חופשיה על הבר: הברמנית איירין בנימין

בחודש הבא תיסע הברמנית איירין בנימין לייצג את ישראל בתחרות 'בקארדי לגאסי' העולמית שתיערך במקסיקו. גל סידס פגש אותה לשיחה על התפר שבין הברמן לבליין...

בחודשים אלו ממש מתקיימת תחרות 'בקארדי לגאסי' השנתית. התחרות היוקרתית מאגדת ברמנים וברמניות מוכשרים ומוכשרות מכל העולם שיתחרו על רקיחת קוקטייל שיהיה מבוסס רום בקארדי, ושמאחוריו מחשבה, רעיון ומורשת. מי שתייצג אותנו בכבוד השנה היא הברמנית איירין בנימין.

הברמנית איירין בנימין היא בת 25, גרה ולומדת בבאר-שבע ועובדת בבר ה'זאלמה' הפועל אף הוא בבירת הנגב. מתחת לחגורה יש לה כבר 5 שנים של ניסיון בענף, בהן הספיקה לעבוד ב'בל בוי' התל-אביבי ובאוסטרליה, שם, לדבריה, "הבנתי כמה אני בעצם לא מבינה כלום. עולם האלכוהול, ובפרט עולם הקוקטיילים, הוא כה גדול, רחב ומגוון, שאין לזה באמת סוף, ושם התאהבתי בענף והחלטתי לקחת את הנושא ברצינות", היא מספרת לי.  איירין, שזכתה לא מכבר בגמר האזורי שהתקיים ביוון, תטוס בקרוב לייצג את ישראל בגמר העולמי שיתקיים במקסיקו.

בואי ספרי לנו איך זה עובד?

"התחרות מתחילה כאשר הברמנים מגישים את המתכונים שלהם לחברת בקארדי. מתוך כלל המתכונים שנשלחו מישראל נבחרים 10 מתמודדים לחצי גמר שמתקיים פה בארץ שמתוכו נבחרת שלישיית הגמר. חוץ מאיירין נשלחו השנה גם נדב אריאל מה-223, ואוראל לוי מהאימפריאל. שלושת הפיינליסטים מישראל נשלחים לגמר האזורי יחד עם מתמודדים מיוון וקפריסין, שם בעמידה על במה מול צופים ושופטים כל אחד מהם מציג את הקוקטייל שלו יחד עם האג'נדה שמאחוריו, לרבות מצגת שיווקית של הקוקטייל, שחשובה לא פחות ממתכון הקוקטייל עצמו, ומקבל דירוג".

"הקוקטייל שלי נקרא 'Back to basic' והוא מורכב מבקארדי לבן, סירופ יין ותפוזים, ליים טרי, וורמוט יבש, ביטרס ואקווה-פאבה. שני עקרונות בסיסיים עומדים מאחורי הקוקטייל שלי ומאחורי ההשראה. הראשון הוא ניסיון לקחת רגע, להירגע ולנסות ליהנות מהדברים הפשוטים בחיים: משפחה, חברים וטבע, למשל.

אני מרגישה שבתוך המרוץ המטורף של החיים שלי, בין העבודה ללימודים ושאר הדברים שאני עושה ביומיום, דרך הקוקטייל שלי אני יכולה להגשים את השאיפה שלי לחזור לשורשים שלי ולכל מה שהביא אותי למקום בו אני נמצאת היום. בן-זוגי, למשל, הוא יינן ביקב 'רקנאטי', מה שהשפיע עליי לשלב יין בתוך הקוקטייל".

"כן, נושא הקיימות, והזיקה הירוקה. אני לומדת ניהול בתי-מלון ותיירות, מתוך האהבה שלי לתחום השירות והאירוח. בתוך כך מתבלטת מגמת הקיימות שהולכת ותופסת תאוצה בתחום ומהווה עיקרון מנחה חשוב ביותר עבורי.

בקוקטייל אני משתמשת בסירופ של תפוזים ויין, כשהרעיון לכך הגיע מתוך המחשבה למקסם את השימוש בחומרי הגלם בבר. שמתי לב שברמנים רבים משתמשים בקליפת תפוז לצורך קישוט קוקטיילים והפרי עצמו נזרק לפח, אז החלטתי לעשות משהו בנדון. כך גם עם היין שבעזרת הפיכתו לסירופ אני מאריכה את חיי המדף שלו. בנוסף אני משתמשת ב'אקווה פאבה' - מי בישול של חומוס מהמטבח שלנו. אני משתמשת בהם כפי שברמנים משתמשים בחלבון ביצה על-מנת להעשיר את המרקם ולייצר קצף. ככה אני יכולה להפוך את הקוקטייל לטבעוני ומונעת את הבזבוז של חלמון הביצה בו אין שימוש בקוקטייל".

איך את פועלת שיווקית לקידום האג'נדה הירוקה?

"אני פועלת לקדם את העניין דרך נושאים אחרים. לדוגמה, הצלחתי להשתלב עם הקוקטייל שלי בתאריך ה-22 באפריל באירועי יום כדור הארץ בעיריית תל-אביב, וגם לרתום ברים בבאר-שבע להכין את הקוקטייל באותו היום".

בתור האישה היחידה שנשלחה לתחרות, ובטח גם בלי קשר, ודאי שמת לב לנוכחות הנשית המצומצמת בתחום הבירמון, ובפרט בתחום המיקסולוגיה.

"לצערי זה נכון שעדיין אין הרבה נשים בתחום, אך בשנים האחרונות דווקא כן קיימת עליה במספרן. אני יודעת שהתחום הוא עדיין ברובו גברי, אבל בהחלט ניתן לראות נשים שזוכות לתשומת-לב רבה ומשתלבות יפה בענף".

"כאישה אני מרגישה שאני צריכה להוכיח את עצמי, להראות שאני שם בזכות ולא בחסד, כי אני טובה ולא כי אני אישה. אצלנו בזאלמה כולנו עושים הכל - שירות, הכנת הזמנות, מילצור ואחמו"ש ואין שום אפליה על רקע מיני.

אמנם שם אני הברמנית היחידה, אבל מקבלת יחס מכבד ומרגישה שווה בין שווים וזה מאוד נעים להרגיש מוערכת על העבודה הטובה והקשה שאני עושה. ממש לא חסרות ברמניות חזקות וטובות בישראל. בתחרות בקארדי לגאסי הארצית שנערכה בשנה שעברה זכתה במקום הראשון הברמנית נעם שרת שבהמשך ייצגה אותנו בגמר העולמי".

את מרגישה מפורגנת גם מחוץ למקום שבו את עובדת?

"תתפלא, אבל גם מהמתחרים הגברים בתחרות הרגשתי פירגון גדול ולא מרמור. כאישה העוסקת בתחום הרצון שלי להוכיח את עצמי הוא חזק הרבה יותר, אמנם הפחד לפעמים מקנן בי שהגעתי לזה רק כי אני אישה, אבל מצד שני זה מה שדוחף אותי קדימה. התחרות הזאת כל-כך גדולה וכל-כך חשובה בעולם, ואני בטוחה שהגעתי לאן שהגעתי כי אני טובה ולא בגלל משהו אחר, משום שאני עובדת קשה ומשקיעה מאוד כדי להוכיח את עצמי, כך שלנשים יש בהחלט לאן להתפתח ולהתקדם בתחום ואם הן מאוד רוצות ויש להן גם כישרון אין שום סיבה שזה לא יקרה".

הרבה ברמנים בישראל רואים את הענף כתחנה זמנית, בדרך-כלל בזמן הלימודים לקראת "עבודה של גדולים", כיצד לדעתך זה משפיע על התחום ועל תרבות השתייה בישראל?

"הרבה אנשים באמת מתייחסים למקצוע הזה כאל עבודה זמנית, זה עניין של תפישה בארץ. עם זאת יש קומץ נבחר של אנשים שעושים זאת כקריירה והם אלו שהופכים להכי מקצועיים שאפשר, דוחפים את הענף בארץ קדימה ומגיעים לתוצאות ברמה גלובלית. אני רואה את זה בסביבה הקרובה שאני נמצאת בה. הרצון ללמוד מגיע מאהבה ומרצון להישאר בתחום".

ומה לגבי תרבות השתייה?

אחד הדברים הראשונים שהבעלים של הבר אמר לי כשהגעתי לעבוד פה היה: 'איירין, טכניקה אפשר ללמוד, אישיות - לא תמיד'. אז למדתי פה הרבה ולא הייתי מגיעה לתחרות אם לא היה לי את הזאלמה ללמוד בו. אני רואה את זה אצל שאר החבר'ה שעובדים איתי, שחלקם מנוסים וחלקם הרבה פחות, אבל הרצון שלהם ללמוד הוא גדול וההשקעה שלהם רבה. למעשה זוהי התפישה אצלנו בבר - לדחוף קדימה את הצוות ולהכניס להם לראש שאנחנו מקום של מקצוענים ושההשקעה מצדם ניכרת. כולנו פה כדי להישאר, לעניין ולחדש ללקוח ולקיים בבר הזה את תרבות השתייה, ואם זה מצליח לנו בבאר-שבע אז זה יכול לקרות בכל מקום בארץ, לא רק בתל-אביב".

ואיפה איירין רואה את עצמה ואת התחום בעתיד?

"ואוו... שאלה טובה. אני לא ממש יודעת איפה אמצא את עצמי בשנים הקרובות. קודם כל, אני מקווה לנצח בתחרות כדי לבסס את עצמי ולזכות בהכרה שתהווה קפיצת מדרגה עבורי בענף. אני חושבת שבאופן כללי בעולם היו כמה תקופות משמעותיות מבחינת תרבות השתייה והמיקסולוגיה - החל מתקופת היובש בשנות ה-20 שהובילה לתמורות רבות, ועד היום – תקופה בהחלט משמעותית בדברי ימי תרבות השתייה בעולם. עכשיו אנחנו שוב במקום הזה שבו הרבה אנשים בארץ ובעולם לוקחים את התחום ברצינות ומנסים להיות חדשניים. אנחנו נמצאים כעת בשנים מעניינות וחשובות בתור ברמנים, ואני מקווה שבארץ נמשיך להתחבר למגמה העולמית ונלמד לשתות יותר ויותר טוב. אני גם רואה אנשים מן המניין קונים ציוד ומכינים לעצמם דרינקים בבית וזה נהדר. אני בהחלט מקווה שנמשיך להיות חדשניים ויצרניים ונמשיך לדחוף ולהפתיע את הקהל שלנו כי אין סוף לעולם הזה. אישית, אני מתכוונת להישאר בעולם הזה כל חיי, לא בטוח שכברמנית אבל בטוח שבתחום".