יום השואה הבין-לאומי המצוין היום (שישי) ברחבי העולם, עומד בסימן ההתייחדות עם זכר ששת המיליונים, מעלה תהיות על המתרחש בגרמניה של ימינו ומציף את תחושותיהם של היהודים החיים במדינה. ההגירה המשמעותית ששינתה את פני הקהילה היהודית בגרמניה שלאחר המלחמה, החלה כאשר ממשלות גרמניה המזרחית האחרונות אפשרו לכמה מאות יהודים מברה"מ המתפרקת לבקש מקלט מדיני בשטחה, מתוך תחושת אשמה בגין העבר הנאצי והאחריות הקולקטיבית.
לאחר איחודה המשיכה גרמניה לאשר ליהודי ברה"מ להגר אליה, בין היתר מתוך רצון להמשיך ולשפר את תדמיתה בקהילה הבין-לאומית, דרך ביסוס היחסים היהודים-גרמניים ושמירה עליהם. התקווה הייתה ליצור מעין "רנסנס יהודי" שיזכיר את תור הזהב של הבורגנות היהודית בגרמניה בתחילת המאה ה-20, שבמהלכו הפכו היהודים לחלק מן המעמד הבינוני-גבוה במדינה.
עם זאת, ולמרות הציפיות, בפועל הייתה המציאות שונה בתכלית. בסך הכול, מאז שנת 1990 היגרו לגרמניה יותר מ-200 אלף יהודים ממוצא רוסי עם גם בני ובנות זוגם הלא-יהודים. אחוז גבוה מהם היו אנשים בני 60 ומעלה, ורק 15% מהם היו צעירים מגיל 20. בתוך כך, שילובם בחברה הגרמנית התגלה כמסורבל מן הצפוי ולווה בקשיי שפה ובבירוקרטיה נוקשה. תקוותם של מנהיגי הקהילה היהודית הוותיקה התבדתה גם היא כאשר רובם המוחלט של המצטרפים החדשים התייחסו ליהדות בעיקר כמאפיין אתני בזהותם, בשל השפעת המגמה האנטי-דתית של השלטון הסובייטי לאורך השנים.
ההגירה כשלעצמה נכשלה. חלק ניכר מן המהגרים של הדור הנ"ל מתקיימים מקצבאות עד עצם היום הזה, ואין להם כל תרומה לחיי הקהילה היהודית המקומית. הזרקור, אם כך, הופנה לדור "החדש" שנולד בשנים 1985–1995 והוא עמוד התווך של הזהות היהודית-גרמנית בגרמניה העכשווית. ממחקר שערכתי בנושא, המבוסס על ראיונות עומק עם עשרות צעירים בטווח הגיל 17–33 שנים, מתגלה תמונה מורכבת. בעוד חלק גדול מהם אסיר תודה על כך שזכה לחיות באירופה הפריווילגית ועל ההזדמנויות שנקרו בדרכו, בכל זאת ניכרת תחושת הזרות שלהם, על אף שבשונה מהוריהם הם השתלבו באופן כמעט מושלם בחברה הגרמנית ודוברי גרמנית שוטפת.
מיכאל שהיגר עם הוריו בגיל עשר לגרמניה, מעיד: "באופן כללי, הגרמנים תמיד מחלקים את הזרים לגרמנים וללא-גרמנים. אני לא באמת מרגיש שיש רצון מצידם לאמץ רב-תרבותיות, כמו בארה"ב, למשל". בוריס שהיגר ממוסקבה בגיל תשע, מספר: "בערים כמו מינכן ובכפרים הקטנים אף פעם לא תוכל להיחשב גרמני באופן מלא, לא משנה באיזו רמה אתה דובר את השפה. בגלל זה, תמיד הייתה תחושה שאי אפשר להשתלב בחברה הזאת במאה אחוז. הם מקבלים אותך, אבל עד גבול מסוים". סאנה שנולדה באוקראינה ועברה לגרמניה עם הוריה כתינוקת, הקצינה וכינתה את הדור שלה 'דור מקולל': "אני מזדהה עם החברה הדמוקרטית, כן, אני מזדהה עם המדינה. ולמרות הכול, אינני יודעת איפה אגור בעתיד. לכן אני בוחרת לקרוא לנו 'דור מקולל'. יש לנו בעיה גדולה מאוד בהגדרת הזהות שלנו כי מי אנחנו? רוסים? גרמנים? או אולי בכלל יהודים? ואם אנחנו יהודים, האם זה הופך אותנו אוטומטית לישראלים? אבל היו יהודים גם לפני הקמתה של ישראל. אז מי אנחנו?"
המרואיינים הביעו תסכול מן הקשר האוטומטי שעושים אחרים בין מדיניותה ופעולותיה של ישראל לבין מוצאם היהודי. כך, ליאנה (25) אמרה כי היא נגררת בעל כורחה לוויכוחים פוליטיים, שוב ושוב: "ישראל היא נושא שצף כל הזמן, אבל אני ללא ספק מרגישה שאם לא היה לי את הרקע הזה, לא הייתי מוצאת את עצמי מדברת עליה לעיתים כה תכופות. אנשים נוטים לשפוט במהירות, ולהביע עמדות שקשורות לישראל ולמה שמתרחש במזרח התיכון, ולכן אני הרבה פעמים מעדיפה לשמור לעצמי את עצם היותי יהודייה".
עוד הוסיפו כי בהתאם הם חשים תחושות ניכור בחוגים מסוימים: "נשמעות הרבה הערות אנטישמיות בהקשר הזה, כשלפעמים הגרמנים בעצמם אינם מודעים כלל שאמירה שנאמרה כעת היא אנטישמית". מ' (26), שעובד עבור המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה SPD)) קרא לתופעה 'האנטישמיות החדשה': "אנשים מתחילים לעמת אותי עם מה שהממשלה בישראל עושה או נמנעת מלעשות, ואני מזכיר להם שאני לא בחרתי את נבחרי הציבור בישראל כיוון שאינני אזרח ישראלי. גם סטריאוטיפים אנטישמיים ישנים קיימים, בעיקר בקרב המהגרים המוסלמים במדינה, אבל לא רק. כחבר המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, אני יכול להעיד שנשמעות פה ושם אמירות שישראל נקנתה בזכות הכסף של משפחת רוטשילד, ועוד דברים בסגנון הזה".
האנטישמיות 'הסמויה' נותנת את אותותיה, כפי שמצאו מחקרים שונים, גם בהתבטאויות הנוגעות לשואה, ביניהן דעות קדומות על מידת "הניצול" של יהודים את סיפור השואה לצרכיהם האישיים או לחלופין בתגובות אגרסיביות מן הצד הגרמני בכל פעם שהנושא צף או עולה. "כשהייתי עדיין תלמיד בבית הספר, משהו קרה ביני לבין אחד המורים, אינני זוכר בדיוק מה, אבל אז אחד מהם, פרופסור לפילוסופיה, בא אליי ואמר שאם אני מתכוון להשתמש ב'כרטיס היהודי' שלי זה לא ילך לי", נזכר מיכאל (29).
אנה (26), תיארה גם היא אפיזודה דומה: "הלכתי לבית ספר גרמני 'אליטיסטי', נקרא לזה ככה, וכאשר אמרתי שאני יהודייה התגובה הראשונה של חבריי לכיתה הייתה 'את יודעת, הסיפור על אושוויץ בכלל לא אמיתי'. הייתי בשוק. לאחר מכן אחד מהם הצדיע במועל יד. המורים ראו הכול, ובקושי הגיבו".
אירועים אקטואליים שהתרחשו בזמן קיום הראיונות, כגון הפרות סדר של מפגיני הימין הקיצוני בעיר קמניץ שבמדינת סקסוניה, בעקבות רצח של אזרח גרמני בידי מהגרים בעלי רקע עיראקי וסורי והתבססותה של מפלגת הימין AFD ("אלטרנטיבה לגרמניה") בפרלמנט הגרמני, השפיעו גם הם על הצעירים. "ההתקפות הן גם כלפי יהודים. לדוגמה, היה את המקרה שבו מישהו זרק חפץ על עיתונאית ישראלית במהלך שידור בברלין. אני מנסה שלא להציג סממנים יהודיים בפומבי מתוך חשש לשלומי, והתגובה של הגרמנים לכל זה היא נאיבית. הם מתנהגים כאילו אין בעיה, וגם אם בתוך תוכם הם יודעים שהיא קיימת, הם מעמידים פנים שהכול כשורה".
מ' הוסיף: "חלק מההתבטאויות של חברי המפלגה הזאת, אלטרנטיבה לגרמניה, הן התבטאויות ישירות כנגד תרבות זיכרון השואה".
בתוך כך, ציינו כמה מרואיינים כי ישראל עבורם היא בבחינת מפלט אחרון, במקרה שדברים יתחילו להידרדר באירופה, אבל עם זאת לא הביעו התלהבות מרעיון ההגירה: "כשעברנו לכאן ההורים שלנו אמרנו לנו, 'אנחנו לא עוברים לגרמניה, אנחנו פשוט עוזבים את ברה"מ', וזו הייתה הגישה הרווחת. ישראל היא המולדת ההיסטורית, משם הגיעו אבות אבותינו, אבל היא יקרה וכאוטית, ואנחנו כבר יותר מדי 'גרמנים', ביישנים ומאופקים עבורה", הודו.
כאמור, בצל האמביוולנטיות שבגיבוש זהותם, מתוך חיפוש אחר תחושת השייכות ולעיתים אף בעידוד ההורים, מנסים הצעירים היהודים בגרמניה לחזור לשורשים ולהיות מעורבים בעניינים 'יהודיים': משתתפים באירועים, מתנדבים בקהילה היהודית המקומית ואף מקיימים פעילות הסברה על החיים כיהודים בגרמניה של היום. "יהודי התפוצות חשובים לישראל", טענו חלק מהם. בד בדד, המנטליות הרוסית נוכחת אף היא, בעיקר מול זו הגרמנית: "הרוסים הם יותר 'אנרכיסטים'", מספר מ', "זה מרתיע את הגרמנים משום שהם חוששים שזה יפגע בסדר הקיים; החברה הגרמנית מלאה בחוקים".
איגור, 32, המתגורר בהמבורג, ציין: "רוב חבריי הקרובים הם ממוצא רוסי, את כל השאר אני מגדיר כ'קולגות נחמדים'. אם משהו יקרה לי, אני לא מאמין שאותם קולגות יהיו שם בשבילי. מכל מקום, הרוסים הם קצת יותר 'חולמניים', בעוד הגרמנים מעדיפים שלא להביע דעה ולשמר את חייהם הנוחים. כשהגעתי לאוניברסיטה כאן שמתי לב שהמרצה שואל שאלות והתלמידים נמנעים מלענות. אין 'כן' או 'לא' או אפילו 'לא יודע'".
זהות בין-תרבותית וזהות רב-שכבתית הן, ככל הנראה, הדרכים הקרובות ביותר לאפיון זהותם של יהודי גרמניה בני ימינו. מרואיינים שבו וחזרו על תיאורים כמו 'קוסמופוליטי', 'חצי-גרמנים', 'אירופאי' ו'אינדיווידואל יהודי-גרמני'. גם שאלת השייכות למדינה שבה הם מתגוררים רובצת כצל ואין עליה תשובה ברורה; נעה ונדה בין אינטגרציה מלאה לבין עובדות ומציאות שמזכירות להם שהם שייכים, אבל רק עד גבול מסוים.
הכתבה הינה חלק מעבודת גמר מחקרית שנערכה במסגרת החוג ללימודי גרמניה בת ימינו: פוליטיקה, חברה ותרבות באוניברסיטה העברית בירושלים