כל דיון על תוצאות הבחירות המקדימות בניו המפשייר צריך להתחיל בהערת אזהרה: הנשיא המכהן לא ניצח בניו המפשייר, גם לא הנשיא שלפניו, גם לא זה שלפניו. ניו המפשייר לא קובעת מי יהיה נשיא ארה”ב הבא. מספר הצירים שהיא שולחת לוועידות המפלגות, 23־24 (תלוי במפלגה), זעום. במפלגה הדמוקרטית נדרשים 2,382 צירים כדי לנצח, אצל הרפובליקנים מדובר ב־1,237. כך שהקרב עוד ארוך.
ובכל זאת, נפל דבר שלשום: דונלד טראמפ הביס את יריביו הרפובליקנים וגרף כ־%35 מהקולות, 20% יותר מהבא אחריו, וברני סנדרס הביס את יריבתו הדמוקרטית, וגרף כ־%60 מהקולות, 20% יותר מהילארי קלינטון. נפל דבר כי התברר באופן סופי ונחרץ שמצב הרוח האמריקאי הוא של מהפכה, בעיטה בממסד. מצב רוח שהופך מיליארדר אקסצנטרי וגס רוח, כוכב ריאליטי, למועמד ריאלי לנשיאות. מצב רוח שהופך קשיש יהודי סוציאליסט ממדינה נידחת למועמד ריאלי לנשיאות.
טראמפ ניצח בלי להתנצל ובלי שיהיה מי שיערער את מעמדו. הבאים אחריו ברשימת המועמדים התכתשו זה עם זה, וחילקו ביניהם את מה שנשאר מהעוגה: מושל אוהיו ג׳ון קייסיק הפתיע במקום השני, ונראה כמתמודד שעוד לא אמר את המילה האחרונה. ג׳ב בוש התאושש והגיע אל המקום הרביעי, ובשלבים הבאים של המרוץ, כשלזירה ייכנסו בוחרים מהדרום (דרום קרוליינה) ומהמערב (נוואדה), יוכל להשלים התאוששות ולחזור להיות מה שאמור היה להיות – מועמד מוביל של המפלגה.
המועמד השמרני ביותר, טד קרוז, הגיע שלישי. זה מספיק לו כדי להמשיך הלאה. מרקו רוביו, שהצליח יפה באיווה, ספג חבטה בניו המפשייר והידרדר למקום החמישי. בתחנות הבאות הוא מוכרח להציג תוצאה טובה, אחרת ייעלם.
כמה מועמדים ייפלטו מן המירוץ בעקבות התוצאה: הבולט שבהם, מושל ניו ג׳רזי כריס כריסטי, שההתנפלות שלו על רוביו בעימות האחרון תרמה לא מעט לפגיעה בו, אך הוא עצמו לא קטף את פרי עמלו. יחד איתו ייאלצו גם בן קרסון וקרלי פיורינה להשלים עם המציאות: אין להם מה לחפש במרוץ. ועם זאת, המרוץ נשאר פתוח, מרובה מועמדים. מי שקיווה לצאת מניו המפשייר עם שלישייה מנצחת, קיבל חמישייה. קייסיק, בוש ורוביו ימשיכו להכות זה בזה, להחליש זה את זה, לשמחת לבם של טראמפ וקרוז, שהמחנות שלהם פחות או יותר מאורגנים.
מכה כואבת
גם בזירה הדמוקרטית לא שקט. קלינטון אומנם ידעה שתפסיד בניו המפשייר, ואומנם צודקת בהערכתה שהמדינות הבאות ברשימה נוחות לה יותר, אבל המכה הייתה בכל זאת כואבת, קשה מן הצפוי, נטולת נחמה. הצעירים נטשו את קלינטון – הם לא חושבים שאכפת לה. הנשים נטשו את קלינטון – הן מעדיפות סוציאליסט ראשון על פני אישה ראשונה.
למעשה, היא לא הצליחה להפגין את כוחה בשום מגזר דמוקרטי בניו המפשייר. בסקרי הבחירות אמרו עליה הבוחרים דברים קשים. מי מהמועמדים ישר וראוי לאמון, הם נשאלו. התשובה: 93% לסנדרס, 5% לקלינטון. קשה לנצח במרוץ לבית הלבן כשזה הדימוי שנדבק בך. קשה לנצח כאשר את נתפסת כמועמדת מנותקת מרגשות הציבור, מחוברת ל״ממסד״ ול״עשירים״.
יש דמיון מתעתע בין מה שרוצים בוחריו של טראמפ ובין מה שרוצים בוחריו של סנדרס. המועמדים כמובן שונים, והתפריט שהם מציבים לציבור שונה, אבל הסנטימנט דומה: כמחצית מהבוחרים הרפובליקנים אמרו שהם רוצים ״אאוטסיידר״ לתפקיד – כמעט 60% מהם בחרו בטראמפ, אבל גם סנדרס מציע בדיוק את אותו הדבר. בנאום הניצחון שלו אמר שהבחירה בו שולחת מסר ברור למוקדי הכוח בוושינגטון – שהוא כמובן אינו חלק מהם (לפחות בעיני הבוחרים. במציאות סנדרס הוא סנאטור כבר שנים רבות, כך שאינו מנותק מהממסד הוושינגטוני שנגדו הוא יוצא).
שבעה מעשרה בוחרים רפובליקנים אמרו שהם ״מודאגים מאוד״ ממצב הכלכלה. 35% מהם הצביעו לטראמפ, שמבטיח שאמריקה תחזור בקרוב ״לנצח״ ותהיה ״גדולה מאי פעם״. אבל כמובן, גם הבוחרים של סנדרס מודאגים. שליש מהדמוקרטים מודאגים מהכלכלה, ועוד שליש מודאגים מחוסר שוויון בהכנסה – נושא שסנדרס מדבר עליו ללא הרף.
אתמול, בנאום ההפסד שלה, כשלצדה בעלה, הנשיא לשעבר, ובתה, שוודאי עוד תתמודד בעתיד, החלה קלינטון בתהליך מואץ של סנדריזציה של המסרים שלה: היא לומדת מברני, היא קולטת את המסר, היא מתחילה להישמע כמותו. זה סימן מובהק שגם קלינטון מבינה שניו המפשייר אינה תקלה.
סנדרס וטראמפ אינם תקלה. הציבור רוצה להרגיש שהמועמד שלו מציע שינוי אמיתי, רדיקלי, של המציאות. הוא רוצה מועמד שאומר את האמת בפנים (65% מהמצביעים הרפובליקנים שרוצים ״אמת בפנים״ הצביעו לטראמפ). הוא רוצה שלא ירמו אותו (91% מהמצביעים הדמוקרטים שאמרו שיושר זה מה שהכי חשוב להם הצביעו לסנדרס). מצב רוח משונה, שמייצר מרוץ משונה. ההצבעות הבאות בעוד עשרה ימים.