בישראל, כמו בישראל, הכל הפוך – אנחנו מגרדים את תחתית הסולם הגלובלי בנתוני הצריכה לנפש ונמצאים במקום השלישי בעולם במדד יוקר הפיינט (כוס חצי) בירה. הנתון המדהים הזה והמיסוי השערורייתי לא מספיקים כדי להוציא אותנו לרחוב להלחם על המשקה הכי עממי. סיכום שנה
טל חוטינרמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
בישראל, כמו בישראל, הכל הפוך – אנחנו מגרדים את תחתית הסולם הגלובלי בנתוני הצריכה לנפש ונמצאים במקום השלישי בעולם במדד יוקר הפיינט (כוס חצי) בירה. הנתון המדהים הזה והמיסוי השערורייתי לא מספיקים כדי להוציא אותנו לרחוב להלחם על המשקה הכי עממי. חוטינר מסכם שנה
רוב היצרנים הקטנים שרדו את המיסוי החדש ומעבר לכך הפגינו שיפור עצום באיכות הטעמים והייצור. בטעימת בירות באזור מטה יהודה, למשל, נחשפתי לשיפור עצום באיזון הבירות, בהתאמה לסגנון המוצהר ובקונסיסטנטיות הייצור. הם לא לבד – מבשלת פאבו נקנתה על ידי חברת הייבוא א.ג.ת.ד וחזרה להפיק בירה נהדרת
ביר מרקט, בר-חנות המבוסס אך ורק על תוצרת מבשלות מקומיות ושוכן בשוק הכרמל ובנמל יפו, הוא פשוט דבר טוב (קופצים, שותים, מנשנשים משהו קטן ליד ויש גם טעימות וסדנאות מעניינות).
1150264_699524190074826_1644008401_n
אלכסנדר, בזלת ואחרות הוציאו השנה בירות טובות ומאוזנות, בירות עונתיות ואיילים כייפיים. בירה מלכה החלו לשווק בקבוקים של 750 מ"ל ובעיקר חביות ביתיות של 5 ליטר.
החברות הגדולות המשיכו את ההפתעות הטובות. טמפו הוציאה לשוק אחרי הרבה שנים גולדסטאר חדשה והציגה בפנינו את הגולדסטאר הלא מסוננת, פירותית יותר וטובה. מב"י, או בשמה העממי קרלסברג, השיקה בירת בוטיק של קרלסברג הדנית בשם יקובסן בבקבוקים גדולים, בעיקר כדי ללוות אוכל במסעדות, ואפילו חילקו קרלסברג בזול אחרי מרתון תל אביב.
יבואניות רבות ייבאו לנו בירות נהדרות או חביות חדשות כמו ביטבורגר, בנדיקטינר, לבנבראו בחבית, סיידרים כאלו ואחרים וכמה בירות ללא אלכוהול באיכות טובה.
אז איפה הקאץ'?
אנחנו עדיין לא שותים מספיק בירה, נתוני הצריכה מדברים על 12 וחצי ליטר לנפש בשנה. הנתונים הלא רשמיים מדברים על 14 ליטר לנפש וזה לא זז לשום כיוון במיוחד לא למעלה. לשם השוואה - בגרמניה מקטרים יצרני הבירה שהצריכה ירדה לפחות מ-100 ליטר לנפש בשנה.
היצרנים הקטנים סובלים ממחסור בכסף ומהסכמי סחר מגבילים.
הודות לשר האוצר יאיר לפיד הגיע המס המוטל על בירה ל-4.9 שקל לכל ליטר שאנחנו קונים. את ההעלאה סופגים בעלי הברים והלקוחות. ב"מחאת הערק" הזדעקו כולם על עליית מחירי הערק, אבל חצי מהאוכלוסיה לא מסוגל להריח אניס והחצי השני מעדיף וודקה. המשקה העממי האמיתי שאין לו תחליף בעולם המערבי הוא בירה, ומוזר שדווקא על המיסוי השערורייתי הזה אף אחד לא יצא להפגין.
ישראל, עם נתוני הצריכה המגוחכים לנפש, נמצאת במקום השלישי בעולם ביוקר הפיינט (כוס החצי), אחרי מדינות כמו גרינלנד ונורבגיה בהן המשכורת הממוצעת גבוהה כמעט פי שתיים.
וקצת דוגמא אישית לקראת השנה הקרובה: לפני כמה חודשים ביקרנו, קיפניס ואני, בשתי מבשלות בירה בגרמניה. נחתנו במינכן בבוקר וכאשר שאל אותנו המארח בנחיתה מה צריכת הבירה בישראל השבנו 14 ליטר לראש. ארבע שעות מאוחר יותר, לאחר ארוחת צהריים ואחרי ששתינו קצת, נשאלנו שוב האם התכוונו ל-40 או ל-14 ליטר. דוגמא אישית, רבותי, דוגמא אישית.
