נוסע בזמן: יין ישראלי בשנת 2050

חברי מועצת סנהדרינק בהומאז' לתעשיית היין הישראלי לקראת פאנל מקצועי בנושא: "מקומו של היין הישראלי בתפריט" ב"אשכול הזהב 2015" - הכנס השנתי של ענף היין. והפעם: יאיר גת מאמין שהמהפכה המיוחלת תבוא דווקא מהדור הצעיר של הייננים, זה שלא פוחד להעז...

השאלה הראשונה שאני שואל את עצמי לגבי יין ישראלי בשנת 2050 היא: האם ישראל תצליח לשרוד כמדינה עד אז? ואם כן, האם אזכה לחיות בה? אבל בואו נשים את השאלות הקיומיות בצד. העולם, כמו שאתם יודעים לא מפסיק להתחמם. זה טוב בשביל חברת נטפים שהטפטפות שלה משקות כבר היום את אזורי היין של גרמניה וזה טוב בשביל תעשיית היין האנגלית המתעוררת. זה פחות טוב בשביל ארצות כמו ישראל, שגם ככה מספיק חם בהן, אבל בואו נעזוב גם את זה ונדבר על יין.

הללויה. אחרי אלפיים ומשהו שנה שכנענו את עצמנו ואת העולם שבישראל עושים יין שאפשר לשתות... (צילום: יח"צ) היסטוריונים של היין הישראלי מדברים על כמה מהפכות. הקרדיט על הראשונה מביניהן מגיע למשפחת שור, שהחלה לעשות יין בירושלים בשנת 1848 ואיך לא, לברון רוטשילד שהביא ללבנט ידע וזני ענבים מצרפת, והקים בשנת 1882 את 'כרמל מזרחי'. על המהפכה השנייה חתום 'יקב רמת-הגולן', שהוקם בשנת 1983, הראה לנו ולעולם שבישראל אפשר לעשות יין טוב וסלל את הדרך למהפכה השלישית, מהפכת יקבי הבוטיק. בשנות התשעים של המאה הקודמת הוקמו כאן מאות יקבים קטנים, בינוניים וזעירים, שההצלחה של רמת הגולן עודדה אותם. היקבים הוותיקים התחילו להקדיש משאבים גם לשיפור האיכות והצרכנים הרוויחו לא מעט יינות טובים. הללויה. אחרי אלפיים ומשהו שנה שכנענו את עצמנו ואת העולם שבישראל עושים יין שאפשר לשתות. אבל זה לא מספיק. בשנים האחרונות אנחנו מתחילים לשמוע את תופי המהפכה הבאה. היא מתודלקת על-ידי הדור הצעיר של הייננים, מסלולי הלימוד שנפתחו והיינות הטובים שמגיעים לכאן מכל העולם על-ידי יבואנים קטנים עם תשוקה בעיניים ופותחנים בין השיניים. אחרי שהבנו שאפשר לעשות כאן יין טוב, הגיע הזמן לעשות יין מקורי. את מקומם של הזנים הבינלאומיים הולכים ותופסים זנים אחרים - כאלה שמסתדרים עם מזג-האוויר, ויינות אחרים -כאלה שאפשר לשתות גם בקיץ. הייננים והיועצים הצעירים לא מפחדים להשתחרר מהמסורת. במקום להסתכל על העולם ולנסות לחקות אותו, הם מביטים פנימה כדי לעשות יינות מקוריים - יינות עם אופי ייחודי שאי-אפשר לעשות בשום מקום אחר. מהפכות מהסוג הזה לקוחות זמן, בעיקר כשמדברים על מוצר מסורתי כמו יין, אבל עד 2050 זה יכול לקרות. התעשייה הכבדה תמשיך מן הסתם לעשות את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב: לייצר כמויות. עבור היצרנים הקטנים יותר, שלושים וחמישה בצירים זה מספיק זמן כדי לעשות שינוי. עכשיו נותר רק לקוות שנחזיק מעמד עד 2050 ושהאקלים יאפשר לנו לגדל כאן משהו חוץ מסברס וצרות.