מוקדם יותר החודש צעיר אמריקאי נרצח בידי טרוריסט פלסטיני ביפו. טיילור פורס, מלאבוק שבטקסס, היה פעיל בתנועת הצופים האמריקאית, בוגר האקדמיה הצבאית של ארה”ב, ווסט פוינט, ושירת כלוחם באפגניסטן ובעיראק כחלק מהצבא האמריקאי. לאחר שסיים את שירותו, נרשם לבית הספר אואן לניהול באוניברסיטת ונדרבילט בארה”ב. לישראל הוא הגיע כחלק מטיול של בית ספרו. המחבל שרצח את פורס לא ביקש ממנו דרכון. מושפע מקמפיין ההסתה חסר הרחמים, שבמשך דורות טיפח בקרב הפלסטינים שנאה עזה כלפי היהודים, כל שרצה הוא לדקור כמה שיותר אזרחים. לפחות עשרה אנשים נפצעו עד שהמחבל נוטרל. הרצח האכזרי של טיילור פורס מהווה עוד תזכורת טרגית לכך שארה”ב וישראל נמצאות יחד בקרב נגד טרור האסלאם הרדיקלי.
ישראל נמצאת בקו החזית של המאבק הזה, ויש הטוענים שאילו היינו נוטשים את ישראל, שנאת הטרוריסטים כלפינו הייתה נפסקת. אולם גישה סלחנית זו כלפי הטרור חוטאת למציאות. שכן אם האויב יצליח למחוק את ישראל מהמפה – כפי שאיימה לעשות הרפובליקה האסלאמית של איראן יום לאחר רצח פורס - הוא לא יסתפק בכך. זהו אינו עניין פשוט של גיאוגרפיה, ואידיאולוגיית השנאה המלבה התקפות אלה אינה עוצרת בגבולות. אזרחינו אינם נחשבים כמטרה לגיטימית להתקפה רק כשהם בישראל. כפי שלמדנו מפיגועים בארה”ב, החל מפיגועי ה־11 בספטמבר ועד לפיגוע הירי בסן ברנרדינו, אמריקאים אינם חייבים לטוס לחו”ל כדי להיות מטרות.
העובדה הפשוטה היא שישראל אינה הבעיה. הטרוריסטים, כולל אלה שמשבחים, מעודדים, מממנים ומסרבים להוקיע פיגועים שכאלה – הם הבעיה, וזוהי גם הסיבה שבגינה אין שוויון מוסרי בינם לבין ישראל. אולם, העובדה שהאויב לא מבחין בין שתי האומות שלנו עשויה להוות הזדמנות עבורנו. אנחנו חזקים יותר יחד מאשר לחוד. כפי שהנשיא המנוח רונלד רייגן כתב בדבריו רבי העוצמה ב־1979, כשפתח בקמפיין הנשיאותי שלו, הרי שישראל משמשת כמגן של אמריקה במזרח התיכון, בת ברית אסטרטגית וחיונית, שתשרת בשנות ה־80 כבלם מול התוקפנות הסובייטית באזור.
הברית בין ישראל לארה"ב
הנשיא ברק אובמה אומנם לא הפגין את אותה הוקרה לערך האסטרטגי של יחסי הידידות בין ארה”ב לישראל, כפי שהפגין הנשיא רייגן, אך יש לנו את כל הסיבות לצפות לכך שהבוחרים האמריקאים יבחרו מנהיג חדש שיחיה מחדש את הברית ויבין שההשקעה שלנו בביטחונה של ישראל משתלמת גם לארה”ב.
דוגמה לשותפות המוצלחת הזאת היא מערכת ההגנה הרב־שכבתית נגד טילים, שבימים אלה נפרסת בישראל בתגובה לאיום מאיראן ושלוחותיה. האמריקאים הריעו ביחד עם הישראלים כשמערכת כיפת ברזל החלה לספק הגנה מהימנה מהרקטות של חמאס. לכיפת ברזל יצטרפו כעת מערכות “קלע דוד” ו”חץ־3” ליירוט טילים ארוכי טווח. מדובר בהישג ראוי לציון ובעל השפעה גדולה יותר משהכרנו. “קלע דוד” ו”חץ־3” הן פרי תוכניות משותפות בין ישראל לארה”ב, שהפכו לאפשריות בזכות שילוב כושר ההמצאה, הטכנולוגיה והמשאבים שלנו.
מחר, 23 במרץ, נציין את יום השנה ה־33 לנאום הנשיא רייגן, שבו הודיע על “יוזמת ההגנה האסטרטגית”. בשעה שרייגן הבין שהצלחת הטכנולוגיה אינה מובטחת, כפי שנטען ללא הרף על ידי מתנגדי התוכנית, הוא גם הבין כי מדובר ביכולת הגנה כה חזקה – שתנטרל את הנשק ההתקפי החזק ביותר של האויב, ושבכוחה להוות פוטנציאל לשינוי כללי המשחק האסטרטגיים עבור ארה”ב. בחלוף הימים נזכר הנשיא ואמר: “כינסתי פגישה של ראשי המטות המשולבים – המנהיגים הצבאיים שלנו – ואמרתי להם: ‘כל נשק התקפי שהומצא אי פעם על ידי האדם, הביא ליצירת הגנה כנגדו; האין זה אפשרי בעידן הטכנולוגיה הנוכחי שנמציא נשק הגנתי שיוכל ליירט נשק גרעיני ולהשמיד אותו כשהוא משוגר מבסיסו?’”
“כך נולדה יוזמת ההגנה האסטרטגית, ותוך זמן קצר כבר כונתה על ידי חלק מאנשי הקונגרס והתקשורת כ’מלחמת הכוכבים’. “אם הייתי צריך לבחור את הסיבה החשובה ביותר, מבחינת ארה”ב, לפריצות הדרך ההיסטוריות שעתידות להתרחש בחמש השנים הקרובות בחיפוש אחר שלום ויחסים טובים יותר עם ברית המועצות, הייתי אומר שיוזמת ההגנה האסטרטגית, יחד עם המודרניזציה הכללית של הצבא שלנו והתעוררות כוחה הכלכלי של כלכלת ארה”ב, היא הבולטת שבהן”.
המערכת, שאותה פורסת בימים אלה ישראל בסיוע ארה”ב, יכולה למלא תפקיד דומה בהבסת הטרוריסטים של האסלאם הקיצוני, שמולם אנו מתמודדים ב־2016 – מחמאס ועד לאיראן. כשם ששילוב לחץ כלכלי והדרישות לנסות ולעמוד בקצב של עידן הבנייה הצבאית של רייגן, לרבות יוזמת ההגנה האסטרטגית, הביאו לנפילת ברית המועצות, כך גרסה מודרנית של השגת שלום דרך מדיניות שמשדרת עוצמה ושתיושם על ידי נשיא חדש בשיתוף עם ישראל, ייתכן שתביא לתוצאות דומות נגד אויבינו. ביחד ננצח, והם יפסידו.