תערוכה בינלאומית על תולדות יהודי האסלאם ותרבותם, שהוצגה על ידי מארגניה כגדולה ביותר בנושא שנערכה אי־פעם, נתקלת במחאות ואיומים מצד תנועת החרם נגד ישראל - אך גם מאנשי רוח ערבים. התערוכה "יהודי המזרח" נערכת באופן תקדימי במכון העולם הערבי בפריז, שבו משתתפת ממשלת צרפת אך הוא ממומן רובו ככולו על ידי מדינות ערביות. מארגניה ניסו להוריד פרופיל בכל הנוגע לפרסומה בישראל ובעולם היהודי למשל, וכך למשל לא הזמינו נציגים רשמיים ותקשורת ישראלית ויהודית לאירועי הפתיחה ולאירועים הנלווים ולא העבירו מידע עליהם, אבל זה לא ממש עזר.

יותר מ־200 אנשי רוח, אומנים ואנשי ציבור ערבים, ובהם הסופר הלבנוני אליאס חורי, הבמאי הפלסטיני אליה סולימן והמוזיקאי התוניסאי אנואר בראהם, מחו בגילוי דעת, בין היתר, על כך ששישה מוצגים מהתערוכה הושאלו בידי מוסדות ישראליים - מוזיאון ישראל, יד בן צבי ולשכת העיתונות הממשלתית, ו־24 מוצגים נוספים מן האוסף הפרטי של ויליאם גרוס מתל אביב.

"שיתוף הפעולה עם מוסדות ישראלים המעורבים בהשתלטות על התרבות הפלסטינית והערבית־יהודית הם בגידה מצד מכון העולם הערבי והסכמה לשימוש בלתי מוסרי באומנות כבנשק פוליטי שנותן לגיטימציה לקולוניאליזם ודיכוי - ובלבול מכוון בין היהודים הערבים ויהודי המזרח למשטר הכיבוש והאפרטהייד הישראלי", נכתב בגילוי הדעת.

גופים יהודיים מתחו מצדם ביקורת על כך שהתערוכה מבליעה את חיסול התרבות היהודית במדינות ערב עם גירושם של היהודים משם אחרי הקמת מדינת ישראל, ומציירת אידאליזציה מזוייפת של דו־הקיום הערבי־היהודי שם.

נשיא המכון ויוזם התערוכה הוא שר התרבות הצרפתי לשעבר ז'אק לנג. נשיא צרפת עמנואל מקרון, שהשתתף בטקס הפתיחה המצומצם (בשל הגבלות הקורונה), אמר מצדו כי מדובר ב"שיעור יוצא מן הכלל של דו־קיום וחילופים בין הדתות המונותיאיסטיות, המעשירים אותן ואת זהויותיהן באופן הדדי" מול "הגורמים החשוכים אז והיום".