האחד שלי: רקנאטי, מרסלאן רזרב 2013

חברי מועצת סנהדרינק בוחרים את היין שאתו היו רוצים להתחיל את השנה החדשה, והפעם: יוסי בוזנח עם רקנאטי, מרסלאן רזרב 2013...

חיפשתי יין לחג שיעמוד בשלושה תנאי יסוד: הראשון - שהיין יהיה כשר, ראש-השנה וכמעט בכל שולחן חג יישב לפחות שומר כשרות אחד בצורה זו או אחרת; השני- שהיין יהיה ייצוגי ומרשים, כך שאפשר יהיה להביא אותו כשי לחג, גם אם מתארחים אצל הדודה בצפון שתשמור אותו לחתונה של הבת שלה, או לאבא של החברה שמבין ביין ורוצים להפתיע אותו; והחשוב מכל - יין שאני אישית אקח אתי לארוחת החג, כזה שיעביר לי את מצוקת ערב ראש-השנה בקלות יחסית, כי ארוחות חג ואני לא ממש משתפים פעולה זה עם זה...

מתפרץ ממנו ניחוח קסום, כמעט מסתורי. הוא ניחן במין רכות פרי מלטפת, אך במקביל הוא ממוקד, מצומצם ומלא חן... (צילום: יח"צ)

מתפרץ ממנו ניחוח קסום והוא ניחן במין רכות פרי מלטפת, אך במקביל הוא ממוקד, מצומצם ומלא חן... (צילום: יח"צ)

אז חיפשתי את האחד הזה שיענה על כל הציפיות שלי, והמשימה כלל לא פשוטה - האחד יקר מדי והשני מוכר כל-כך עד שלא יפתיע אף אחד. את זה אני לא באמת אוהב לשתות, אלא רק מעריך את היצירה הסופית, אבל היא לא כזו שאני אישית אקח אתי לארוחת החג. חיטטתי לי בזיכרון, שולף את כל הכשרים שיעמדו במשימה הזו בכבוד, לא רוצה יין שמחירו נמוך מ-100 שקלים, אך גם לא כזה שיעבור את ה-150. לא רוצה יין כזה שמוכר לכולם, אבל מצד שני גם לא את זה שאף אחד לא ימצא על המדף. אז נשארתי בראש עם כמה אפשרויות: מרסלאן רזרב 2013 לבית רקנאטי, מלבק מרסלאן אסנס 2014 - היצירה החדשה של יקב טפרברג, מצדה 2012 של יקב גבעות, ירדן פטיט ורדו 2012 של יקב רמת-הגולן, וקברנה סוביניון כרם סומקה 2012 של יקבי כרמל. אז האסנס של טפרברג מתחת למחיר, והמצדה יקר מדי, הפטיט ורדו ירדן כמעט ועשה את זה בזכות זן שכמעט ולא מייצרים ממנו יינות זנים בעולם, אבל העובדה שיינני ישראל בחרו בו באופן גורף בשנים האחרונות כמוביל הצד המרתק שלהם, קצת גרמה לי להסתייגות. אז נשארתי עם שני יינות משובחים ומיוחדים, קברנה סוביניון כרם סומקה של יקבי כרמל, ותגידו זה מיוחד? אז למעשה כן, ומאוד. נכון שזה אופנתי למאוס בקברנה סוביניון, אבל היין הזה פשוט מרשים ומעניק "משב ריח" קריר ונפלא לכל הטועם אותו. ובכל זאת רציתי משהו מעט יותר נישתי, שיגרום לרוב המארחים להרים גבה, לקחת את הבקבוק מיד ולבדוק מה כתוב על התווית האחורית, לשאול אותך מי זה לעזאזל מר סלאן ואיפה מגדלים אותו. מה שמיד נותן הרגשה של התעלות, וכן, זה יין נפלא, האבולוציה מורגשת בו בצורה ברורה מאד. הבציר הראשון היה 2012, הורגש בו הפוטנציאל הנהדר, אך חסר היה בו משהו. צוות הייננים הרקנאטיים, גיל שצברג ועידו לוינסון, הגיעו לתוצאה מעולה בבציר 2013, שילוב משובח של בציר אופטימלי ומגע מעודן של הייננים. הצבע עז ומושך מאד, תשאלו את חוטינר, יש לו עדיין לא מעט על המחברת... מתפרץ ממנו ניחוח קסום, כמעט מסתורי. הוא ניחן במין רכות פרי מלטפת, אך במקביל ממוקד, מצומצם ומלא חן, הוא בעל מבנה איתן, אך בו בזמן חברותי ונותן תחושה כאילו כבר פגשת בו קודם. והסיומת, היא מלאת הוד ומתמשכת עד שיגיע הסוף שיגאל אותנו מתקופת החגים. תענוג של יין! בדיוק כזה שאפשר לברוח אתו למעמקי הדמיון בתוך ארוחת חג משפחתית מתישה.