ווינסטון צ'רצ'יל, הבולדוג האנגלי שהנהיג את בריטניה והציל את אירופה מהנאצים, עשה את זה תוך שהוא שותה כל יום, כל היום. למה לנו אין מנהיגים כמותו?
"I have taken more out of alcohol than alcohol has taken out of me"
אצלנו, בפינה הקטנה של המזרח התיכון החדש, גילוי פומבי של חיבה לוויסקי טוב או לשמפניה עלול לגרור איתו את סוף הקריירה של מנהיג או פוליטיקאי. בתחילה היינו מדינת צנע והסיכוי שמנהיג יראה בפומבי עם מוצר יוקרה מיובא היה אפסי, מנהיגי המדינה מימין ומשמאל היו צנועים וספרטניים, במיוחד בן גוריון ובגין. בהמשך, כאשר הוסרו החרמות ונפתחו דלתות העולם, היו לא מעט פוליטיקאים שנהנו מצריכת אלכוהול איכותי וארוחה משובחת, אך רובם ככולם בחרו לא להבליט זאת, אם עקב הראוותנות לכאורה שקשורה לכך, אם עקב בעיות כשרות ואם מהפחד שתדבק בהם תדמית הולל חסר אחריות.
כאמור, מי שאולי היה המזהיר שבמדינאי העת החדשה, היה גם שתיין נלהב, שכלל לא ניסה להסתיר את חיבתו הגדולה לאלכוהול - בין אם זה ויסקי ג'וני ווקר, שמפניה פול רוג'ר, ג'ין, פורט או קוניאק. התקפות על אהבתו זו נענו בחדות הלשון האופיינית לו. כשחברת הפרלמנט ננסי אסטור, צעקה לעברו: "וינסטון, אם היית בעלי, הייתי מרעילה לך את התה", ענה לה צ'רצ'יל, בחיוך ציני: "אילו הייתי בעלך, הייתי שותה אותו". בזמן שמינה את הגנרל ברנרד מונטגומרי למפקד הארמיה השמינית לפני קרב אל עלמיין, אמר לו מונטי: "אני לא מעשן, אני לא שותה ואני ב 100% כושר" ועל כך השיב לו צ'רצ'יל: "אני שותה, אני מעשן ואני ב-200% כושר". בביקור ממלכתי שערך מלך סעודיה, איבן סעוד, נאמר לצ'רצ'יל שמסיבות דתיות אין הוא יכול לעשן ובטח לא לשתות בחברה. בפתיחת ארוחת הערב החגיגית לכבודו הוא קם ואמר, "הדת שלי מחייבת עישון סיגרים ושתיית אלכוהול, לפני כל ארוחה, במהלך הארוחה ואם אפשר אז גם בין הארוחות". כאשר נשאל איזה משקאות הוא אוהב ענה "אני שותה שמפניה בכל ארוחה ובין הארוחות אני לוקח קלרט עם סודה (שפריץ על בורדו זה לא רע... י.ב)". צ'רצ'יל לא היה רק פרנקופיל וביתו סיפרה שאת הבוקר היה מתחיל ב"פפה קוקטייל" - מעט ג'וני ווקר לכיסוי תחתית הכוס שלאחר מכן מולאה במים. צ'רצ'יל סיפר שהוא סיגל את הנוהג בימיו בהודו, שם היו המים בלתי נסבלים ולכן עידן אותם בוויסקי ג'וני ווקר שאהב כל כך. בהמשך התלוצץ שבכל יום שעבר הוריד טיפת מים מהכוס. אז מה צ'רצ'יל שתה? בעצם מה לא. הביוגרף שלו וויליאם מנצ'סטר כתב שתמיד היה אצלו אלכוהול בדם, והריכוז הגיע לשיאו בשעות הערב אחרי שבמהלך היום עירה לקרבו שתיים-שלוש כוסות ויסקי, כמה גביעי שמפניה, לפחות שני ברנדי קטנים וכוס הייבול עם ג'ין פלימוט – וורמוט. אם צריך לדייק הוא הוסיף, אז הקוניאק המועדף עליו היה היין, השמפנייה האהובה היתה פול רוג'ר, והוויסקי המוחלט עבורו היה ג'וני ווקר תווית אדומה. בנוסף היה מתחיל את ארוחת הבוקר עם כוס יין הוק ולפני ארוחת הערב נהג לשתות פורט משובח. בסוף הקדנציה שלו, כאשר היה כבר די מטושטש, היה נרדם במהלך ישיבות הפרלמנט ולכבודו היו עוברים הדוברים לדבר בשקט. אני רק חושב על המסכן שזה היה קורה לו בתקופתנו. אז האם צ'רצ'יל היה שיכור? לדעתי התשובה ברורה, לא. בישראל של היום בטח היה מוקע ונאלץ להתפטר, אך שיכור הוא לא היה, הוא שתה כמו שנהוג היה בתרבות בה גדל, הוא שתה בהנאה וראה בכך תוספת משמעותית לאיכות החיים. אם נסתכל על גיבור ספרותי אחר של אותה תקופה, המרגל הפנומן בשירות הוד מלכותה, ג'יימס בונד, הרי שגם הוא כמו סר וינסטון צ'רצ'יל, היה מוגדר בימים אלה כשתיין חסר תקנה.. לאחר מותו, השיקה יצרנית האלכוהול פול רוג'ר, שצ'רצ'יל אהב במיוחד את השמפניה שיצרה, שמפניה לזכרו. "צ'רצ'יל" פול רוג'ר היא המשובחת ביינות הבית ואחת השמפניות המוערכות בעולם עד היום. סאלוט סר צ'רצ'יל, אנחנו החופשיים בזכותך, מצדיעים לך."When I was younger I made it a rule never to take strong drink before lunch. It is now my rule never to do so before breakfast"