אם לחייל לוחם מנסה לשרוד יום אחרי יום, כשהלילה הוא לא לילה. את השעות הקשות היא מעבירה עם כוס יין, מנסה לא לחשוב על הדברים הלא נכונים. לאט-לאט הכוס הופכת לשתיים והשתיים הופכות לבקבוק. אף אחד מאיתנו לא באמת יכול לשפוט לב של אמא דואגת.
"אלא שמכאן ההידרדרות עלולה להיות מהירה", אומרת ענבל דור קרבל, מנכ"לית המרכז הישראלי להתמכרויות ובריאות הנפש (ICA). "לא קמים לעבודה, לא מצליחים לנהל את החיים כפי שהיו. הכל הולך ומשתבש" - והאמא הזו, כנראה, לגמרי לא לבד.
דו"ח מדאיג במיוחד שפרסם לאחרונה המרכז, מגלה כי מאז פרוץ המלחמה זינק שיעור השימוש בחומרים ממכרים (אלכוהול, קנאביס, תרופות מרשם וסמים אחרים) ל-25% – אחד מכל 4 ישראלים. "שיעור הישראלים שנחשפו לטראומות מרקיע שחקים", מסביר פרופ' שאולי לב רן, מייסד המרכז, "לא רק באופן ישיר, אלא גם בעקיפין כמו רשתות חברתיות. חצי מהם עושים שימוש בסיכון וחלקם מגיעים להתנהגויות התמכרותיות. אנחנו נחשפים לפורנו מלחמה, ועושים שימוש מוגבר בחומרים כדי למסך את החוויה הטראומטית. איפה שיש סטרס, בני אנוש מנסים להפחית אותו".
את ההתייחסות להתמכרות מחלקים המומחים לשני סוגים – חומרים והתנהגויות: בקטגוריה הראשונה נכללים בעיקר הימורים, גיימינג, מין ופורנוגרפיה, "אבל זה תחום הולך ומתפתח", אומר לב רן, "נוספים אליו כל הזמן תחומים, כמו שימוש מופרז במדיה חברתית ובאינטרנט או קניות".
הכתבה הזו מובאת במסגרת פרויקט "משחקים באחריות" של מפעל הפיס, המתמקד בסדרת ראיונות עם מומחים וחוקרים מובילים שיספרו על המדע שמאחורי תופעות ההתמכרות, בהתמקדות באירועים שאחרי ה-7.10. הם ישרטטו את הדפוסים הפיזיולוגיים, הפסיכולוגיים וההתנהגותיים ויאפשרו זיהוי, הבנה והתמודדות מוצלחת עם התמכרויות בנות ימינו.
קנאביס מכיתה ו'
מצב הרוח הלאומי משפיע ישירות על המספרים בשטח. "אצל כולנו היום יש תסמינים של פוסט טראומה", אומרת דור קרבל, "אפילו באזור המרכז והשרון יש עלייה של 8% בנתוני ההתמכרות – ואלה לא האזורים המועדים ביותר לפורענות".
בני 18-26, שנמצאים בדרך כלל בשיא מרכז הלחימה, הם האוכלוסייה שבה השימוש בחומרים ממכרים הוא הגבוה ביותר: אחד ל-3. שיעור דומה נרשם גם בשימוש באלכוהול בקרב בני נוער וגיל השימוש בקנאביס יורד לכיתה ו-ז. "חשוב שנטרגט אוכלוסיות בסיכון", אומרת דור קרבל, "כמדינה חשוב לבנות תוכנית לאומית: לייצר הסברה ומניעה, לחתור לאבחון מוקדם".
לב רן: "במחקרים מהעולם מחפשים טראומות לאומיות. אבל אם אני גר בעיירת ספר בוויסקונסין, ונחשפתי רק במדיה למגדלי התאומים קורסים - אין לי באמת קשר ישיר לאירוע. כאן כולם באירוע, והוא ארוך ומתגלגל. אף אחד לא חף מקשר עם אנשים שנפגעו.
עוד על משחקים באחריות והתמודדות עם מצבים שונים: https://responsiblegaming.pais.co.il/addictions/
"שיעור האנשים שפונים היום לטיפול הוא כ-10%", הוא מוסיף, "וזה אומר שאנחנו צריכים לעשות מאמץ לאתר את המצבים הבעייתיים. אנחנו מכשירים המוני מטפלים ואנשי רפואה ראשונית שיידעו לאתר את הבעיה כשאדם פונה מסיבה אחרת - למשל באמצעות שאלונים, שמהם מפנים לאבחון נוסף. ככל שיותר אנשי מקצוע במעגלים השונים יידעו לזהות, לאתר ולהציע התערבות ראשונית כך מי שצריך יטופל ויאובחן יותר: אם לא נדע לזהות את זה בחדר הטיפול, נהיה כמו פלסטר על גידול".
דור קרבל: "אפשר להקביל את הנושא לתחום של הפרעות אכילה ופגיעות מיניות, שבהם נעשה בעשורים האחרונים תהליך משמעותי של לגיטימציה לדבר על זה, של הורדת מחסום הבושה. כיום מדובר באתגר הגדול ביותר במדינה, אחרי האתגר הביטחוני והכלכלי - ויש לנו הזדמנות לתקן עוולה רבת שנים".
מתחזקים אופטימיות
"הטיפול ברמה הלאומית מורכב משלושה שדות", מסבירה דור קרבל. "הראשון הוא העלאת מודעות והפסקת הסטיגמה. השני הוא הכשרה של כמה שיותר אנשים מקו ראשון - יועצות, מחנכים, קב"נים בצבא וכל העולם הרפואי. ברגע שהם יידעו לזהות מה עומד מולם, מצבנו יהיה הרבה יותר טוב. ולבסוף, נדרשת הקמת מרכזים לטיפול: המלחמה חידדה את הצורך בהקצאת משאבים מדויקת, על פי אוכלוסיות סיכון.
לב רן: "בכל מערכת המשאבים מוגבלים, וצריך להחליט לאן מפנים יותר. מבחינתנו, מניעה היא הדבר הכי חשוב. האדם שפספסנו בדרך ידרוש הרבה יותר משאבים. הקמנו תוכניות פיילוט ליצירת למידה ופיתוח, וזה עובד: המציאות כאן הופכת להיות השדה הניסויי - המעבדה הכי גדולה".
מול שתי אוכלוסיות עבד המרכז באופן ממוקד מתחילת המלחמה: שורדי הנובה וניצולי הקיבוצים בעוטף. "אצל אדם שעשה שימוש בשגרה בקנאביס, וחווה אובדנים כבדים מאד, השימוש הופך בקלות הרבה יותר אינטנסיבי", אומר לב רן. "זה עלול להתפתח לדברים קשים אחרים. דרך החיבור בין הטראומה לשימוש, והשפה הלא שיפוטית שאיתה אנחנו מגיעים - אפשר לעשות התערבות משולבת של בריאות הנפש וטיפול בהתמכרויות".
איך מייצרים את הגשר הראשוני לטיפול?
"אנחנו קודם מתקפים ונותנים לגיטימציה להתנהגות שהביאה להתנהגות ההתמכרותית. מבינים את המוטיבציה הראשונית להשתמש ומנסים לברר מה מטריד באמת את האדם, ולבחון למה הוא מסכים מבחינת קבלת עזרה. חשוב תמיד לעודד שיש איך לצאת מזה, לחבר לגורמי טיפול – קיימות עשרות רבות של קבוצות עזרה שונות בתחומים שונים. שיעורי ההצלחה בטיפול", הוא מדגיש, "לא נופלים מכל הפרעה רפואית בריאותית אחרת. למרות הסטיגמה שאין מה לעשות, יש סיבה לאופטימיות - ואנחנו עסוקים בלתחזק אותה".
"אני באמת מרגישה שיש לנו אמירה אופטימית", אומרת דור קרבל, "יש הרבה יותר הכרה בעולם הזה גם מצד המוסדות, גם אם יש עוד דרך ארוכה לעשות בנושא. אנחנו בדרך הנכונה, אבל אסור להוריד את הרגל מהגז - שלא נגיע לכדי מגיפה לאומית".
5 נתונים נוספים שכדאי להכיר מתוך הדו"ח:
1. שיעור השימוש בתרופות הרגעה גדל פי 2.5 במהלך שנת המלחמה – מ-3.8% ל-9.5% ביוני האחרון.
2. בהתמכרות לגיימינג נרשמה העלייה הקטנה ביותר בקרב ההתמכרויות, של 1% בלבד. ההתנהגות הממכרת היחידה בה נרשמה ירידה מאז פרוץ המלחמה היא עיסוק כפייתי במין.
3. עיסוק כפייתי במדיה חברתית זינק מ-5.5% בשנת 2022 ל-8.6% במרץ 2024. במחצית השנייה של שנת 2024 נרשמה ירידה מתונה ל-8.1%.
4. שיעור הישראלים שחוו תסמינים חמורים של פוסט טראומה (PTSD) זינק חודשיים לתוך המלחמה ל-25%, ונעמד בסוף השנה על 17.4% מהאוכלוסייה.
5. למעלה ממחצית (53%) מהישראלים והישראליות שדיווחו על תסמיני פוסט טראומה חמורים דיווחו גם על שימוש בסיכון מוגבר בחומרים ממכרים.
