מורשת עסקית מבית אמא: איך מעבירים מקצוע לדור החדש

מירה: "מהיום הראשון שהקמתי את העסק הנחתה אותי השאיפה לשלמות מבחינת עיצוב וביצוע. הרצון ליצור משהו מאוד יצירתי – אחר - ויחד עם זאת עשוי לעילא ולעילא". 
 

ליהי: "העסק שלנו הוא עסק של נשים שזה דבר מאוד כייפי. זה עסק שהתחושה של העובדים בו היא שזאת משפחה. אנחנו מאוד אוהבות לפנק את העובדים, לחגוג ימי הולדת. אנחנו חיות את העסק גם בעבודה וגם בבית". 

מירה: "מאוד שמחתי כשבתי החליטה ללמוד עיצוב אופנה. לא יכולתי לחשוב על משהו יותר מרגש ומשמח. בתי מוכשרת בהמון תחומים וחשבתי שהיא תרצה ללמוד משפטים, מנהל עסקים וגם ביו טכנולוגיה היה בזמנו על הפרק. בסוף הקיץ היא החליטה שהיא רוצה ללמוד בשנקר. היא הגישה תיק עבודות והתקבלה. מבחינתי זו הייתה הפתעה ענקית וגם שמחה גדולה".
 

ליהי: "מאז שהייתי ילדה קטנה הייתי הפרטנרית של אימא לנסיעות עבודה בבירות האופנה בעולם ובאירועים נוצצים. תמיד אהבתי בגדים ואופנה אבל בתיכון הייתי מאוד ריאלית, ולכן חשבתי שגם בלימודים הגבוהים אמשיך בכיוון הזה. ברגע האחרון, כמעט, החלטתי ללמוד בשנקר. שעה שאני מאוד התלהבתי ממחלקת הטקסטיל , אחותי היא זאת שהפצירה בי לנסות ולהתקבל ללימודי עיצוב אופנה. מבחינתי זאת פריבילגיה לעבוד עם אימא ולראות אותה הרבה. כך גם התפתח לנו הווי משלנו. אני לומדת ממנה המון והיא נותנת לי יד חופשית ואפשרות לעשות הכל". 

מירה: "זמן פנוי הוא מצרך יקר ונדיר מבחינתי. אני עוסקת בעבודה שהיא סביב השעון. בין קולקציות כל הזמן הראש עובד. כשיש זמן פנוי אני מבלה אותו בחוג משפחה, נסיעות ובספורט".

ליהי: " אנחנו מוכרחות להיות מולטי-טאסקינג כי אנחנו עובדות באופן מאוד אינטנסיבי, והעשייה היא מסביב לשעון. אז זמן פנוי אין לנו הרבה, אבל כשיש, אנחנו אוהבות לשבת במסעדה טובה וליהנות בחיק המשפחה. החופשה המשפחתית הכי כייפית שלנו היא חופשה סקי ובקיץ הקרוב נבלה באגם קומו באיטליה כל המשפחה ".

מירה: "אני מאוד רוצה לשוב ולבקר ביפן ממנה שבתי לא מזמן אבל אני רוצה לבקר בה שוב בחודש אפריל ולראות את הפריחה המשגעת שם בתקופה זו של השנה".

ליהי: "מאימי קיבלתי ולמדתי את השאיפה לשלמות ולמצוינות – בקיצור פרפקציוניזם". 

מירה: "מבחינת תכניות לעתיד השמיים הם הגבול. אנחנו מוכרות במדינות רבות וחשובות בעולם כגון: אוסטרליה, ארה"ב, יפן, הונג קונג ורוסיה והתוכנית היא לעבות את המכירות בכל נקודה בעולם ולהתפתח הלאה ביצירתיות, בפרפקציוניזם ובשאיפה למצוינות שלנו". 
 

ליהי: "קודם כל, אני מאחלת לאימי שתמשיך ליהנות ולהיות גאה במפעל חייה. שנמשיך ליצור בהרמוניה. שתחייה עד מאה כעשרים, בבריאות איתנה. וכן, הייתי שמחה שגם דור העתיד שלי ימשיך את העסק".