לאחר שהשיכורה מתקרבת להתמוטטות כלכלית היא מחליטה לפצוח בשבועיים ללא הוצאות. האם היא הצליחה?
מיכל לויטמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
לאחר שהשיכורה מתקרבת להתמוטטות כלכלית היא מחליטה לפצוח בשבועיים ללא הוצאות. האם היא הצליחה?
11 אלף ש"ח. זה הסכום אותו הוצאתי בשבועיים הראשונים של אפריל. על מה לכל הרוחות הוצאתי 11 אלף ש"ח? אני לא קונה בגדים (ויעידו שלל הכתמים שמעטרים את מחלצותיי), לא קונה רהיטים (יעיד חדר המגורים המרוקן, בו ההד מקיר לקיר הוא הדבר המלא היחיד), אף אחד מחבריי לא חגג יום-הולדת לאחרונה (אולי כי לא נותרו הרבה מהם), וברוך השם אמרתי לפסיכולוגית שלי סוף כל סוף שזה נגמר (ויעידו על כך החרדות המתוקות שלי). אני לא זוכרת חודש בעשור האחרון אותו לא סיימתי בגרעון. בכל כמה חודשים מגיעה שיכורתכם חסרת האחריות לאותו המצב בו הלב עולה דרך הוושט ופורץ החוצה מכל נקבי הגוף, כשהיא מבינה שהדרך היחידה בה תוכל לשלם את שכר הדירה היא אם תמכור את גופה.
"כנראה שאאלץ למכור את גופי" "שוב נגמרה הגבינה"
על מה, לכל השדים והרוחות, הוצאתי כל כך הרבה כסף? בואו נראה:
קניות ונסיעות - 2,547
יציאות ואוכל בחוץ - 1,915
חשבונות ותשלומים - 6,698
לסיכום: בשבועיים הראשונים של החודש, הוצאתי 11,160 ש"ח. לא כולל משקאות ששכחתי שהשקיתי את עצמי בהם. שוד ושבר! זה עוד לפני שקניתי: כפכפים ובגד-ים לקיץ (שלי מתפוררים), מכונת כביסה, וילונות, שטיחים, סכו"ם, כל הספרים שאני רוצה, פרחים למרפסת, טיול לפריז, לאיטליה, להודו ולטוקיו, הארוחה הזאת בכתית שאני כבר מתה ללכת אליה, הקרם פנים השווה והסבון עם הפילינג, הקורס באיטלקית לקראת הלימודים (שעולים מאה אלף יורו), המתנות שהבטחתי לקנות לכולם, תיק חדש, ארנק חדש, דרכון ות.ז חדשים. מרוב חדש כבר העליתי עשן ישן נושן, ועלה בי חשד שלעולם לא יתגשמו משאלותיי.
אז החלטתי: שבועיים וחצי ללא הוצאות. קודם כל לגמור את החודש במינוס הנוכחי שגדל ותופח. אחר כך נראה.
היום הראשון היה קל. המקרר עוד היה מפוצץ מהמסיבה שהחלטתי לערוך בשבת האחרונה, מסיבה שגזלה ממני לא פחות מ-700 שקל אבל הביאה לידי סיפוק-שופוני ושיפרה אצלי את תחושת הערך העצמי הירוד שחשתי לפניה.
בערב השני זלגתי לי להשקה של מדריך היין של יאיר גת וגל זהר, ככה שהצלחתי להשחיל לבטני ולכיסיי קצת גבינות ויין. גיליתי שאם אני עוצמת עיניים חזק-חזק אני יכולה לדמיין שאני משוררת צרפתייה ענייה מהמאה ה-17 שגונבת גבינות לעשירים ומסתפקת רק במועט מידי יום.
ביום השלישי נגמר לי הגז. קיבלתי מחזור ולא היו לי טמפונים, נגמרו לי כל הגומיות והלך לי המטען לאייפון. נאלצתי לבחור, ובחרתי באייפון. 35 שקלים ירדו לי מחשבון ההוצאות ללא הוצאות בעודי מדממת עצמי למוות וממשיכה עם הגלולות. בערב הרביעי הלכתי לתערוכת אופנה בה הוגש מעט כיבוד לאורחים וקאווה. ביום חמישי והשישי זללתי בעיקר מהגבינה הכחולה שנשארה במקרר ולגמתי מהיינות שנשארו.
ביום השביעי הבנתי שמתחילה להיווצר בעיית רעב קלה, ומחסור בבילויים ובאלכוהול. הבנתי שדרוש תכנון.
אז מה הפתרון? בואו אליי אחיותיי הפועלות השיכורות והעניות, הסכיתו ושמעו:
1. צאי לדייטים. בהמוניהם. שיט... היה לי יום בו יצאתי לשני דייטים. נכון, היה סיוט, אבל היי - בשבוע ללא הוצאות אכלתי בפיצרוי, בית תאילנדי, בנציון 1, ושתיתי את מיטב היינות. חשוב לכוון את הדייט לארוחת ערב, אחרת את עלולה למצוא את עצמך מדברת מתוך קרקורי בטן. היי, עוד עלול לצאת מזה איזה סיפור אהבה. (למרבה ההפתעה, ואני בטוחה שאתם בהלם - לי לא יצא מזה דבר).
2. עשי פשרות. אי אפשר להיות פיינשמקרית כשאת שיכורה ענייה. השאירו אצלך בבית כרמל סלקטד קברנה סוביניון? יש לשתות אותו עד הסוף! אז מה עם הטעם הוא של לימונדה שעמדה יותר מידי זמן בשמש? מתרגלים להכל.
3. סימכי על טוב לבם של אחרים (אבל לא יותר מידי!). תתפלאו חברותיי, יש גם אנשים טובים בעיר המנוכרת שלנו, ולא מעט מהם שמעו על ניסיונתיי והושיטו יד לעזרה. אמנם אחד החוקים שקבעתי בהתחלה היה לא לקבל צדקה מחברים אבל העיניים הטובות והרצון לעזור המיסו את לבי הציני, אז נתתי להם להזמין אותי למשקה: בבסטה, במנזר, בלוציפר, בכולי עלמא, בחלוצים, ו… הולי שיט כנראה שדחפתי את עצמי לכל מקום בעיר הזאת. דווקא חבריי הטובים באמת, אלו שאני מכירה עוד מילדות, דווקא החברים הללו שאינם יודעים מחסור ושתמיד מלווים אותי בלילות שכרות בלתי מחושבים, דווקא הם העמידו אותי בנסיון כשהגעתי למסעדה חצי שעה לאחר שהזמינו בקבוק יין, לא התאפקתי, מזגתי מעט יין לכוס אותה הניחו לפניי בעודם בוחנים את צעדיי. אוי, כמה שהתאכזבתי לגלות שהם חולקים איתי את החשבון שווה בשווה. עוד 50 שקלים ירדו לי, וקצת ציניות חזרה לקנן בלבי התמים.
4. מצאי עבודה ביחסי ציבור של מסעדות. אני לא ארחיב על זה, אבל בואו רק נגיד שארוחת בוקר במלון הרודס כשאת על סף חרפת רעב זה יופי של פתרון.
לסיכום: בשבועיים ללא הוצאות הוצאתי פאקינג 470 שקלים (לא כולל כל החשבונות כמובן). אז ברשותכם, כמה מילים על יוקר המחייה כי באמת שאי אפשר בלי וזה לא הגיוני פאקינג לא הגיוני; אני מבטיחה שלא אלאה בתלונות ומחאות חברתיות, יש לי רק 6 מילים בשבילכן, אחיותיי השיכורות:
בקבוק. עראק. עולה. פאקינג. 100. שקלים.
אין לנו סיכוי לשרוד כאן.
