הכי קלאסית שיש: מרגריטה

כמו כל הקלאסיקות האמיתיות, גם המרגריטה לא יוצאת מהאופנה. שמוליק וולבר מסביר איך מכינים כמו שצריך ומספק שתי גרסאות להיסטוריה שלה

הסיפורים מאחורי היווצרותם של קוקטיילים לא חייבים להיות אמתיים, העיקר שיהיו משעשעים ומעניינים. לסיפור על מרגריטה יש שתי גרסאות. הראשונה, וההזויה יותר, מספרת על משפחות הטקילה הידועות שרקחו קוקטייל על מנת להעצים את המכירות ואף עיצבו כוס נשית מיוחדת. כדי להחליט על שם לקוקטייל הם נדדו עם הכוס בבתי זונות ברחבי מקסיקו. מרגריטה הייתה האחת ששדה תאם בדיוק למידת הכוס. הגרסה האמינה יותר מדברת על כוכבת קולנוע יפיפייה הוליוודית משנות ה20 בשם מרג'ורי קינג. הגברת היפה בהחלט חיבבה את הטיפה המרה ובשל תקופת היובש הייתה נודדת למקסיקו ומתארחת בחוותו של חוואי עשיר בשם דניאל הררה שבאבירות לטינית רקח לה קוקטייל וקרא לו על שמה.

כפי שאתם מבינים חזרנו לקלאסיקה. מכיוון שבעונה הזו אנחנו משופעים בליים ובטקילות איכותיות שמחיריהן הפכו להיות שפויים בעקבות הרפורמה, אין כמו מרגריטה צוננת בחום הלוהט של הקיץ. בחרתי להכין את הקוקטייל עם דון חוליו בלאנקו, טקילה איכותית ונהדרת שסיפורה סופר כבר כאן. אז רק כתזכורת הטקילה נוצרה ע"י בן למגדלי אגבה דון חוליו גונזאלס אסטראדה  והושקה לראשונה ב-1942. כל מגוון הטקילות של דון חוליו מיוצרות מ100% אגבה כחולה. ממרומי גיל ה-90 שלו מפקח דון חוליו עד היום על ייצור הטקילה.

מרגריטה קלאסית

מוזגים לשייקר:

50 מ"ל דון חוליו בלנקו

25 מ"ל מיץ ליים טרי

15 מ"ל מי סוכר

15 מ"ל ליקר תפוזים (קוונאטרו למהדרין אבל אפשר גם טריפל סק)

מנערים היטב ובמרץ

בעזרת פלח ליים מרטיבים את שוליה של כוס קוקטייל (מרטיני) מקוררת ומייצרים כתר של מלח (לא חובה אבל חגיגי ומוסיף לטעם).

מסננים סינון כפול את תכולת השייקר לתוך הכוס.

הערה: כוסות מרגריטה קלאסיות כמו של פעם אינן מצויות כבעבר. כוס קוקטייל היא בהחלט תחליף ראוי.