בריטניה סוערת: מנהיג מפלגת הלייבור לשעבר שימש סוכן של הקג"ב

בינואר האחרון פרסם המגזין הבריטי "טריביון" הודעה באתר האינטרנט שלו שכותרתה "יוצאים להפסקה: אבל חוזרים בקרוב". העורך הראשי כריס מקלפלין ציין כי בשל הצורך לבחון את מקורות המימון של העיתון, הוחלט לעצור את הפרסומים, אולם הוא הבטיח ש"טריביון" יחזור תוך שמירה על "ההגינות, המסורות, האיכות והסטנדרטים שלנו". ההפסקה נמשכה מרבית השנה, וגם האתר הפסיק לפרסם בחודש יולי. רק בסוף אוגוסט נמסר כי העיתונאי האמריקאי הסוציאליסט בסקאר סונקרה רכש את נכסי העיתון והוא מתכוון להפעיל אותו מחדש. 
 

ה"טריביון", שנוסד בשנת 1937, ובשנות ה־40 העסיק את ג'ורג' אורוול כעורך מדור הספרות שלו, שימש במשך שנים רבות כשופר של האגף השמאלי במפלגת הלייבור. הוא הביע עמדות נגד הנאצים ונגד הפאשיזם בספרד, יצא נגד הקולוניאליזם, תמך בפירוק הנשק הגרעיני והתייצב לצד זכויות הנשים. גם כאשר הלייבור היה בשלטון עם טוני בלייר, העיתון יצא נגד מדיניותו והתנגד לפלישות לאפגניסטן ולעיראק.
 

אולם בעיות כלכליות ליוו את העיתון כמעט לכל אורך שנותיו, ואנשיו נאלצו לחפש תרומות ומקורות מימון חדשים. כעת טוען העיתונאי והסופר בן מקנטייר כי במהלך שנות ה־60 ככל הנראה זכה העיתון לקבל גם מימון ישיר מברה"מ, וזאת באמצעות תשלומים שניתנו למייקל פוט, ששימש עורך הטריביון בשנים 1948־1952 ו־1955־1960.
 

הספר "המרגל והבוגד" מביא את סיפורו של סוכן הקג"ב הכפול אולג גורדייבסקי, אחד העריקים המפורסמים ביותר בעת המלחמה הקרה. הוא החל לעבוד עם המודיעין הבריטי כשהיה מוצב בדנמרק בשנות ה־70, וזאת בשל תסכולו מהדיכוי של "האביב של פראג" בשנת 1968. ב־1985 חולץ במבצע דרמטי מברה"מ, אחרי שבקג"ב החלו לחשוד בו. אחד ההישגים המשמעותיים ביותר של גורדייבסקי היה המודיעין שהעיד כי הסובייטים נערכים לצאת למתקפה מקדימה בשל חששם כי תרגיל גדול של נאט"ו עלול לספק מסווה למתקפה מערבית. בעקבות זאת החליט נשיא ארה"ב, רונלד רייגן, לצמצם את הפעילות כדי למנוע הסלמה. 
 

בספר, שקטעים ממנו פורסמו השבוע ב"טיימס" הבריטי, נטען כי הקשר בין הקג"ב לבין פוט נוצר כבר בשנות ה־40. "בפגישה הראשונה שלהם עם פוט, במשרדי ה'טריביון', סוכני הקג"ב שהתחזו לדיפלומטים החליקו שטר של 10 ליש"ט לתוך הכיס שלו. הוא לא התנגד", כתב מקנטייר. 
 

בספר נטען כי פוט קיבל 10 עד 14 תשלומים בשנות ה־60, בסכום כולל של 1,500 ליש"ט (שווה ערך ל־37 אלף ליש"ט כיום). "לא ברור מה קרה לכסף", ציין מקנטייר. "חבר הפרלמנט לא היה שכיר חרב, ונראה סביר שהכסף שימש על מנת לסייע ל'טריביון'". הוא הוסיף שפוט "ללא ספק האמין שהוא משרת פוליטיקה פרוגרסיבית ואת רעיון השלום, כשקיבל את הכסף הסובייטי". 

 

כחבר פרלמנט וכעורך ה'טריביון', יצא פוט נגד מלחמת קוריאה ונגד המעורבות הבריטית במלחמה נגד מצרים ב־1956, וגינה את הדיכוי האלים של ניסיון ההתקוממות בהונגריה. גם כאשר הלייבור בהנהגת הרולד ווילסון עלה לשלטון ב־1964, הוא החליט להוות אופוזיציה לממשלה, אף על פי שהוצע לו תפקיד שר. אולם עשר שנים מאוחר יותר, כאשר ווילסון הקים ממשלה חדשה, פוט כבר שימש כשר העבודה. 
 

בשנת 1976 נבחר פוט לסגן מנהיג הלייבור וגם שימש כשר המקשר בין הממשלה לפרלמנט, תחת ראש הממשלה ג'יימס קלהאן. בנובמבר 1980, עם פרישתו של קלהאן, הגיע פוט לפסגת המפלגה כאשר נבחר למנהיג הלייבור והפך למנהיג האופוזיציה מול ממשלתה השמרנית של מרגרט תאצ'ר. 

בקיץ 1982 הוצב גורדייבסקי, שכבר עבד עם הביון הבריטי, בשגרירות בלונדון בתור הממונה על פעילות הריגול בממלכה. לפי הספר, ערב נסיעתו אסף גורדייבסקי חומרים מארכיון הקג"ב, ושם גילה תיק על "איש קשר מסווג" בשם "בוט". המידע שבתוך התיק הצביע על כך שמדובר במייקל פוט. "הקג"ב התייחס לפוט בתור סוכן אמיתי עד 1968", אמר גורדייבסקי למקנטייר. "הוא קיבל כסף ישירות מאיתנו, וזה אומר שיכולנו להתייחס אליו במצפון נקי בתור סוכן. אם סוכן לוקח כסף זה טוב מאוד, זה גורם אוכף במערכת היחסים". 
 

כאשר נפגש עם מפעיליו הבריטים לאחר הגעתו ללונדון, חשף גורדייבסקי את המידע על פוט. לפי הספר, אף על פי שהמסקנה הייתה שפוט לא היה סוכן "במודע", הוא עדיין קיבל כספים מהסובייטים. בסוכנות הביון MI6 לא הסתירו את חששם כי אם פוט ינצח את תאצ'ר בבחירות המתוכננות ב־1984, הסובייטים יקבלו איש משלהם במעון ראש הממשלה. 
 

"בתוך MI6 התנהלו דיונים לגבי ההשלכות החוקתיות של ניצחון אפשרי של פוט בבחירות", כתב מקנטייר. "הייתה הסכמה שאם פוליטיקאי ששיתף פעולה עם הקג"ב יהפוך לראש ממשלת בריטניה, אז המלכה תהיה חייבת לדעת על זה". במקביל, סוכנות MI5 עדכנה את מזכיר הממשלה סר רוברט ארמסטרונג על המידע, והוחלט שלא להעביר אותו לידיעתה של תאצ'ר מאחר שהוא "נפיץ מבחינה פוליטית". 
 

בסופו של דבר, אנשי הביון נשמו לרווחה. תאצ'ר הקדימה את הבחירות ליוני 1983, וכשהיא נישאת על גלי הניצחון על ארגנטינה במלחמת פוקלנד שנה קודם לכן, הובילה את השמרנים לניצחון הגדול ביותר שלהם מאז מלחמת העולם השנייה. מנגד, הלייבור תחת פוט, שקידמו מצע סוציאליסטי שזכה לכינוי "מכתב ההתאבדות הארוך בהיסטוריה", ספגו את המפלה הקשה ביותר מאז 1918 ואיבדו יותר מ־50 מושבים. בעקבות זאת, התפטר פוט מהנהגת המפלגה.
 

זו לא הפעם הראשונה שבה עולות הטענות לגבי קשרים בין פוט לבין הקג"ב. בפברואר 1995, כאשר גורדייבסקי עמד לפרסם את ספר הזיכרונות שלו, יצא ה"סאנדיי טיימס" בכותרת דרמטית: "קג"ב: מייקל פוט היה סוכן שלנו". הידיעה כללה רבים מהפרטים שמופיעים גם בספר החדש.
 

פוט מיהר להגיש תביעת דיבה נגד העיתון ונגד הבעלים איל התקשורת רופרט מרדוק, אם כי לא הכחיש שאכן קיבל כסף מהסובייטים. ב"טיימס" טענו כי הם רק ציטטו את הנאמר בספר, וגרסו כי יש אינטרס ציבורי לפרסם את הטענות לגבי מי שעשוי היה להיות ראש ממשלה. בעוד שבספר של מקינטייר מוצגים החששות של אנשי הביון ושל המזכיר של תאצ'ר לגבי פוט, במשפט ב־1995 הם לא העידו ולא התייצבו לצד העיתון, וזה נאלץ לרשום הפסד מביך. 
 

בהסדר שהושג זכה פוט בפיצויים נכבדים. חלק מהכסף הועבר ל"טריביון" והיתרה שימשה לקניית מטבח חדש בביתו. "אני חושב שחוקי הדיבה מקשים על עיתונים", אמר פוט אחרי הניצחון. "אבל מה שה'סאנדיי טיימס' אמר היה חמור מאוד - שהייתי מרגל ששירת את אחד מהארגונים המרושעים שהיו קיימים במאה הנוכחית - שחשבתי שצריך להבהיר את זה". 
 

כעת, שמונה שנים אחרי שפוט הלך לעולמו בגיל 96, הפרשה התעוררה מחדש ועוררה תגובות נזעמות מצד בכירים בלייבור בהווה ובעבר. "מייקל פוט אהב את המדינה הזו", אמר מנהיג הלייבור הנוכחי ג'רמי קורבין. "זו הסיבה שהוא רצה להפוך אותה לטובה עבור כולם. להכפיש אדם מת, שהגן על עצמו בהצלחה בעת שהיה בחיים, זה הכי נמוך שאפשר לרדת". שר האוצר המיועד בממשלת הצללים של קורבין, ג'ון מקדונל, הוסיף: "גורמים בתקשורת הבריטית שוקעים לשפל חדש בסטנדרטים העיתונאיים במדינה הזו". 
 

ניל קינוק, שירש את פוט בהנהגת הלייבור, הצהיר כי קודמו היה "מבקר נלהב ובלתי נלאה של ברה"מ" וכי הוא "מעולם לא שירת את המטרה שלהם". "החזרה על הטענות האלה בלי הוכחה נוספת היא דבר שפל", אמר. חבר הפרלמנט הוותיק מייק גייפס ציין כי פוט היה "פטריוט אמיתי". 
 

קרוב משפחתו של פוט, ההיסטוריון ג'ון פוט, לא הסתיר את כעסו על הפרסומים החדשים־ישנים. "מייקל פוט היה נגד סטלין כל חייו", צייץ בטוויטר. "מגוחך לטעון שהוא היה מרגל סובייטי. הוא זכה בתביעה בעת שהיה בחיים. אין ראיות, זה מביש ופחדני".
 

מנגד, העיתונאי צ'רלס מור, שראיין את גורדייבסקי לספר שכתב על תאצ'ר, טען כי הוא היה "אמין" וציין כי הטענות על פוט "משקפות לרעה את יכולת השיפוט" של מנהיג הלייבור לשעבר. חבר הפרלמנט לשעבר רופרט אלאסון, שפרסם ספרים בנושא מודיעין וביטחון, הוסיף כי הסיפור "מעיד על האופן שבו הסובייטים הסתכלו על הלייבור באותה תקופה: מלאה באנשים שמוכנים לתת את הצעות המחיר שלהם".

העמדות של קורבין
 

אף על פי שמערכת הבחירות של 1983 נחשבת עדיין לאחת המפלות הקשות בתולדות הלייבור, בין הצירים שהצליחו להיכנס לבית הנבחרים היו שלושה שמות חדשים שצפויים להשפיע רבות על המפלגה בעשורים הבאים - טוני בלייר, ששימש ראש הממשלה בשנים 1997־2007, גורדון בראון, שירש את בלייר וכיהן בראשות הממשלה עד 2010, וג'רמי קורבין, שבמשך שנים היה חבר פרלמנט זוטר שבדרך כלל הלך נגד הקו המפלגתי, עד שלפני שלוש שנים סיפק הפתעה אדירה כאשר נבחר להנהגתה. 
 

קורבין, שהיה פעיל בארגוני העובדים בשנות ה־70, הצטרף לקבוצה הסוציאליסטית של הסיעה מיד עם היבחרו לפרלמנט. אף על פי שהודה כי יש לו ביקורות על ההתנהלות הסובייטית, גם בעת שברה"מ עדיין הייתה קיימת, הוא לא הסתיר את שביעות רצונו מכך שמוסקבה עמדה בראש החזית "נגד אימפריאליזם ובעד סולידריות". 
 

בפברואר האחרון טען יאן סרקסי, מרגל צ'כוסלובקי לשעבר שהיה מוצב בשגרירות בלונדון, כי קורבין היה מודיע בתשלום עבור המשטרה החשאית במחצית השנייה של שנות ה־80, והמטרה הייתה לנצל את עמדותיו של חבר הפרלמנט השמאלני על מנת להשיג באמצעותו סודות על שירותי הביון הבריטיים. קורבין עצמו הכחיש בתוקף שהעביר מידע חשאי ושקיבל כספים, וגם מומחי מודיעין בצ'כיה דחו את טענותיו של הסוכן לשעבר.
 

אולם כחודש בלבד לאחר פרסום הטענות של סרקסי, שוב עמד קורבין תחת ביקורת והאשמות על עמדות פרו־רוסיות. אחרי שראש הממשלה תרזה מיי הצהירה בפרלמנט כי יש סבירות גבוהה ביותר שרוסיה אחראית להרעלה של המרגל לשעבר סרגיי סקריפל ובתו יוליה בעזרת גז העצבים נוביצ'וק, ניסה קורבין לקדם את הגרסה שגורמים שאינם קשורים לקרמלין הם שהשתלטו על הנוביצ'וק, ואף תהה אם מיי מתכוונת להעביר לרוסים דגימות כדי שיערכו בדיקות משלהם. במאמר שפרסם הוא אף הזהיר מפני "מסקנות חפוזות שעלולות להוביל למלחמה קרה חדשה".
 

מוקדם יותר החודש, אחרי שהוצגו הצילומים של שני החשודים הרוסים מסולסברי, ומיי ציינה בפרלמנט כי הם השתייכו למודיעין הצבאי, אמר קורבין כי המפלגה מגנה את ההתקפה וקרא לנקוט צעדים נגד רוסיה. אולם מתנגדיו של מנהיג הלייבור האשימו כי לא מדובר בגינוי מספק, ושר החוץ לשעבר בוריס ג'ונסון מיהר לכנות את דבריו של קורבין "שפה ערמומית". 
 

גם בסביבתו הקרובה ביותר של קורבין ניתן לזהות - מלבד עמדות אנטי־ישראליות מובהקות - סימפטיה מרובה לעמדות הרוסיות. שיימוס מילן, שמונה לדובר הלייבור אחרי ניצחונו של קורבין, האשים בשנת 2014 שהמשבר באוקראינה הוא תוצאה של פעילות ארה"ב ובנות בריתה, והכריז כי "הסיפוח של קרים על ידי פוטין והתמיכה בהתקוממות במזרח אוקראינה הם צעדים הגנתיים באופן מובהק". הוא אף פרסם מאמרים שהגנו על דמותו של הנשיא הרוסי ומתחו ביקורת על אופן התיאור שלו במערב. במרץ האחרון, בצל פרשת הנוביצ'וק, הטיל ספק בטענות המודיעין הבריטי וקשר בין המקרה בסולסברי לבין עיוות המודיעין לבין הפלישה לעיראק ב־2003. 
 

השבוע חשף ה"דיילי מייל" כי בחודש יוני החליטו הרשויות באוקראינה לאסור על אנדרו מוריי, שבשנה האחרונה עובד בתור יועץ בכיר של קורבין (אף על פי שנודע כי הוא עדיין לא קיבל סיווג ביטחוני), להיכנס למדינה למשך שלוש שנים, וזאת בטענה שהוא מסייע לרשת התעמולה הרוסית סביב סיפוח חצי האי קרים והמלחמה במזרח המדינה. "אנחנו מבקשים להבטיח את הביטחון הלאומי של אוקראינה", הדגישו בסוכנות הביטחון הממלכתית. 
 

מוריי הכחיש בתוקף את ההאשמות, אולם לפני ארבע שנים, זמן קצר אחרי האירועים באוקראינה, הוא היה מיוזמי הקמפיין של "סולידריות עם ההתנגדות האנטי־פאשיסטית באוקראינה". בכינוס ההשקה של הקמפיין הוא קרא להפעיל לחץ על הממשלה הבריטית להפסיק את תמיכתה בשלטון ה"פאשיסטי" בקייב, בעוד שדובר אחר האשים כי הממשל האוקראיני "מנסה 'לשכנע' את העם ב'טיעון דמוקרטי ידידותי' בדמות פצצות, מכונות ירייה, רציחות וטרור".
 

במשך קרוב ל־40 שנה היה מוריי חבר המפלגה הקומוניסטית בבריטניה, נוסף להיותו בכיר בארגוני העובדים וממקימי קואליציית "עצרו את המלחמה" שמחתה על הפלישה לעיראק. הוא מעולם לא הסתיר את אהדתו לסטלין. בשנת 1999, כאשר צוינו 120 שנה להולדתו של הרודן הסובייטי, שהיה אחראי לרציחתם של עשרות מיליוני בני אדם, ביקש לשמור על כבודו בדפי ימי ההיסטוריה. 
 

"אם אתם מאמינים שהפשעים האיומים ביותר שאירעו לאנושות במאה הזו - מקולוניאליזם להירושימה, וממחנות הריכוז לעוני נרחב ואבטלה, הם תוצאה של האימפריאליזם, אז יום ההולדת עשוי לספק רגע לתהייה מדוע האחראים לפשעים האלה והתועמלנים שלהם מתעבים את שמו של סטלין יותר מכל האחרים", כתב במאמר שפרסם בעיתון השמאלני "מורנינג סטאר".
 

מוריי גם התייצב מאחורי המשטר הרודני בקוריאה הצפונית. "הרצון הברור של ארה"ב לגרום לשינוי משטר ביעד השני של 'ציר הרשע' שלה עלול לעורר עימות מזוין שם", אמר בשנת 2003, זמן קצר לאחר הפלישה האמריקאית לעיראק - אף היא, בנוסף לאיראן, ברשימת "ציר הרשע" שהציג נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש.
 

בסוף 2016, אף על פי שלא נטש את דעותיו הקומוניסטיות, עזב את המפלגה ועבר ללייבור, שכבר הנהיג חברו הקרוב קורבין. כאשר מוריי מונה ליועץ בכיר של קורבין לקראת הבחירות לפרלמנט בשנה שעברה, הגן עליו מנהיג הלייבור, שאף החליף בזמנו את מוריי בתפקיד יו"ר "עצרו את המלחמה", וכינה אותו "אדם בעל יכולות אדירות ומקצוען". 
 

בשבוע הבא תתקיים בליברפול הוועידה השנתית של הלייבור, אחרי קיץ סוער סביב פרשות האנטישמיות במפלגה, החשיפות הנוספות על התייצבותו של קורבין לצד פעילי טרור פלסטינים והביקורת על התנהלותו בפרשת הנוביצ'וק. אף על פי שחלק מהנואמים ככל הנראה יעזו למתוח ביקורת פומבית על קורבין, הוא צפוי להמשיך להוביל את מפלגת האופוזיציה, בתקווה להגיע למקום שאליו מייקל פוט לא הצליח להיבחר - מעון ראש הממשלה ברח' דאונינג 10.