אורן שפירא לא מבין איך זה שתפריטי משלוחי המזון המהיר עוד לא מציעים לכם גם יין – שיכול להפוך כל פיצה לדייט פוטנציאלי...
פיצה נחשבת למאכל שכ-ו-ל-ם אוהבים, אבל רק מעטים מאתנו מעזים להזמין אותה שלא עבור הילדים או החבר'ה. ראשית, מפני שאנחנו כבר מכירים את עצמנו: מגש פיצה שיופיע עם השליח בשמונה בערב, ייבלס עד תומו עוד בטרם קול אורלוגין יקרא חצות... ומאחר שאף אחד מאתנו לא זקוק לשמונה חתיכות בצק עמוס בגבינה, הרי שחלוקה עם החבר'ה שבדיוק קפצו לראות אצלך את ה"יורו", או עם שני ילדים לפחות – תצליח גם להשקיט את הקרקור בבטן – וגם להשאיר את המשקל בגבולות הנורמה.
אני לא מבין למה כשאני מתקשר להזמין פיצה, אף אחד לא מציע לי יין ... (צילומים: יח"צ, freeimages.com)
העניין הוא שלפעמים מתחשקת לך פיצה בנסיבות אחרות לגמרי: החבר'ה לא יבואו הערב לצפות אתך במשחק כדורגל, ילדים עוד אין לך, ודווקא החמודה ההיא שהכרת במכון הכושר – ושכבר יצאתם לדייט אחד, אמורה לבוא בשמונה וחצי. כדי לעשות רושם טוב, סידרת מעט מסביב, לא בדיוק שטיפה באקונומיקה כמו שאימא שלך למשל היתה עושה לשני החדרים במרכז תל-אביב שעולים כמו פנטהאוז במנהטן, אבל עדיין – כדי שהאורחת שלך תראה שבסך הכל אתה בחור מסודר... בסעיף האוכל אתה מתלבט: בדייט הראשון כבר ראית שהיא לא אכלנית גדולה, אבל משהו לנשנש צריך בכל זאת, במיוחד שלא אכלת כבר מאז הצהרים.
אתה יכול כמובן לבשל בעצמך, אבל אז זה מכניס את הדייט למוד קצת יותר מדי מחייב: מה הלאה? נרות? סופלה שלא עולה לקינוח...? הו לא – אולי ביום אחד כן, אבל כרגע אתם עוד לא שם. מצד שני, אם תזמין משלוח זה יכול להיות נחמד: ההתעסקות עם השקיות, הקרטון והרטבים קצת שוברת את הקרח, אתה תצא ג'נטלמן כשתיתן לה לבחור את התוספת – ובכלל: פיצה עושה אווירה שמחה ומשאירה חיוך גדול על הפנים, אבל היי – פיצה זה לא קצת טינאייג'רי? אז הנה טיפ שיהפוך כל הזמנת פיצה (או משלוח אחר – מהמבורגר, דרך נודלס ועד לסושי) לדייט: בקבוק יין.
בינינו, זה כל-כך מתבקש עד שאני לא מבין למה כשאני מתקשר להזמין פיצה, אפילו בשביל החבר'ה, אף אחד לא מציע לי יין במחיר שאינו גבוה בהרבה מבקבוק משקה-קל. במקרה שלי זה היה בקבוק של ברקן קלאסיק פינוטאז'. לא אלאה אתכם בתכונות היין, לא אדבר על שנת בציר, על גוף מלא או על סיומת ארוכה. מה שאתם צריכים לדעת על היין הזה הוא שני דברים: הראשון - שהוא על-הכיפאק ללגימה קלה, במיוחד אם הכנסתם אותו לחצי-שעה למקרר. השני - שמדובר ביין ממשפחת הארבעה-במאה (ובמבצע בסופרמרקט הוא היה אפילו זול יותר, עם קצת יותר מעשרים שקלים לבקבוק). במילים אחרות: ואליו פור מאני אדיר.
וזה לא רק המחיר, באמת, זו האווירה: מגש פיצה מונח על השולחן בסלון, אתה שולף את היין מהמקרר, שתי כוסות מהארון, דואג לתאורה נכונה – והיין יעשה את השאר... אל תבינו אותי לא נכון: זה לא בשביל לשכר אותה חלילה, גם לא את עצמך, אלא שבניגוד לערימה של צ'ייסרים של וודקה על הבר, שתי כוסות יין מכניסות פגישה רומנטית בדיוק לדרייב הנכון: לא כזה שאינו מודע לעצמו, אלא כזה שיש לו אומץ להגיד ולעשות רק את מה שרוצים.
אז נכון שעוד לא ברור לי למה כל חברות המזון-המהיר עוד לא הבינו שבקבוק יין בנוסף להיצע השתייה הקלה יכול להביא אליהם הזמנות גם ממי שלא בא לו להרגיש בן 12 כשהוא אוכל פיצה, אבל אני די בטוח שאת מה שאני רכשתי בסופרמרקט בקצת יותר מ-20 שקלים, הם יקנו עוד בפחות – ויוכלו למכור לי אותו במחיר סביר, של נניח 40-50 שקלים לבקבוק. זה אמנם כפול ממחיר הסופרמרקט, אבל היי, לא חיפשתי דייט זול, נכון?