החיים עצמם: אלכסנדר ביר גארדן במודיעין

אורי שמיר גילה שמועקת החגים נמשכת אצלו הרבה אחרי ההקפות השניות. רק קפיצה ל'אלכסנדר ביר גארדן' השכונתי במודיעין הבהירה לו שהוא לגמרי לא לבד בעסק הזה...

יום שלישי, השעה 19:40. אחרי החגים כבר כאן. העיתוי: מושלם להורדת כמה פיינטים במורד הגרון. היעד: אלכסנדר ביר גארדן במודיעין, עיר ואם בישראל. יצאתי לדרך. בשעה הזאת המקום כמעט ריק. זוג מתבודד בפנים הבר. שתי נשים בנות 30 ומשהו יושבות סביב שולחן בחצר ומדסקסות את החיים. המארחת שואלת אם הזמנתי מקום: "לא, אבל אחכה עד שיתפנה שולחן". המארחת צחקה במבוכה ושאלה איפה אני מעדיף לשבת: "בדרך כלל, על כיסא", עניתי. הזמנתי חצי אלכסנדר בלונד וטיפסתי על כיסא בר סמוך לבנות בקצה החצר.

ארבע נשים ירדו במדרגות ולאחר משא ומתן קצר עם המארחת התיישבו סביב שולחן בר גדול. הבלונד השני שהזמנתי הגיע, ביחד עם עוד חבורה עולצת של שש נשים. צלילי המוסיקה הקצבית, שמילאו את החצר, בישרו על בואן של שבע נשים נוספות. מיד אחריהן, הגיעו חמישה גברים והתיישבו בשולחן הגדול האחרון שנותר. ניחוח קל של פירות-ים מטוגנים, עלה באפי וחלף על פניי. שכנותיי מיהרו לרוקן את כוסות הבירה שלהן, כדי לפנות את השולחן לשרצים.

המלצר המזוקן, פינה את השולחן והבטיח לבנות ולי, לחזור בהקדם עם שני צ'ייסרים ובלונד שלישית. יצאתי לרגע צרכי ניקוז וכשחזרתי המקום היה מפוצץ. מזל שביקשתי משכנותיי השיכורות לשמור לי על המקום, חיבקתי חזק את הבלונד שלי והתחלתי בשיטוט לצרכי ציתות.

נושאי השיחה בשולחנות ההומים נחלקו, באופן טבעי, על-פי מגדרם של המבלים. בשולחנות הזוגיים נסבו השיחות על גובה דמי המזונות (מבטם הכעוס של הגברים והמאפרות הגדושות, הוכיחו זאת...). שולחנות המיעוט הזכרי, היו מלאים בכוסות בירה במפלסים שונים ובצ'ייסרים ריקים. נושאי השיחות נסבו בעיקר על ספורט, או ליתר דיוק, על פרשנות ספורטיבית, הנוגעת לכישוריה הדלים של נבחרתנו הלאומית.

השיחות בשולחנות הנשים, שהיוו רוב מוחץ ב'אלכסנדר ביר גארדן', עסקו בעניינים פדגוגיים, פר אקלסנס. החל מיישום שיטות חדשניות ומהפכניות בהתמודדות עם ילדים בעידן הסלולרי וכלה בטקטיקות ואסטרטגיות הנוגעות לאילוף בעלים סוררים וחמיות (כן אנשים, מסתבר שזוהי צורת הריבוי התקנית של "חמות". תרגיעו, לא אני המצאתי...) בלתי נסבלות, בתקופת החגים ובכלל. כמה מאותן נשים זיהו אותי. ניסיתי להיזכר מתי בדיוק הכרנו ואיפה ישבנו בדייט כדי שאוכל להתנצל בפניהן. אבל הן רק חייכו אלי במאור פנים ושאלו: "אתה אבא של אלון מעירוני א', נכון?".

הבלונד הרביעית הסירה את הסומק מלחיי ובעיקר, השקיטה את מצפוני. מלא מרץ פניתי לעבר השולחן הגדול בקצה המערבי של החצר. 11 נשים ישבו שם. הצחוק הפרוע, הסגיר את כמויות האלכוהול שהגירו לקרבן. בירור קצר העלה תובנה מטרידה לגבי מודיעין. אף לא אחת מהן תושבת העיר (!), כולן תל-אביביות וירושלמיות, חברות ותיקות שהחיים (והבעל / הגרוש), הפרידו ביניהן, ומודיעין מהווה עבורן נקודת המפגש. ה"צ'ק פוינט צ'ארלי" שלהן. כחזרתי לשולחן השכנות שלי הזמינו אותי לצ'ייסר. רק מתוך נימוס נעניתי והשקנו כוסות.

אומרים שאלכוהול הוא חומר משמר. ובכן, הוא משמר הכל - חוץ מסודות. לבקשתן, גררתי את הכיסא שלי לעבר שולחנן. את מקומי תפסו שתי צעירות מקומיות יפהפיות. רובו של היופי הזה היה גלוי לעין, כנראה בשל מצוקה כלכלית קשה. שכנותיי הבחינו במבטי הרחמים הממושכים שלי בצעירות האומללות. לאחר שהצגנו את עצמנו הפכנו לחברים והשיחה / וידוי קלחה. מסתבר ששתיהן גרושות טריות. שתיהן מורות שהבעלים נטשו אותן ואת העיר לטובת "חושות" ששכרו באחד המושבים באזור שוהם, ולמרות ניסיונן העשיר בדייטים כושלים, הן עדיין נחושות למצוא "מישהו נחמד כמוך, אבל צעיר".

המסר הופנם. קראתי למלצר והזמנתי נקניקיות טלה עם פירה וכרוב סגול חם. הדרך הארוכה שעשתה המנה אמנם ציננה במעט את הנקניקיות, את הכרוב ואת התלהבותי, אבל למרות זאת הנקניקיות היו עסיסיות והפירה היה במרקם נהדר ובכמות נכונה. הזמנתי גם 'קייזרשמט' שזה קינוח גרמני כלשהו. לא הצלחתי לפענח את מרכיבי הקייזר בשל בעיות תאורה עמומה והכרה מעורפלת. המנה הגיעה בליווי גנאש שוקולד וגלידת וניל. מתיקותה הסכארינית של המנה חייב מזרק אינסולין שלא הופיע בתפריט, אבל הבלונד החמישית שטפה הכל.

אחת עשרה בלילה ואת מקומם של הקשישים והקשישות הנרגנים על השולחנות תפסו בני דור ההמשך של העיר. הליין המוסיקלי בפלייליסט הפך לקצבי. הצ'ייסרים וכוסות הבירה של הצעירים החליפו משמרות עם הצלחות וכלי האוכל של הוריהם. ואללה, מקום נחמד, הבירה טובה והאוכל עושה לה יופי של חברה. הורשתי למלצרים טיפ נדיב וקרטעתי במעלה המדרגות לעבר המקום המשוער שבו יש סיכוי סביר לתפוס מונית במטרופוליטן הסוער הזה. הדלקתי סיגריה אחרונה ושלחתי מבט פרידה לעבר הרחבה ההומה. למקרה שלא ידעתם, הריני גאה להכריז בזאת, על מודיעין, כעיר ואם בישראל. טוב, סוג של...

אלכסנדר ביר גארדן. המעיין 2, מודיעין