אני חייב להודות שמכל ההצעות המוזרות שקיבלתי (ולא קיבלתי כל-כך הרבה) - זו אולי המוזרה מכולם. לכתוב מדור (חוץ מהמדור עצמו. להלן תת-מדור) העוסק בהתאמת וודקה לדגים מלוחים. ולהיפך. והרי מדור שכזה, לו היה נכתב, היה מסתכם כולו במילה אחת. מתאים. אבל מה לא עושים בשביל פרנסה. שלא לדבר על לגיטימציה לשתות פעם בשבוע (בערך, אל תתפסו אותי במילה) כוסית וודקה או שתיים, ולזלול לידה אביסלע הרינג (חתיכת דג מלוח, שוורצע חייעס שכמותכם)...
אין הרבה דברים מהנים יותר, לפחות עבור פולני/יווני כמוני, מאשר דג מלוח עם וודקה... (צילומים: חיליק גורפינקל) אין הרבה דברים מהנים יותר, לפחות עבור פולני/יווני כמוני, מאשר דג מלוח עם וודקה... (צילומים: חיליק גורפינקל)
עכשיו ככה. אל תחשבו לרגע שאני באמת אנסה (לא שאני מסוגל) לנתח עבורכם את טעמיה המדויקים של כל וודקה שתעלה על שולחני וכל דג מלוח, כבוש או מעושן שיתלווה אליה. למה להרוס כיף גדול כל-כך. ואין הרבה דברים מהנים יותר, לפחות עבור פולני/יווני כמוני, מאשר דג מלוח עם וודקה. לכן אני משתדל להימנע מהם בדרך-כלל. הרי לא באתי ליהנות. לכן כמובן, כל-כך קשה היה לסרב להצעה מפתה שכזו. אז לא סירבתי.
וודקה ודג מלוח הם כמובן זיווג מהשמיים. כזה הממיס ליבו של האופיצר הפולני הקשוח ביותר. טוב, גם רוסי. גם יווני. בתחילה חשבתי שמן הראוי היה להתחיל את המדור הזה עם הדג המלוח הטוב בעולם, הלא הוא ההרינג הכבוש של מתי המקלל עם איזו פינלנדיה או סתם וודקה גולד קטנה ליד. אבל מכיוון שהמנזר הרבה יותר קרוב למקום העבודה שלי (יש לי כזה) רצה הגורל שהזדמנתי לשם קצת קודם.
המנזר אולי אינו מבורך בדג כמו הדג הכבוש של מתי, אבל יש לו בתור פיצוי וודקה שנדמה לי שאצל מתי לא מגישים. זוברובקה. הוודקה הכי טעימה בעולם. וליתר דיוק, הוודקה היחידה בעולם שהיא אכן טעימה. כי בניגוד לרוב הוודקות, אם לא כולן, אכן יש לה טעם. ואנחנו לא מחשיבים כמובן בקטגוריה הזו את הרעה החולה המכונה וודקות בטעמים.
הזוברובקה הפולנית, או ז'וברובקה כפי שצריך לבטא זאת נכון כל גראף פוטוצקי, מופקת משיפון ומתובלת, כידוע, בגבעולי עשב ביזון, זוברוב בפולנית או Hierochloe odorata, בלטינית (עשב מתוק בעברית) הגדל אך ורק ביערות קנישניצה וביאלוביצ'ה (אך, רק מלכתוב את זה מתמלאות עיני בדמעות צער ושמחה מהולות יחדיו) בהן רועים מעט הביזונים שעדיין נותרו לפליטה בפולניה מכורתי.
הוודקה מושרית בעשב הנ"ל ואחר-כך גם מקושט כל בקבוק שלה בגבעול מיובש יחיד ממנו. העשב הנ"ל לא רק מעניק לוודקה צבע ירקרק חיוור, אלא גם מוסיף לה בת טעם שהמומחים מתארים ככזו המזכירה וניל, קינמון, קוקוס ושקדים, ואני מתאר כטעים (וממש לא שום דבר מאלה. מי רוצה לשתות וודקה בטעמים כאלה. בשביל זה הרי המציאו את הוודקה בטעמים).
ההרינג של המנזר הוא בכלל מטיאס (שזה די אותו דבר, בינינו) ומגישים אותו, השם ירחם, בבייגל כשהוא מוקף בעלעלים וזלזלים, קצת צנוניות וגבינת שמנת. בקיצור, לקס בייגל נוסח אלנבי. הוא טעים מאד מהסיבה הפשוטה שבדיוק כמו שכל וודקה, חוץ מהזוברובקה, היא לא טעימה, כי לוודקה טובה אין טעם, רק טקסטורה, כך גם כל דג מלוח הוא טעים. לפחות לי. אפילו זה שקונים בסופרמרקט. לפחות כשאין משהו אחר.
ישבתי על הבר, התענגתי על הבייגל והוודקה וחיכיתי שיקרה משהו. לא קרה כלום. אולי זה בגלל שבאתי בארבע אחרי הצהריים. לבחור שנכנס אחרי קרה משהו. הוא נרדם בחוץ על השולחן ועכשיו התנצל בלי הרף, מבלי לקלוט שזה לא מזיז לאף אחד מפני שבמנזר כבר ראו דברים הרבה יותר מוזרים. תהיתי אם רק לי לא קורה שום דבר במנזר, ובשום בר אחר. ואם באמת הייתי רוצה שיקרה לי משהו. ואם היה קורה לי, איך הייתי מגיב.
בעצם כן קרה לי משהו. התחלתי מדור חדש. בתוצאות אתם כבר תישאו...
