הפרק הרביעי בעלילות מועצת השתיינים ברמת הגולן, והפעם עם ויונייה ומרלו מפתיעים לטובה

אנחנו ממשיכים מיקב פלטר ליקב אורטל. אמנם היינו אמורים לעצור קודם לארוחת צהרים אצל שפרה במרום גולן, אבל מתקשרים ומודיעים על איחור. קודם עבודה אחר-כך אוכל מבנה היקב באורטל חדש, מסודר ומטופח. היינן אילן זעפרני והיועץ לביטחון יינני איתי להט עושים שם עבודה משובחת ושניהם מחכים לנו בנחת ועם חיוך. זה מה שנקרא השקט שאחרי הסערה הפלטרית. איתי מוציא אותנו לתצפית שטח בצל. מר להט היקר הוא מורה בנשמתו – טון דידקטי, כל משפט שקול ובעל משמעות וכולו אומר סמכות. אחרי היכרות עם תל שיפון, עם ענבי הויונייה והרוסאן שעוטפים אותנו במרחק נגיעה, התבשרנו שבשבילנו צה"ל והסורים שומרים היום על שקט (כל תושבי צפון רמת הגולן שפגשנו העידו על הדי הקרבות התכופים מתחוללים בין אסד למורדים. דווקא בשבוע שבו הכריז אובמה על כוונתו להתערב, אז ביקרנו אנחנו בגולן, שרר באזור שקט מתוח).

1230069_710711165622795_34923848_n
1230069_710711165622795_34923848_n
  נכנסים לטעום משהו, שהרי כבר עשרים דקות לא שתינו יין. הפעם הושיבו אותנו בצורה מסודרת, כל אחד קיבל ערכת כוסות לטעימה, ואילן סיפר על האופן בו התגלגל מהדרכת רכיבת סוסים ליין. אנחנו הסתלבטנו על הויונייה (התחלנו עם 2010 וסיימנו עם 2012) שדווקא לא הגיע לו. הוא היה נהדר לזן ולז'אנר. אחר כך הגיע היין שהקסים אותי יותר מכל ביקב הזה - דווקא התל שיפון הקטן. בלנד מאוזן ומרתק והבקבוקים פשוט נעלמים להם בלי שחושבים יותר מדי. אין מחמאה גדולה יותר שאפשר לתת ליין. אחיו הגדולים היו קצת פחות קלילים - הסירה שמנמן ועגלגל, את הבציר החדש אהבתי יותר, נראה שיפתח גם אופי ונוכחות לא רק רכות חנפנית; ואילו המרלו היה הפתעה אמיתית, אולי כי כבר שנים שאנחנו נהנים לחבוט בזן הנהדר הזה. בקיצור יקיריי, טעמנו את המרלו אורטל 2010 ולא תאמינו למשפט הבא - המרלו הזה מצוין.