שעותיו הראשונות של נשיא מצרים לשעבר, חוסני מובארק, בביתו בהליופוליס שבקהיר, עניינו רבים מקרב תומכיו בארץ הנילוס וגם מחוצה לה. כידוע, ביום שישי האחרון השתחרר מובארק (88) ממאסר בן שש שנים, שאת רובו ריצה בבית החולים הצבאי. לדברי עורך דינו, פריד א־דיב, ארוחתו הראשונה כאזרח חופשי של הנשיא לשעבר, שהופל מכיסאו ב־2011, הייתה פול וטעמייה (פלאפל מצרי - י"ע), שהיא ארוחת בוקר קלאסית במדינה. “אני מודה לכל מי שתמך בי לאורך תקופת המאסר”, אמר לתומכיו במסר הראשון לאחר שחרורו.
יציאתו לחופשי של הנשיא לשעבר התאפשרה לאחר שהתובע הכללי במדינה, נביל סאדק, החליט ב־13 במרץ לשחרר אותו באופן סופי ממעצר. ההחלטה התקבלה לאחר סאגה משפטית ומעצר ממושך והתבססה על כך שמובארק ריצה בפועל את עונש המאסר בפרשת ההשתלטות על כספי ארמונות הנשיאות בעת ששהה במעצר עד להכרעת בית הדין לערעורים בפרשת הרג 850 המפגינים שמחו נגדו ב־28 בינואר 2011 והביאו לידי הדחתו.
בעתירתו דרש א־דיב שתקופת המאסר של הנשיא לשעבר באשמת הרג המפגינים, שממנה זוכה בתחילת החודש, תחפוף לתקופת המאסר בת שלוש השנים בתיק ארמונות הנשיאות, שהסתיימה במרץ 2017.
מובארק, מצדו, אומנם חופשי אך לא כל כך מאושר. מקור המקורב למשפחת הנשיא לשעבר סיפר כי החלטתו בחודש האחרון של בית המשפט הפלילי להשיב לחקירה את פרשת קבלת המתנות, וזאת לאחר ששופט חוקר הורה לסגור אותו מחוסר אשמה, גרמה למובארק לחוש מוטרד וכועס. “מה הם רוצים ממני שוב?” שאל את סובביו בעגה מצרית. “כל פעם הם ממציאים לי דבר חדש. שיניחו לי לנפשי. לא מספיקות להם שש שנים?” עורך דינו, שישב לצדו, הרגיע אותו שהחקירה הפעם היא לטובתו ושהוא עוקב אחריה.
עוד נודע כי הנשיא לשעבר דרש לעלות לקברו של נכדו, מוחמד עלא מובארק, שמת באופן פתאומי ב־2009 בהיותו בן 12. מובארק היה קשור במיוחד לנכדו, ומותו השפיע עליו מאוד.
****
אף שסיים את תפקידו מזמן ואיבד את השפעתו במדינה, על פי מקורבי המשפחה, הטלפון של מובארק לא הפסיק לצלצל לרגע, ומהעבר השני אנשים המבקשים לברכו על שחרורו. כמו כן, הבית ברחוב חלים אבו סיך, הקרוב לארמון אל־איתחאדיה בהליופוליס, התמלא מקיר לקיר בזרי פרחים מאישים בכירים ומלכים ערבים, שבירכו אותו לרגל שובו לביתו.
כעת יש גם רשימת המתנה של אנשים שמעוניינים לבקר אצל “הראיס”, בהם פוליטיקאים, שחקנים מפורסמים ושחקני כדורגל. הוא עצמו העדיף לדחות את הביקורים עד להודעה חדשה.
על פי המקור המקורב למשפחה, משפחת מובארק מתגוררת בקומה הראשונה, וצוות רפואי מלווה את הנשיא לשעבר 24 שעות ביממה, כדי לעקוב אחר מצבו הרפואי. נוסף על כך, קומה שלמה הפכה לבית חולים עם ציודה במכשירים הרפואיים המתקדמים ביותר שדרש רופאו האישי. המקור הדגיש כי את הציוד הרפואי הביאו לו בניו של מובארק, גמאל ועלא.
“מובארק שוהה עם אשתו סוזן ת’אבת, בניו גמאל ועלא, רעיותיהם האיידי וחדיג’ה ושני נכדים”, סיפר המקור. “יש אבטחה צמודה מסביב לבית, ואף אחד לא מורשה להיכנס לרחוב, אלא אם הוא מתגורר שם, ורק לאחר בידוק ביטחוני. בחמש הכניסות לרחוב יש מחסומים ביטחוניים, ומסביב לבית יש מצלמות מעקב ומאבטחים צמודים”.
סקירת עיתונות // הפסגה הערבית בירדן
עיתונים ערביים החלו כבר בסוף השבוע לדון בפסגה הערבית שתתקיים מחרתיים בירדן. חלק מהכותבים הביעו ספקות רבים בנוגע לטיפול של הפסגה במשברים האזוריים, ואחרים הביעו תקווה שהפסגה תהיה נקודת מפנה חיובית.
חטאר אבו דיאב, כתב בעיתון הלונדוני ”אל־ערב” (“הערבים”) כי “קשה לצפות לרגע מיוחד בפסגה הזאת, שבו היא תצא עם חזון מינימלי לטיפול במשברים המאיימים על המדינות והפסקת הכאוס המדמם וההרסני במשחק האזורי והבינלאומי במדינות ערב”. אולם הוא הוסיף: “פסגה זו עשויה להיות נקודת מפנה חיובית, אם תתנהל באחריות”.
עיסאם קדמאני כותב בעיתון הירדני ”א־ראי” (“הדעה”) כי “האזור הערבי חם, הכלכלה בו כושלת, מאחר שאין שיתוף פעולה, והפרויקטים הכלכליים חוזרים על עצמם ללא תוצאות זה עשורים”.
רחיל עראיבה קרא בעיתון הירדני ”א־דוסתור” (“החוקה”) לנקוט “חשיבה משותפת בין כל השותפים הערבים בכל הדרגים, למען פתרון הכאוס הערבי, הפרימיטיביות והדיקטטורות המבישות שפוגעות בכבוד הערבי. כדי שהפסגה תהיה אמיתית ומעשית, עליה להתרכז בבסיס עממי שקשור לאדמה ולעמים”. באותו עיתון גם מקווה מאהר אבו טיר ש“הפסגה בירדן תהיה שער לשינויים בסוגיית המשבר הסורי”.
בעיתון ”אל־איתחאד” (“האיחוד”) כתב אמיל אמין מהאמירויות שיש “להעניק הזדמנות לדורות הצעירים. אולי הפסגה הזאת תגשים את החלום הערבי שבו נכשלו האבות והסבים”.
בעיתון המצרי ”אל־אהרם” (“הפירמידות") כתב מוחמד מוג’אהד א־זיאת ש“מנהיגי ערב עומדים לפני אתגר גדול: או שזה יסתיים ביוזמות ובתוכניות לפתרון המשברים, או שזה יסתיים בפסגה שהיא בבחינת רשימת נוכחות”.
כראם ג’בר כתב בעיתון המצרי ”אל־יום א־סאבע” (“היום השביעי”) ש“התקווה היא בפסגה הזאת,נוכח הנסיבות הקשות והמחלוקת הערבית”.
חוסיין חג’אזי כתב בעיתון הפלסטיני ”אל־איאם” (“הימים”) ש“יש לכנות פסגה זו 'הפסגה למען פלסטין'". וכאילו ענה לו, כתב עריב רינטאווי ב”א־דוסתור”: "הפסגה יכולה להיות הפרק האחרון בחיסול הסוגיה הפלסטינית במקום הגעה להסדר. על הפלסטינים לדאוג מההתעוררות האמריקאית המפתיעה למען הפתרון בעניינם”.