ניר קיפניס עושה כבוד לסנדק, מקום שכל חובב ברים חייב להכיר
מאז שנפתח אי שם בשנות השמונים ועד היום, אני לקוח של המקום הזה ועדיין לא הצלחתי לברר מתי בדיוק מתקיים ההאפי האוור שלו, פשוט בכל פעם שהגעתי, האלכוהול היה "2 ב-1", ומאחר שהגעתי המון פעמים בסמוך לפתיחה ב-12:00 בצהרים ומעולם לא נשארתי אחרי 20:00 בערב, אני מניח שלא אטעה אם אשרטט את גבולות הגזרה סביב השעות האלה.
נדמה שאין חובב אלכוהול בישראל שלא מכיר את הסנדק. הכתובת המדויקת טובה בעיקר ל-GPS, אחרת – אם מגיעים מחוץ לחיפה, פשוט עולים על הרכבת, יורדים ב-"חיפה-מרכז, השמונה" והולכים מזרחה לאורך רחוב העצמאות, עד שמשמאלכם נגלה שער הכניסה לנמל. שם פונים שמאלה, עוברים את רחוב הנמל, ומיד ימינה ב"קדושי בגדד". כל המסע הזה נמשך לא יותר מחמש דקות, וקחו בחשבון שהקדושים בשם הרחוב הם הקדושים היחידים שתיראו בסביבה.
על הבר יהיה תמיד לפחות אחד משני האחים, יעקב או עזרא (ולרוב שניהם), עם פלטות ומנות מופלאות, חלקן נראות כמו הומאז' לשנות השבעים, כמו פלטת הגבינה והנקניקים (זה לא הומאז', בחיפה הרטרו תמיד באופנה), חלקן גובלות בעיני ביצירות מופת (אפילו צמחוניים יכולים להתענג על הפטריות הממולאות), עם נטייה לכיוון הדגים ופירות הים. אלא שלתמצת את ההנאה שבאחד ממוסדות האלכוהול הוותיקים בישראל בתפריט האוכל או השתייה, יהיה משום חטא גדול, עיקר ההנאה במקום היא על האווירה: המוזיקה הנעימה ברקע, הנוף אל הנמל ואל פסי הרכבת, הרעד הקל שחולף במקום על פי תנועת הרכבות, ובעיקר תחושה כאילו נקלעת לפאב וותיק בעיר נמל אנגלית, שרק במקרה כולם מדברים בו עברית.
במשפט אחד: מקום שהשכלת הברים שלכם לא תהיה שלמה בלעדיו.
ופרטים: הסנדק, קדושי בגדד 30 חיפה, פתוח בכל יום מ-12:00.