"בימים האחרונים אני שומע קולות של תסכול, אכזבה ועלבון בקרב יהודי אוקראינה וישראלים שנולדו באוקראינה, ואני מבין טוב מאוד את התחושות של האנשים האלה, כי גם לי, כיהודי אוקראיני, מפריע הפסל הזה - כסמל של תקופה שחורה בתולדות יהודי אוקראינה", כך אומר בכאב גדול שמעון ברימן (46), היסטוריון מתמחה באוקראינה ועיתונאי יליד העיר חרקיב.
הרקע לדבריו הוא הצבת פסל של סימון פטליורה בעיר ויניצה, על חורבות הרובע היהודי הנקרא “ירושלים”. פטליורה היה מדינאי אוקראיני ונשיאה האחרון של הרפובליקה העממית של אוקראינה. כמו כן, כיהן כמפקד העליון של הצבא, שהובס על ידי הצבא האדום ופרק את זעמו על יהודי המדינה. בתקופת פיקודו התחוללו כ־60 פוגרומים ביהודים. עשרות אלפים נרצחו. אלה שברחו, נתפסו, נרצחו ונקברו בקבר אחים. אלה שנותרו בבתיהם נרצחו בנשק קר, כדי לחסוך בתחמושת. בזמן הפוגרומים ידוע כי התוקפים צעקו "יחי פטליורה".
“פטליורה היה סוציאליסט עם יחס אישי ליברלי כלפי יהודים”, מספר ברימן, “הוא הקים את תפקיד השר לענייני היהודים בממשלתו, קיבל כמה פעמים משלחות של יהודים וביקש מהם עזרה בבניית קשרים טובים עם מדינות המערב. אבל כל ההבטחות שלו נשארו ריקות. היחסים בינו לבין היהודים היו הרוסים, בגלל גל של פוגרומים נוראים בעשרות מקומות. פטליורה שלח כמה פקודות לצבא שלו נגד פוגרומים, אבל קצינים בכירים וחיילים פשוט המשיכו לרצוח ולשדוד את יהודים. בתור מנהיג חלש, הוא לא שלט בצבא שלו. לכן אני מסכים עם זאב ז’בוטינסקי שכתב ב־1927: ‘פטליורה כראש ממשלה וראש צבא אחראי על כל הרצח ההמוני של יהודי אוקראינה’. יש כזה דבר - זיכרון קולקטיבי של עם. אז בזיכרון של היהודים, פטליורה כבר 100 שנים הוא מי שאחראי על רצח של עשרות אלפי יהודי אוקראינה. אני מניח גם שהקמת הפסל הזה דווקא עכשיו, זה חלק ממאבקה של אוקראינה נגד ההתקפה הרוסית, כי אוקראינה לוחמת ומחפשת סמלים חדשים בהיסטוריה שלה. רק חבל מאוד ששלטונות אוקראינה עושים גיבורים מאנשי הרצח ולא מ־2,500 חסידי אומות העולם האוקראינים אשר הצילו יהודים בזמן השואה באוקראינה”.
מה חושבים האוקראינים עצמם על פטליורה?
מיהו גיבור?
פטליורה נרצח בפריז במאי 1926 על ידי מתנקש יהודי בשם שלום שוורצבארד. חבר השופטים במשפטו של המתנקש טען כי שוורצבארד זכאי, ואף נפסקו לו פיצויים מטעם משפחת פטליורה. מכיון שפטליורה הוא דמות שנויה במחלוקת באוקראינה, יש יהודים במדינה שנזהרים מלהביע דעה חד־משמעית עליו, ואומרים שה”זועקים בפייסבוק” עושים גלים מיותרים. איגור קולקין (33), מנהל מכירות בחברת מיקור־חוץ של מוקדים טלפוניים בוויניצה: “חיים פה יהודים ויש פה רב. אף אחד לא נותן לו מכות. היהודים לא מתעניינים מספיק במה שקורה. אני לא בטוח ב־100% אחוז לגבי האחריות של פטליורה. עכשיו עושים מכל המפקדים שהיו מעורבים בפוגרומים גיבורים בגלל המלחמה עם רוסיה. מה שכן, יש פה כל מיני קבוצות של יהודים שמחפשים אנטישמיות. אני קורא להם ‘יהודים מקצועיים’. יש סיפור והם מתחילים לצעוק: ‘אנטישמיות’. אני לא יודע מה האינטרס שלהם. כשהיהודים מחפשים אנטישמיות והאוקראינים רואים את זה, הם אומרים: ‘זה הגיבור שלנו. מה אכפת לכם? אם לא נאה לכם, תחזרו לישראל’. אני לא חושב שאנחנו צריכים להתערב. מילדות תמיד שמעתי על פטליורה שני דברים: שהיה מעורב בפוגרומים ושלא היה. בשביל האוקראינים הוא לא קשור לטרור. האנדרטה מוצבת במקום שכרגע לא גרים בו יהודים. אני לא נגד ולא בעד. לאוקראינים יש זכות להחליט מי הגיבורים שלהם”.
אנה זארוב, מייסדת עמותת “חברים ישראלים של אוקראינה”, המהווה איגוד ובית ליוצאי אוקראינה בישראל, מוסיפה: “פטליורה הוא אישיות מאוד לא חד־משמעית. באוקראינה של היום הייתי אומרת שמתנהלים קרבות על עברו - פושע או גיבור. מבחינה היסטורית, לעם האוקראיני הוא בהחלט גיבור, כי נלחם עבור עצמאות אוקראינה. עם זאת, בזמן הנהגתו התרחשו פוגרומים נגד יהודים”.
איך אפשר להסיר את האנדרטה באמצעים לגיטימיים, ומה עשיתם כדי לנסות למנוע את הקמתה?
איש צבוע בשחור
“הפסל הוצב בחצר הבניין שבו היה משרד הדואר והטלגרף הממשלתי בעיר ויניצה”, אומר פרופ’ ישראל בר טל, מומחה להיסטוריה של מזרח אירופה מהאוניברסיטה העברית, ירושלים. “זהו פסל ברונזה של סימון פטליורה יושב על ספסל, ומפת אוקראינה מונחת על ברכיו. באזור מרכזי זה של העיר התגוררו לפני מלחמת העולם השנייה יהודים רבים”.
מאחר ששגריר ישראל באוקראינה פנה לממשלת אוקראינה בחריפות רבה בנושא, האם המשבר הזה עלול להיגרר לתקרית דיפלומטית בין המדינות?
"