אף אחד לא יכול להכחיש שפריז היא עיר מרגשת, שבה בכל רגע מתרחש משהו: תערוכה, מסיבה, מסעדה חדשה, תצוגת אופנה. פריז, בעיניי העיר היפה ביותר בעולם (התגוררתי בה במשך עשור שבמהלכו עבדתי ולמדתי בתחומה), היא עיר מפנקת. יש בה הכל, בעיקר שיק וחיים נוחים וטובים, והיא נוחה למחיה ולמגורים.
צרפתים שהגיעו לפריז ממקומות שונים בצרפת במסגרת לימודים אקדמיים או עבודה ראשונה נשארו בעיר והפכו לפריזאים אמיתיים. העיר היפהפייה היא מקום נפלא לגור בה. מצד אחד היא גדולה, מצד שני המטרו שמחבר בין קצותיה הופך אותה לכפר קטן וידידותי.
אבל מאז פרצה מגיפת הקורונה, פריז חשפה גם צד אפל: הבהלה, המתח, חוסר הוודאות ובעיקר עליית המחירים הפכו את הפריזאים לחשדנים. הצפיפות, הרעש, הזיהום, הבטון, הרכבת התחתית הצפופה והאיטית יותר, מקומות הלינה הקטנים והמחירים המופקעים מבריחים אנשים מהעיר. העובדה שהעיר חזרה להיות מלוכלכת, כמו בשנות ה־70, גורמת לתושבים רבים בפריז לחלום על חיים שלווים יותר בערים אחרות, בעיירות או בכפרים. לרבים מהפריזאים נמאס מהעיר והם שוקלים עתיד במקום אחר.
רבבה בכל שנה
לפי מחקר של אמפרונטיס, 46% מהפריזאים רוצים לעזוב את הבירה. השכונות היקרות ביותר בעיר הן גם אלו שתושביהן רוצים לעזוב. שני שלישים מתושבי הרובעים 1, 3, 4, 6 ו־8 שוקלים לעבור דירה. גרוע מכך: מדי שנה פריז מאבדת כמעט 10,000 תושבים ולא בגלל נגיף הקורונה.
בין השנים 2011־2016 עזבו 60 אלף מתושביה לרוב לאזורי הפרברים הפנימיים או החיצוניים. במהלך עשר השנים האחרונות איבדה פריז בממוצע 10,800 תושבים מדי שנה, כאשר בשנת 2020, עם פרוץ המגיפה, המספר עלה ל־12 אלף. לפי INSEE, המגמה הזאת צפויה להימשך לפחות עד 2025. הנתונים האלו מפתיעים כשמגלים שהמגמה הייתה הפוכה בין 2006־2011 - אז עברו לגור בעיר כמעט 14 אלף אנשים בכל שנה.
בין הגולים מפריז אפשר למצוא שלושה פרופילים טיפוסיים מרכזיים: זוגות בגיל 30 שלא מצליחים לאזן בין חיים מקצועיים לאישיים, זוגות צעירים שמחליטים להרחיב את המשפחה, אבל גם אנשים בסוף הקריירה שלהם, שמחפשים הסבה מקצועית אחרונה ושוקלים לפרוש לפני הזמן.
במצב כזה זוגות צריכים למצוא גם מקום שבו שני בני הזוג מסכימים לגור וגם עבודה לרוב לשני אנשים במקום שהם אוהבים, אבל לא יודעים עליו הרבה. מתוך הצורך הזה נולד אתר חדש "פריז, אני עוזב אותך" (paris-jetequitte.com), והוא מלווה את הפריזאים שעוזבים את העיר וחולמים על חיים אחרים. האתר מאפשר לתושבי פריז ואיל דה פראנס לממש את תוכניתם לעזוב את העיר, להכיר מקומות חדשים ומוכרים פחות לגור בהם וכן למצוא תעסוקה מסורתית פחות במטרה לתרום לדינמיות של הכלכלה הצרפתית.
יוקר המחיה
הסיבות לעזיבת העיר מגוונות, אך הראשונה והמשמעותית בהן היא יוקר המחיה. לפי מחקר של "האקונומיסט", פריז מדורגת במקום הראשון מבין הערים היקרות ביותר בעולם, ולצדה מככבות הונג קונג וסינגפור. כדי לקבוע את הדירוג הזה סרקה יחידת המחקר של המגזין הבריטי מספר רב של קריטריונים ומחירים שונים ומגוונים, לרבות חינוך, מסחר, מחקר ופיתוח.
יוקר המחיה נובע בעיקר מעליית מחירי הנדל"ן. שוק הנדל"ן בפריז צפוף ובהתאם לדרישה עולה המחיר. שכירות של חדר בגודל 14 מ"ר זהה למחיר שכירות של דירה בגודל יותר מ־60 מ"ר מחוץ לפריז. בסתיו 2019 חצה המחיר למטר בעיר את סכום ה־10,000 יורו - דבר שגרם לפריזאים רבים לצאת מהעיר כדי להפוך לבעלי נכסי מגורים. הדירות הפריזאיות המיניאטוריות והשאיפה להגדיל את מרחב המחיה באופן משמעותי וניכר תוך כדי שיפור בסביבת המגורים גרמו להורים לעתיד ולהורים בפועל לעזוב את העיר.
גורם מכריע נוסף הוא מחסור בנוכחות ירוקה או בחלל חיצוני, בייחוד אחרי תקופות סגרי הקורונה. מבחינת דיור, אם מגורים בפריז נתפסים יותר ויותר כמותרות, דירה עם מרפסת הופכת יקרה פי כמה וכמה. הגולים הפריזאים מעדיפים לעבור לגור בפרברים בדירה עם מרפסת או בבית עם גינה, ואפילו עדיף מגורים בכפר באוויר הנקי והפתוח. אחרים יעדיפו קרבה ליער גדול או לפארקים פריזאיים.
מתח נוסף בפריז הוא רמת הרעש הכללית של העיר. אי אפשר לברוח מצופרים, מעבודות בכביש או ברחובות, מתנועה ואפילו מטרסות של בתי קפה, שגלשו עוד יותר אל המדרכות בעקבות מגיפת הקורונה. מהומה הפכה להיות חלק מהאווירה. לכך מתווספת הנוכחות של תיירים שמטיילים בכל מקום בעיר. אפשר להבין את התיירים, אבל המצב הזה הופך את הפריזאי הממוצע ללחוץ כמו פקק של בקבוק שמפניה.
תוסיפו לזה את האפרוריות הפריזאית האופיינית, שנכנסת בהדרגה עם בוא הסתיו ועוזבת בתחילת חודש מאי. האפרוריות הזאת נובעת לא רק ממזג האוויר, אלא בעיקר מזיהום. ענן הערפיח המאיים הזה שמרחף מעל הגגות הוא השתקפות של מעמדה של פריז כעיר המזוהמת ביותר בצרפת. ייצור יתר של חלקיקים עדינים פוגע בבריאות הפריזאים ולפעמים הופך את האוויר בבירה לבלתי ניתן לנשימה. רוב הגולים מפריז מרגישים צורך להטעין מצברים ולברוח מכל התנאים המזיקים.
ניכר ששינוי תודעתי משפיע יותר ויותר על תושבי הבירה, ומכאן היפוך המגמות. יציאה מהבירה היא מעל הכל הדרך הטובה ביותר לשדרג את סביבת המגורים בכלל ואת הלינה בפרט תוך כדי הקלה על הכיס. כוח קנייה נמוך ועלויות מופרזות, בייחוד בשוק הנדל"ן - תנאי החיים בפריז הופכים ליותר ויותר מגבילים עבור חלקם. המודעות קיימת גם ברמה הסביבתית. החיים בפריז נראים לחלק מהפריזאים פחות ופחות טובים לבריאות הפיזית, אבל גם הנפשית.
במציאות החזרה הזאת לאזור כפרי וירוק אינה חדשה. ההגירה הזאת מהעיר החלה בשנות ה־70, ומאז עזבו את פריז לא פחות מ־4.5 מיליון צרפתים בחיפוש אחר סביבת מגורים טובה ונוחה יותר, שכוללת מרחבים ירוקים. "אני מקבלת 60 בקשות ביום לבתים כפריים - מספר הכפול מזה שהיה לפני 17 במרץ", מסבירה סוכנת הנדל"ן פטריס בס. "מדובר בפרויקטים רציניים ומתחשבים עם רצון להתמקם במקום מסוים וליצור בו פעילות. במיילים שאני מקבלת המילה הנפוצה ביותר היא 'סביבה'. לקוחות כמהים למרחב ולמקום ירוק יותר".
חפש את האישה
לדידם של העוזבים, אחת הסיבות המרכזיות להידרדרות העיר היא ראשת העיר אן הידלגו. בספר שראה אור בינואר 2022 "היעלמותה של פריז" מדגיש המחבר דידייה רקיינר (מייסד המגזין La Tribune de l'Art) את התאדות המורשת העירונית של העיר. בספר בן 240 עמודים הוא כותב על התנועה החדשה שקמה נגד הידלגו, שמזכירה את תנועת מי טו, שאף זכתה להאשטג SaccageParis#, שהושק בטוויטר במרץ 2021 ויש לו כבר יותר מ־2 מיליון פרסומים.
ההאשטג הזה נחשב למרד האזרחי החדש, מעין מהפכה פריזאית בזעיר אנפין בשיטות האלף החדש. לפי הספר, פריז עוברת תהליך נורא שעליו "מולכת" ראשת העיר. היא מחריבה את המורשת, מדרדרת את המרחב הציבורי ומשאירה עיר מטונפת. רייקנר עוסק בספסלים הכפולים, בפנסי הרחוב מברזל יצוק ובדוכני העיתונים שנעלמו מהמרחב הציבורי. שלטי חוצות ניצבים מול אתרים היסטוריים. הפרספקטיבה המושלמת של רחובות סימטריים נשברה ועצים נכרתו בניגוד לחוק, וכך הוכחדו האקולוגיה העדינה של העיר ומרחביה הירוקים.
אם העירייה מכריזה על עלייה של 40% בשטחים ירוקים, רייקנר פוסק כי הנתון שקרי, משום שהעריה אינה יודעת כיצד לתחזק את השטחים הירוקים שלה. לראיה אפשר למצוא את המדשאות בשאן דה מארס שמידרדרות במהירות. הספר מציג את פריז מזוהמת, כאשר 84% מהפריזאים חושבים שהיא מלוכלכת ומלאה בחולדות ובתושבים גסי רוח. "אין פלא", כותב המחבר, "שהם עוזבים את פריז - עיר שהפכה להיות קשוחה למגורים עבור פריזאים ותיקים".
"השיר של תומאס דוטרונק 'איני אוהב עוד את פריז' מתאים מאוד לתיאור המצב", אומרת לי חברתי מאריז, שעזבה את פריז אחרי עשרות שנים בבירה הצרפתית. "יש יותר מדי זוהמה, מתח וחוסר כבוד של הפריזאים זה כלפי זה. זה לא מקרי שכל כך הרבה פריזאים עזבו את העיר, שהפכה להיות קשה למחיה", היא מוסיפה. לפיה, ראיה לכך היא שבנורמנדי, שאליה עברה לגור לפני שנתיים, פריזאים ממש כמותה רכשו את כל הבתים היפים. "איבדתי את קצב החיים הפריזאי, אני כבר לא יודעת לאן כדאי לצאת, אני לא מכירה את המקומות החדשים בעיר", היא מספרת.
חברתי ממשיכה לעבוד בהנאה מביתה שבכפר. אם היא צריכה להגיע לפריז לפגישות, היא עולה על רכבת ונוסעת שעה וחצי לעיר. "זה מדייק את החיבה שלי לפריז וגורם לי לגלות מקומות חדשים בעיר", היא מציינת. אחרי שכל זה נאמר ונכתב, רצוי לא לשכוח שפריז הייתה ונשארה אחת הערים היפות והמפנקות ביותר בעולם, מעוז שמדמיינים רבבות, עיר שעל שמה נקרא סינדרום ולא מעט אנשים ונשים (בהן אני) עדיין חולמים לחזור לגור בה.