זיו לנצ'נר, חמוש בסכין ומזלג, יוצא לשטח לתקוף כל בופה מאתגר בגזרת הבראנצ'ים. והפעם: בראנץ' ב'צ'יקטי'…
שיטוט הבוהריים העצל משהו בעקבות הארוחונת המתקראת בראנץ', מוביל באופן מתבקש כמעט לצ'יקטי. כי הוא בר אוכל איטלקי, שכונתי, מרכז-תלאביבי, חובק פינה. כי הוא מגיש בשישי-שבת מ-12 תפריט קטנות ובינוניות שהולכות יופי עם אפריטיף, או קוקטייל, או כוס יין, או כולם בזה אחר זה. אבל כאן צצה כוכבית כלכלית, ועוד נטפל בזה... אז למה להתבכיין? מהסיבה הפשוטה שנשנוש שאינו ארוחה, לא אמור להגיע ל-200 שקל... (צלם: זיו לנצ'נר) נעים לרבוץ בצ'יקטי, על הבר המתפתל, בחלל הפנימי הצר, או בחוץ, על המדרכה, להשתלב בתפאורת הפטיו של צמחים תלויים מזה ונקניקים תלויים מזה, ולהתמסר לניחותא העירונית. צ'יקטי הם המקבילה האיטלקית לטאפאס, שכאן, כמובן, רואים בה מקור. מנות הבראנץ' לקוחות ברובן מתפריט הערב הרגיל, ורק מיעוטן – בעיקר מנות הביצים – ייחודיות לשעות האור. כי ככה זה, בטח אצלנו: ביצים הן בוקר. עד בוהריים. דווקא האחרות קסמו לנו יותר. נגיד, קרצ'ופי (38 שקל) – ארטישוקים, גבינת כבשים ועשבי תיבול על סלסה ורדה. ארטישוקים מפתיעים אותי בכל פעם מחדש בפוטנציאל המקסימות שלהם, ובמנה הזו הם באו טוב עם גבינה משדרגת ואותו רוטב ירוק ועשיר. ארנצ'יני (32 שקל) הם פטנט מנצח תמיד – כדורי אורז מטוגנים, ממולאים בגבינות קשות ובפטריות – מה יכול להיות רע פה, ושוב, על סלסה ורדה, שגם הפעם נתנה שטיח נכון. מעולם הים הגיחו קלמארי על פלנצ'ה (43 שקל), עשויים בדיוק כפי שהם אמורים להיעשות, מגובים בפרוסות קטנות של נקניק סלסיצ'ה פיקנטי, בידידינו הארטישוקים ובכוכבת הבראנץ', סלסה ורדה. שלוש הצ'יקטי האלה הוכנו ביד קלה ונאכלו בפה קל וברוח טובה, בצירוף פוקצ'ה (27 שקל) די בנאלית עם שמן-זית, שום אפוי ומטבל עגבניות. אז למה להתבכיין? מהסיבה הפשוטה שנשנוש כזה, שאינו ארוחה, לא אמור להגיע בצירוף שני מרטיני ביטר (27 שקל כ"א) עם קרח ופלח תפוז ל-200 שקל. גם אם אתה מאריך את הביטר באמצעות סודה (12 שקל לבקבוקון. ההמלצה המסתמנת: להגיע לברים עם שלוק סודה מהבית), איכשהו הבילוי נגמר לך מהר מדי. וזה לא עסק ככה. אפריטיף ושתי צלוחיות לאיש, בכיף של הבוהריים, אמורים להחזיק יותר – או לעלות פחות. אבל חוץ מזה, חמוד לאללה. צ'יקטי. יהודה הלוי 58, תל-אביב