מי אמר שאורוול לא ביקר בבאר-שבע? 1984, הגירסה הבוזנחית. לרגל התערוכה השנתית של ויסקי מגזין מספרים חברי הסנהדרינק על חוויית ויסקי בלתי נשכחת
הייתי צעיר מאד, בקושי בן 17, השנה היתה 1984 ואני נסעתי לקורס נהיגת מירוצים בבית הספר של ג'ים ראסל. האישור שקיבלתי מצה"ל היה לשלושה חודשים, לא יותר. ב-1984 לא יכולת עדיין לצאת מהארץ ללא אישור של צה"ל, וכסף זר אפשר היה לקנות רק באופן רשמי בבנק והסכום תועד בדרכון. מי אמר שג'ורג' אורוול לא הגיע לבקר בבאר- שבע? יום לפני הנסיעה עוד שמעתי את ההורים שלי מתווכחים. את אבא נוזף "אני גידלתי ילד 17 שנה ואת שולחת אותו למות באנגליה" ואת תשובת המחץ של אמא שלי "שתוק!".
אז נסעתי ואפילו הייתי טוב מאד. אחרי הקורס נשארתי להתחרות עד סוף העונה ובמירוץ השני שלי כבר זכיתי. בתור פרס הוזמנתי לארוחת ערב אצל המנהל והמדריך הראשי של בית הספר ג'ון קירק פטריק. התרגשתי כמו ילד ובנימוס באר-שבעי אופייני נכנסתי לחנות הראשונה וקניתי ויסקי טוב. לא שתיתי לפני זה אלא טיפות של כל מיני בקבוקים מוזרים שהיו אז בשוק הישראלי - בשגרה היה זה בלק אנד ווייט ובאירועים מיוחדים פתחו ג'וני ווקר אדום. מעבר לזה לא זכיתי לראות ויסקי אחר. בחנות הקטנה בנוריץ' היו עשרות בקבוקים, המוכר שאל למי אני קונה ואמרתי את השם. "קח לו גלנפידיך", הוא ענה מיד, "הסקוטי המשוגע שלך מאד אוהב את זה".
