מבחן אירופי: האם הימין הקיצוני עומד להשתלט על מערב היבשת?

יממה אחרי שדונלד טראמפ הושבע לנשיא ה–45 של ארצות הברית, התקיים בעיר קובלנץ שבגרמניה מפגש בלתי שגרתי. מנהיגי ארבע ממפלגות הימין הקיצוני הבולטות ביותר באיחוד האירופי התכנסו מול כאלף מתומכיהם לאירוע פומבי ראשון של קבוצת אירופה של אומות וחירות (ENF). זוהי הקבוצה הפוליטית הקטנה ביותר בפרלמנט האירופי והיא מאגדת 40 צירים.

עבור מארין לה פן מהחזית הלאומית בצרפת, חירט וילדרס ממפלגת החופש בהולנד, פראוקה פטרי ממפלגת אלטרנטיבה לגרמניה (AfD) ומתאו סאלביני ממפלגת הליגה הצפונית באיטליה - זו הייתה חגיגה כפולה. קודם כל, הם ביקשו לציין את ההישגים של השנה החולפת - ההצבעה הבריטית בעד עזיבת האיחוד האירופי (הברקזיט), ולא פחות מכך את היבחרותו של טראמפ, המיליארדר הרפובליקני שהשמיע לכל אורך הקמפיין שלו, ועדיין משמיע ומיישם אחרי שנכנס לבית הלבן, הצהרות פופוליסטיות ולאומניות שמזכירות את הטון של מנהיגי הימין האירופים.

יותר מכך, ארבעת הפוליטיקאים הפופוליסטים ביקשו לציין את יריית הפתיחה למה שבעיניהם אמורה להיות שנה היסטורית - וחלום שחור עבור מנהיגי האיחוד האירופי - שבמהלכה הם מקווים לסחוף את המערכות השלטוניות בארצותיהם בבחירות שיתקיימו בחודשים הקרובים.

וילדרס ינסה להוביל את מפלגתו למקום הראשון בפרלמנט ההולנדי בחודש הבא; לה פן שואפת להיבחר לנשיאת צרפת אחרי הסיבוב השני שיתקיים במאי הקרוב (צפויה לסיים ראשונה בסיבוב הראשון באפריל); פטרי תוביל כפי הנראה בספטמבר את מפלגתה למקום השלישי בבונדסטאג; וגם באיטליה מסתמנות בחירות שבהן ינסה סאלביני לחזק את מעמד מפלגתו.

"אנחנו חיים בסיומו של עולם אחד ובלידתו של אחר", הכריזה לה פן בנאומה. "אנחנו עדים לשובן של מדינות הלאום. 2016 הייתה השנה שבה העולם האנגלו–סקסי התעורר. אני בטוחה ש–2017 תהיה השנה שבה העמים של היבשת האירופית יתקוממו".

וילדרס הוסיף כי "השד כבר לא יחזור לבקבוק שוב, תאהבו את זה או לא. עמי המערב מתעוררים. הם משליכים את העול של התקינות הפוליטית".

מול האולם שבו נערך הכנס התקיימה במקביל הפגנה נגדית של כ–5,000 בני אדם. השתתפו בה סגן הקנצלרית זיגמר גבריאל, שהתמנה ימים אחדים לאחר מכן לשר החוץ החדש של גרמניה, שר החוץ של לוקסמבורג ז'אן אסלבורן, לצד פעילים בארגוני עובדים, ארגונים דתיים וארגונים בלתי ממשלתיים. "האנשים האלה חושבים שכל העמים צריכים לפעול לפי האינטרסים שלהם, לעתים על חשבון אחרים", אמרה מזכ"לית המפלגה הסוציאל–דמוקרטית של גרמניה, קתרינה בארלי. "אידיאולוגיה כזו הופכת שיתופי פעולה בין מדינות לבלתי אפשריים, היא מובילה למלחמות".

 אותה אג'נדה

הצבעת הברקזיט הבריטית וניצחונו של טראמפ בארצות הברית היו לא רק שני האירועים המפתיעים ביותר של 2016, שנה שנכנסה להיסטוריה עם לא מעט חדשות דרמטיות. הם בעיקר סיפקו הוכחה לכך שהסדר העולמי המוכר - מביטויי הגלובליזציה ועד מעמדם של המפלגות המסורתיות וכלי התקשורת - עומד בפני שינוי דרמטי. עבור המפלגות הפופוליסטיות באירופה, שמחזיקות במשך שנים באידיאולוגיה שיוצאת נגד הסדר הקיים, התפתחויות אלו היוו הוכחה לצדקת דרכן. לא פלא שכאשר התברר כי דווקא בנושאת הדגל של הגלובליזציה - ארצות הברית - נבחר אדם שמחזיק באותן עמדות, הן מיהרו לחבק אותו.

נייג'ל פראג', מנהיג מפלגת העצמאות הבריטית עד לא מזמן, ומי שנחשב לרוח החיה של הקמפיין בעד היציאה מהאיחוד, השתתף לצדו של טראמפ בעצרת בחירות במהלך הקמפיין בארצות הברית. הוא היה גם הפוליטיקאי הזר הראשון שזכה להיפגש עם הנשיא, ימים ספורים אחרי היבחרו. לפי הדיווחים, שהוכחשו נמרצות על ידי אנשיו של טראמפ, היה גם מפגש בין מייקל פלין, היועץ לביטחון לאומי, לבין מנהיג מפלגת החירות האוסטרית, היינץ–כריסטיאן שטראכה.

לה פן הייתה הפוליטיקאית הראשונה שבירכה את טראמפ בטוויטר אחרי ניצחונו. בכיר במפלגתה אף שהה במגדל טראמפ בליל הבחירות וניהל שיחות עם בכירים במטה. בראיון שהעניקה לעיתון של הימין הקיצוני אחרי הבחירות באמריקה, הצהירה שלטראמפ יש "מספר הטלפון שלי" וכי היא מאמינה שאם היא תיבחר, היחסים בין שתי המדינות יתהדקו. אולם למרבה המבוכה, כאשר לה פן הגיעה למגדל טראמפ במנהטן כשבוע לפני ההשבעה, היא לא זכתה למפגש פנים אל פנים עם הנשיא הנבחר, מה שגרם ליריביה בצרפת לשלוח לעברה עקיצות לא מעטות.

ד"ר אסתר לופטין, ראש המרכז ללימודים אירופיים במרכז הבינתחומי הרצליה, מציינת כי הניצחון של טראמפ נתן דחיפה למפלגות הימין הקיצוני באירופה, אף שמדובר במגמה שמתפתחת כבר שנים אחדות. היא באה לידי ביטוי בבחירות לפרלמנט האירופי במאי 2014, כאשר אותן מפלגות רשמו הישגים מרשימים ורבות מהן הגיעו למקום הראשון בארצותיהן עם כרבע מהקולות.

"האג'נדה של טראמפ תואמת במידה רבה את האג'נדה של המפלגות האלו. הוא סוג של גורו עבורן", מסבירה ד"ר לופטין. "הוא מהווה השראה לקביעת מדיניות בנושאי הגירה, ביטחון הגבולות, ביטחון אישי וכלכלה".

ד"ר לופטין מציינת גם כי "אזרחים רבים חווים תחושה של אובדן שליטה מול הביורוקרטיה של האיחוד האירופי ויש להם רצון ליטול את הסמכויות שניתנו למוסדות האיחוד ולהחזירן למדינות הלאום. כמו שטראמפ אומר 'אמריקה תחילה' או 'להפוך את אמריקה לגדולה שוב', כך גם אזרחי אירופה רוצים לראות את היבשת מחזקת את כוחה ואת השפעתה חוזרת לימי גדולתה".

לופטין טוענת כי הצווים וההוראות שהוציא טראמפ בימים הראשונים לכהונתו, ובראשם הצו שאוסר כניסת אזרחים משבע מדינות מוסלמיות, משחקים לידי מפלגות הימין. הן יכולות להראות כי אכן ניתן לבצע את מה שהן מטיפות לו כבר שנים, וגם האזרחים מבינים את זה.

כעדות לכך, היא מציינת סקר שפורסם בשבוע שעבר על ידי מכון המחקר צ'טהאם האוס, אשר נערך בעשר מדינות של האיחוד: בשמונה מדינות יש רוב מוחלט של תומכים באמירה "יש לעצור הגירה נוספת ממדינות שהן מוסלמיות בעיקרן". בשתי מדינות נוספות, ספרד ובריטניה, התומכים מהווים מיעוט, אם כי עדיין מדובר ביותר מ-40%. "האזרח האירופי מעוניין לשמוע מקברניטי המדינה שהדאגה לרווחתו קודמת לזו של מדינות אחרות", לופטין מסבירה. "ההתחזקות של מפלגות הימין הקיצוני הייתה מתרחשת בכל מקרה, אבל טראמפ רק האיץ את התהליך".

גם פרופ' שרון פרדו, ראש הקתדרה לכל החיים ללימודים אירופיים על שם ז'אן מונה, ומנהל המרכז לחקר פוליטיקה וחברה אירופית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מסכים שיש ערכים דומים בין טראמפ לבין מפלגות הימין. הוא מדגיש כי התחזקות התנועות הפופוליסטיות אינה תוצאה בלעדית של אפקט טראמפ, משום שמדובר בתופעה אירופית שמוכרת כבר עשרות שנים, הן בצד הימני של המפה הפוליטית והן בצד השמאלי, כפי שהיה עם עלייתה של מפלגת סיריזה לשלטון ביוון. הקו הפופוליסטי, לדבריו, צובר תאוצה בשל העמדות הסקפטיות כלפי אופיו של האיחוד האירופי.

"העוינות כלפי האיחוד האירופי היא ללא ספק נושא מרכזי שהמפלגות הפופוליסטיות ידגישו בבחירות", אומר פרופ' פרדו. "הנושא השני הוא משבר ההגירה וההתמודדות עם האסלאם. אבל בחלק מהמדינות דווקא הכלכלה תהיה הסוגיה המרכזית, כמו באיטליה, שבה יש משבר עמוק מאוד. נפילה של הכלכלה האיטלקית עלולה לסמן את סופו של האיחוד".

 היד הרוסית

אם הניצחון של טראמפ הוא שנתן את זריקת העידוד למפלגות הימין הפופוליסטיות, נראה שסיוע משמעותי לא פחות מגיע גם מהצד המזרחי של היבשת, מכיוון רוסיה. הנשיא ולדימיר פוטין רוצה לראות את האיחוד האירופי מתנדנד בחוסר יציבות, ואולי אף קורס.

בעוד בארצות הברית עדיין לא הסתיים הדיון סביב המעורבות הרוסית בבחירות לנשיאות - הביון האמריקאי משוכנע שפוטין נתן את ההוראה לסייע לטראמפ להיבחר ולפרוץ למחשבי המפלגה הדמוקרטית - הרי שבאירופה נראה כי התמיכה ממוסקבה אינה חשאית כלל. בדצמבר נחתם הסכם שיתוף פעולה בין מפלגת החירות האוסטרית לבין מפלגת השלטון ברוסיה. גם לה פן ואנשיה קיימו לא מעט פגישות בבירת רוסיה, ופורסם שהחזית הלאומית השיגה מימון לקמפיין בבנקים רוסיים.

"אנחנו יודעים בוודאות שיש קשרים הדוקים בין רוסיה לבין מפלגות הימין הקיצוני. מחקרים ופרסומים של רשויות שלטוניות הוכיחו שקיים מימון של גורמים רוסיים, כולל אחרי הבחירות האחרונות לפרלמנט האירופי", מציין פרופ' פרדו.

כוח משימה של האיחוד האירופי שהוקם כדי להילחם בחדשות מזויפות שמופצות מרוסיה, טען בחודש שעבר כי זוהתה הסלמה בקמפיין הפייק–ניוז שמכוון לעבר המדינות שבהן יתקיימו הבחירות. קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, היא אחת המטרות המרכזיות. בהולנד החליטו בשבוע שעבר חברי הפרלמנט כי ספירת הקולות תיעשה ידנית ולא במחשב, מחשש לפריצות האקרים ולניסיונות מרמה.

בשבוע שעבר הביעה גם סוכנות הביון הצרפתית חשש כי הקרמלין מתכוון ליישם קמפיין דיס-אינפורמציה במטרה להחליש את יריביה של לה פן ולהביא אותה לארמון האליזה. אתר ההדלפות וויקיליקס, שנטען כי שימש את הרוסים בהפצת החומרים שהגיעו ממחשבי המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית, כבר החל לפרסם תכתובות דואר ומסמכים שנלקחו ככל הנראה מתוך מערכות המחשבים של המועמדים בבחירות בצרפת.

השבוע, אחרי שהיו דיווחים כי המועמד העצמאי, עמנואל מקרון, הפך יעד לקמפיין הכפשות ולמתקפות סייבר, יצא שר החוץ, ז'אן-מארק איירו, בהצהרה חד משמעית. "אנחנו לא נקבל התערבות כלשהי מצד רוסיה או מדינה אחרת", אמר ביום רביעי. "אחרי מה שקרה בארצות הברית, זו האחריות שלנו לנקוט בכל הצעדים הנדרשים כדי להבטיח את תקינות התהליך הדמוקרטי במלואו".

 בדרך החוצה?

המבחן הראשון יתקיים ב–15 במרץ, כאשר אזרחי הולנד יקבעו את זהות 150 חברי הפרלמנט. הסקרים מעניקים את המקום הראשון למפלגת החופש של וילדרס, ביתרון קל על פני המפלגה הליברלית של ראש הממשלה הנוכחי, מארק רוטה. עדיין לא ברור אם בסופו של דבר יצליח וילדרס להרכיב ממשלה בעצמו, אולם הוא צפוי להיות הגורם המשפיע ביותר בפוליטיקה ההולנדית בשנים הקרובות.

וילדרס מקדם במשך יותר מעשור מצע שמתנגד לרב–תרבותיות. הוא סבור כי מהגרים שמגיעים להולנד חייבים לקבל את העקרונות היהודיים–נוצריים וההומניסטיים שעליהם מבוססת המדינה ולעבור מבחני שפה על מנת להישאר בהולנד ולהשתלב בחברה. כמי שהתנדב בעבר בקיבוצים ובמושבים, וילדרס נחשב לאחד הפוליטיקאים הפרו–ישראלים באירופה. הוא מצהיר שוב ושוב כי ישראל היא המעוז הקדמי במאבק באסלאם.

בשל אמירותיו הבוטות נגד המוסלמים, נאלץ וילדרס למצוא את עצמו לא פעם על ספסל הנאשמים. בדצמבר האחרון הוא הורשע בעבירת הסתה אחרי ששאל את תומכי מפלגתו אם הם רוצים "פחות או יותר מרוקאים" במדינה, אבל לא הוטל עליו כל קנס. עמדותיו הקיצוניות גם הפכו אותו לאחד המבוקשים המובילים בעיני ארגוני הטרור האסלאמיים, והוא נאלץ להסתובב עם אבטחה כבדה מחשש שיתנקשו בו.

בראיון שהעניק בשבוע שעבר לאתר החדשות הנוצריות CBN, דחה וילדרס את הכינוי "טראמפ ההולנדי", אך הודה שיש דמיון ביניהם, משום שבזכותם "האנשים מתעוררים". הוא גם הבהיר כי אם יהיה ראש הממשלה, הוא מתכוון להוביל את ארצו אל מחוץ לאיחוד האירופי. וילדרס מאמין שהאיחוד עצמו יקרוס בתוך שנתיים עד עשר שנים. "האיחוד הוא ארגון פוליטי בירוקרטי שלקח את הזהות שלנו ואת הריבונות שלנו", קבע. "אפטר מהאיחוד האירופי ונהיה שוב מדינת לאום".

פרופ' פרדו מציין כי הדוגמה הבריטית, ובעיקר הצהרתה של ראש הממשלה תרזה מיי כי צפוי תהליך קשה ומורכב של ברקזיט, תשפיע על מדינות נוספות לשקול היטב את הפרישה. "אני מתקשה לראות יציאה דומה של הולנד", הוא אומר, "אבל אני לא שולל אותה".

לעומתו, ד"ר לופטין מאמינה שמדינות נוספות כמו הולנד, דנמרק וצרפת עשויות ללכת בעקבותיה של בריטניה. לדבריה, מקרי הרצח של הפוליטיקאי מהימין הקיצוני פים פורטאון בשנת 2002 ושל הבמאי תיאו ואן גוך שנתיים מאוחר יותר שינו באמצע העשור הקודם את הגישה ההולנדית כלפי הרב-תרבותיות וכלפי האיחוד, כפי שבא לידי ביטוי במשאל העם שהתנגד לחוקה המוצעת של האיחוד ב-2005. "נוצר משבר אמון בין אזרחי הולנד לאיחוד האירופי. דבר שהוביל אותם לגלות סקפטיות כלפי האיחוד ועלול להביא לפרישתם מהאיחוד", היא אומרת.

 הסיבוב השני

תשומת לב רבה לא פחות תופנה לאחר מכן לעבר צרפת, שם יתקיים הסיבוב הראשון בבחירות לנשיאות ב–23 באפריל. משום שאף מועמד לא צפוי לקבל לפחות 50% מהקולות, שני המובילים יתמודדו ראש בראש בסיבוב השני ב–7 במאי על הזכות לרשת את פרנסואה הולנד.

הסקרים מראים כי לה פן צפויה לנצח בסיבוב הראשון עם כרבע מכלל הקולות. המועמד העצמאי עמנואל מקרון ומועמד מפלגת הרפובליקנים פרנסואה פיון מנהלים קרב צמוד על המקום השני. ואולם בדומה לאביה, הגזען האנטישמי ומכחיש השואה ז'אן–מארי לה פן שעלה לסיבוב השני בבחירות 2002 והובס, מצביעים הסקרים הנוכחיים על כך שלה פן תקבל כ–35% בלבד ותפסיד הן למקרון והן לפיון.

בינתיים, כך נראה, מנסה לה פן למקסם את המומנטום שיצר הניצחון של טראמפ כדי לצאת נגד הממסד הפוליטי הצרפתי והאירופי. בניגוד לנשיא הנבחר של ארצות הברית, שהגיע מחוץ לממסד, לה פן עצמה צמחה בתוך המערכת הפוליטית, במסגרת המפלגה שייסד אביה. היא הצהירה כי תשקול הטלת איסור כניסה על מוסלמים למדינה, ברוח הצו הנשיאותי השנוי במחלוקת של טראמפ, ותעניק עדיפות לאזרחים צרפתים בקבלת שירותים ממלכתיים על פני מהגרים ואזרחי האיחוד.

לה פן התנערה מאביה לחלוטין בשל עמדותיו הקיצוניות, ואף הביעה עמדות חיוביות כלפי ישראל והציונות, שסיפקו לה קולות גם מצד קבוצות בקהילה היהודית בבחירות לפרלמנט האירופי ובבחירות המקומיות. ואולם הצהרותיה בקמפיין הנוכחי נשמעות עד כה מטרידות לאוזניים יהודיות. בין השאר, היא הבהירה כי תאסור חבישת כיפה בפומבי, כחלק מהאיסור להציג סמלים דתיים, שמכוון בראש ובראשונה נגד הרעלות והבורקות. לה פן אמרה גם כי יהודים צרפתים יצטרכו לוותר על אזרחותם הישראלית כדי להישאר במדינה.

על אף הסקרים שמצביעים על כך שלה פן לא תנצח בסופו של דבר, מציין פרופ' פרדו כי צריך להתייחס לכך בזהירות רבה. "אנשים עונים בסקרים לפי שיקולים משלהם, וצריך לזכור שגם בארצות הברית הסוקרים לא הצליחו לבחון במדויק את הקבוצה שהעלתה בסופו של דבר את טראמפ", הוא מדגיש. "הייתי מתייחס לסקרים כאל מדד להלך רוח כללי, שנכון לאותו הרגע שבו הם נערכים".

גם ד"ר לופטין מטילה ספק באמינות הסקרים ומעריכה כי התמיכה בלה פן גדולה יותר, וכי היא עשויה אף להתחזק אם יהיו פיגועי טרור נוספים במדינה או מהומות כמו בשבוע האחרון בעקבות טענות ששוטרים תקפו מינית גבר שחור בפרברי פריז. "אני לא שוללת את אפשרות בחירתה לנשיאות צרפת, אם לא בבחירות הקרובות אז באלה שאחריהן", אומרת לופטין. "הדבר נובע מהכמיהה של האזרחים למנהיג חזק שישיב לצרפת את כוחה ומעמדה".

פרופ' מאייר מזכיר כי שני המועמדים המרכזיים האחרים כבר נקלעו לשערוריות שעלולות להשפיע על תפקודם בבחירות: פיון נמצא תחת לחץ לפרוש בעקבות פרסומים על כך ששילם שכר לרעייתו במשך שנים בטענה שהיא עוזרת פרלמנטרית שלו אף שלא עבדה כלל בתפקיד. למקרון נקשרו שמועות על רומן הומוסקסואלי. "במצב נורמלי, לה פן הייתה צריכה להפסיד בפער משמעותי נגד כל מועמד בסיבוב השני", הוא מציין. "אבל אף אחד לא יכול לזהות את האירועים שיתרחשו, במיוחד סקנדלים שיכולים לשנות את המסלול שלהם".

 גברת טפלון נסדקת

מי שניצבת מול המבחן המשמעותי ביותר בקריירה הפוליטית שלה היא קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל. בספטמבר הקרוב היא תנסה לזכות בכהונה רביעית ברציפות ולעגן בבטון את מעמדה לא רק כמנהיגה החשובה ביותר של גרמניה בעידן שאחרי מלחמת העולם השנייה אלא גם של האיחוד האירופי. אולם מדיניות הפתיחות שלה כלפי המהגרים והפליטים – יותר ממיליון מבקשי מקלט נרשמו בגרמניה רק ב-2015 – פגעה קשות בפופולריות של "גברת הטפלון". "מרקל נחשבה במשך שנים רבות לאהודה ונערצת בקרב הציבור הגרמני. הציבור תפס אותה כמנהיגה שקולה ורציונלית, אולם משבר הפליטים שינה את פני הדברים. חלקים רבים בציבור הגרמני מאוכזבים מהתנהלותה", מסבירה לופטין.

מי שינסה לעצור את מרקל הוא המנהיג הטרי של המפלגה הסוציאל–דמוקרטית, מרטין שולץ, נשיא הפרלמנט האירופי היוצא. סקר שפורסם בשבוע שעבר הציב במקום הראשון את הסוציאל–דמוקרטים, שחברים בקואליציה הנוכחית של מרקל. זו הפעם הראשונה בעשור האחרון שבה המפלגה הנוצרית–דמוקרטית של הקנצלרית מאבדת את הבכורה בסקר פוליטי ארצי.

פרדו, לופטין ומאייר משוכנעים ששולץ לא יצליח להרכיב את הקואליציה הבאה, לא מעט בשל יכולותיו הפוליטיות הבינוניות ואישיותו האימפולסיבית, וכי מרקל ככל הנראה תישאר הקנצלרית. הם גם בטוחים שאם שולץ בסופו של דבר יהיה המנהיג הבא, גרמניה תישאר מחויבת לרעיון האיחוד ותמשיך להוביל אותו.

מי שתנסה לספק את הפתעת הבחירות היא מפלגת הימין הקיצוני, אלטרנטיבה לגרמניה. המפלגה שהוקמה בשנת 2013 ומחזיקה בעמדות יורו–סקפטיות ומתנגדת להגירה, רשמה הצלחות אלקטורליות משמעותיות: יותר מ־7% תמיכה בבחירות לפרלמנט האירופי והכנסת נציגים לבתי המחוקקים של עשר מתוך 16 המדינות שמרכיבות את גרמניה. כיום מעניקים הסקרים למפלגה 12%–11% תמיכה בבחירות שיהפכו אותה לשלישית בגודלה בבונדסטאג החדש.

את עיקר כוחה צברה המפלגה בעקבות משבר הפליטים ומדיניות הפתיחות של מרקל, כאשר הזעם הציבורי גבר אחרי התקיפות המיניות שביצעו מהגרים בעיר קלן בערב ראש השנה בדצמבר 2015 והפיגועים בשנה החולפת. אחרי הפיגוע בשוק חג המולד בברלין האשים אחד מחברי המפלגה כי "אלה המתים של מרקל". מנהיגת המפלגה פראוקה פטרי הצהירה כי "גרמניה לא בטוחה יותר".

אף שמרקל ושולץ מקפידים להתעלם מהמפלגה הקיצונית ולא צפויים לשתף איתה פעולה בפרלמנט, ניתן לראות כיצד הקנצלרית מקשיחה את עמדותיה מאז שהשיקה את קמפיין הבחירות. בשבוע שעבר היא סיכמה עם מושלי 16 המדינות הגרמניות על צעדים שנועדו להרחיב את סמכויות כוחות הביטחון: גירוש מבקשי מקלט שבקשתם לא התקבלה ומעצר מבקשי מקלט שעלולים להוות איום טרור.

"מרקל חייבת לעשות את זה כדי שלא לאבד קולות נוספים ולהשיב את הקולות שאיבדה. היא מבינה שאין מנוס משינוי השיח ושעליה לגלות תקיפות כלפי הפליטים אחרי שנתפסה כמתפשרת", אומרת לופטין. "זו הבנה אסטרטגית שהיא חייבת לדבר בשפה הדומה לזו של הימין הפופוליסטי על מנת לזכות שוב בתמיכת הציבור".

 גל שלא ייעצר

בראיון שהעניק טראמפ ל"טיימס" הבריטי ימים ספורים לפני השבעתו, הוא העריך כי האיחוד האירופי עומד בפני לא מעט זעזועים ופרישות זהות לברקזיט לנוכח התסכול של המצביעים "שרוצים את הזהות שלהם מחדש". גם כוונתו של נשיא ארצות הברית למנות לתפקיד השגריר באיחוד את איש העסקים טד מלוך, שצוטט בין השאר כאומר כי "האיחוד האירופי הוא אנטי-אמריקאי", עוררה אי-נוחות בבריסל וברבות ממדינות היבשת.

לנוכח הרוחות הקרירות הנושבות מכיוון הממשל החדש בוושינגטון, ועל רקע החשש מעלייתם של גורמים פופוליסטיים בבחירות שייערכו השנה, לא מפתיע שנראו לא מעט פנים מודאגות במהלך כינוס מנהיגי המדינות החברות בתחילת החודש במלטה. במכתב ששלח נשיא האיחוד דונלד טוסק למנהיגים לקראת המפגש, הוא הבהיר כי יש לחזק את האיחוד מול אותם "איומים". "צריך להיות ברור שפירוק האיחוד לא יוביל להחזרתה של ריבונות מלאה של המדינות, אלא להסתמכות שלהן על המעצמות הגדולות", כתב. "רק יחד נוכל להיות עצמאיים באמת".

שלושת המומחים לענייני אירופה מעריכים כי ניצחונות של לה פן ושל וילדרס עלולים לשתק את האיחוד האירופי ולגרום לו לשנות את פניו באופן משמעותי - באמצעות יצירת מבנה חדש עם מספר חברים מצומצם יותר ורק במתכונת כלכלית ולא פוליטית. אולם הם מבהירים כי גם אם מפלגות הימין הקיצוני לא ישיגו את יעדיהן בבחירות הנוכחיות, לא מדובר בסוף הגל הפופוליסטי באיחוד האירופי.

"למפלגות כאלה יש תקופות טובות יותר ותקופות טובות פחות", אומר פרדו. "כעת הן קרובות מאוד לשלטון, ויכול להיות שיתחזקו במשבר הבא כי הן משפרות את מעמדן ממשבר למשבר". מאייר מוסיף כי "התחושות שמובילות את הגל הזה לא ייעלמו בקרוב, אבל אם המפלגות המתונות לא יציגו מדיניות יעילה יותר, הגל הבא כנראה יגיע".

"אירופה נמצאת היום על פרשת דרכים לאור משבר האמון שקיים בין הציבור להנהגה האירופית. התחושה של אירופים רבים היא שהאיחוד האירופי אינו משרת אותם עוד, תוך שהוא מתעלם מחששותיהם ואינו קשוב לרחשי לבם", מבהירה לופטין. "אם הנהגת האיחוד תציג תוכנית אלטרנטיבית, היא עשויה לגרום לציבור להאמין בצדקת דרכה. על פניו זה נראה קשה, אבל אם היא לא תעשה זאת, היא עלולה לשלם מחיר כבד. השנה הקרובה היא קריטית עבור האיחוד".