ישראל הצטרפה היום לארה"ב והביעה תמיכה באופן רשמי באופוזיציה בוונצואלה, בראשותו של חואן גוואידו, שמפגינה בימים האחרונים נגד שלטונו של הנשיא ניקולאס מדורו. בתגובה להצהרתו של ראש הממשלה בנוגע להכרה בו, הודה גוואידו לנתניהו ואמר: "לפני 74 שנים שוחרר מחנה הריכוז אושוויץ. והיום, בזמן שארצנו גם נלחמת על החופש שלה, אנחנו מעריכים ומוקירים את התמיכה של ראש הממשלה של ישראל, בנימין נתניהו".
כזכור, הצהיר מוקדם יותר נתניהו בסרטון קצר כי "ישראל מצטרפת היום לארה"ב, לקנדה, לרוב מדינות אמריקה הלטינית ולמדינות באירופה, ואני מודיע שאנחנו מכירים במנהיגות החדשה בוונצואלה"
לאחר הודעתו של נתניהו עלתה השאלה האם הוא קיבל את ההחלטה לבד, או התייעץ עם הגורמים המקצועיים במשרד החוץ, שבראשו הוא עומד. לאחר פניית "מעריב השבוע", במשרד החוץ העבירו את התגובה הבאה: "ההחלטה לתמוך באופוזיציה לא התקבלה בקלות, שכן היה חשש כי כ-6,000 יהודי ונצואלה עלולים להינזק מהחלטה כזאת". על כך אמרו גורמים במשרד החוץ: "עקבנו אחרי התהליכים, שוחחנו עם גורמים בינלאומיים, התייעצנו עם גורמים ומנהיגים יהודים בוונצואלה".
Hace 74 años se liberó el campo de concentración de #Auschwitz y hoy justamente cuando nuestro país lleva también una lucha por su la libertad, agradecemos el reconocimiento y apoyo al Primer Ministro de Israel Benjamín Netanyahu @netanyahu https://t.co/IPCEylODB9
— Juan Guaidó (@jguaido) January 27, 2019
דוד ששון, יליד ארגנטינה המתגורר בקרקאס בירת ונצואלה, אומר בשיחה עם "מעריב": "כל הקהילה תומכת בהחלטה הזו". לדבריו, "כולם רוצים שינוי בממשלה אבל לא בגלל שיש למדורו משהו נגד היהודים, אלא פשוט בגלל כל הנזק שהוא עושה למדינה". לשאלה האם יש חשש בקרב חברי הקהילה מפגיעה אפשרית על ידי אנשיו של הנשיא מדורו משיב ששון כי "מאז שמדורו בשלטון, לא היו פגיעות מצד הממשלה נגד היהודים. דווקא הקשר הוא יותר מכבד. לא נגיד שיש קשר ידידותי, אבל כן קשר עם כבוד".
לטענתו, "מדורו אף פעם לא דיבר או החליט משהו נגד הקהילה היהודית. מי שהיה יותר תקיף עם ישראל היה הנשיא הקודם, צ'אבס". ששון הוסיף כי עין הסערה למדים על מה שקורה מרשתות זרות: "פה בקראקס לא מרגישים בכלל את הלחץ. כיון שפה חיים בדיקטטורה, אז אסור לדבר על זה בטלוויזיה או ברדיו, עד כדי כך שבאותו יום של ההפגנה, בטלוויזיה היו תכניות בישול. כל מה שאנחנו יודעים זה על ידי הרשתות של חואן גוואידו, והחדשות של מדינות אחרות, שמדברות על ונצואלה".
פרופ' אריה קצוביץ', מומחה לאמריקה הלטינית מהמחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים, אומר כי "הנקודה הישראלית התחילה עוד אצל צ'אבס, כשוונצואלה ניתקה יחסים איתנו בשנת 2009, על רקע מבצע עופרת יצוקה. מאחר והיו יחסים גרועים עם צ'אבס ולא היו יחסים עם מדורו, אז כל אלטרנטיבה עדיפה לישראל".
קצוביץ' מסביר כי גם ברמה הבינלאומית ההחלטה של ישראל לתמוך באופוזיציה בוונצואלה היא הגיונית: "ישראל בוחרת להזדהות עם המדינות שמכבדות ומנסות להדגיש את הנושא של הדמוקרטיות הליברליות. כי הצד השני של המתרס שייך לסין, טורקיה, איראן ורוסיה. כאן ישראל בוחרת להזדהות עם הצד שבאופן טבעי אנחנו צריכים להשתייך אליו תמיד, על אף שזה לא כך תמיד, והוא הציר של מדינות כמו קנדה, ארצות הברית ואירופה ורוב המדינות באמריקה הלטינית. זו דווקא חדשה חיובית, שממקמת אותנו בצד של המערב הליברלי אל מול אלה שקוראים תיגר".
כזכור, רוסיה סיכלה בשבת ניסיון אמריקאי להשיג את תמיכת מועצת הביטחון של האו"ם באסיפה הלאומית של ונצואלה וגוואידו, שהכריז על עצמו נשיא בפועל. לפי דיווחים שונים, שכירי חרב רוסים נשלחו להגן על מדורו ובכירי משטרו. גוואידו הכריז על עצמו בשבוע שעבר כנשיא ונצואלה. להכרזה זו יש גם תוקף חוקי, שכן, על פי החוקה של ונצואלה, אם הנשיא המכהן נבחר באופן לא חוקי, יו"ר הפרלמנט הוא זה שצריך להחליף אותו.