי המדינות הביעו דאגה מהממשל החדש מבחינה מדינית וכלכלית, ההשפעות על האיחוד האירופי והתעצמות הלאומנות ביבשת”.
עיתונים מצריים, ירדניים ופלסטיניים התייחסו לאישור של בניית אלפי יחידות דיור נוספות ביהודה ושומרון. נאגי קמחה כותב ב”אל־ג’ומהוריה” (“הרפובליקה”) המצרי כי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו “הבטיח וקיים”. הוא הוסיף כי “הוא הבטיח יותר ויותר התנחלויות על האדמה הפלסטינית הנגזלת וקיים מיד עם כניסתו של דונלד טראמפ, ידיד ישראל בבית הלבן, שכמו קודמיו נותן גיבוי בלתי מוגבל לישראל העושקת, מאחר שהערבים לא גרמו עוול לאיש”.
בעיתון “אל־רד” (“המחר”) הירדני כותב ברהום ג’ראיסי, כי “מה שאמרו המתנחלים ונתניהו לאחר בחירת טראמפ התחיל להיות מיושם, בתמיכה ברורה של תושבי הבית הלבן החדשים, ששותקים נוכח פרויקט ההתנחלויות החדש”. הוא קרה לאחדות פנים־פלסטינית נוכח האתגרים החדשים.
במאמר שכתב יחיא רבאח בעיתון “אל־חיאת” הפלסטיני, נאמר כי “החשש האמיתי בישראל הוא שהיא תמצא את עצמה בבידוד קשה נוכח המדיניות הפרובוקטיבית, כאשר בד בבד המדיניות הפלסטינית מקבלת לגיטימיות בינלאומית גם מעל בימות המשפט הבינלאומי”.
ואילו העיתונאי חאלד אסמעי מתאר ב”אל־אהראם” (“הפירמידות”) המצרי את הרכבת לכותל וטוען שמדובר ב”מוקש ישראלי חדש בתהליך השלום”. לדבריו, “הגעת הרכבת לשכונות הערביות היא הרס מכוון של השכונות, והיא תוביל לאסון שאינו נופל מהעברת השגרירות האמריקאית לירושלים. מדובר באתגר שישראל מציבה, כדי לטרפד את פתרון שתי המדינות", הוא מסכם.