לא מעוקצך: וויסקי דבש

אם נמאס לכם מריבים משפחתיים טרם ארוחת החג ובא לכם לצנן את האווירה, שתכירו את "ג'ק אנד האני" – כמה דבש, ככה וויסקי...

אם מישהו רוצה לשמור סוד מפני, מוטב לו שיסתיר אותו בתפריטי-קינוחים של מסעדות: זהו חומר הקריאה היחידי שאני מסרב לו. אם יש לי מקום לעוד ביס – אני מבקש את התפריט הרגיל כדי לבחור ממנו עוד מנה של "אוכל". אם לא – אני שותה אספרסו קצר, משלם – ומסתלק. איך אומר רבנו בוזנח? "את כל הסוכר שאני צריך, אני מקבל דרך האלכוהול"...

העירוב בין הוויסקי לליקר הדבש יוצר משקה משובח בחוזק של 35% אלכוהול שנותן בראש כמו שצריך (צילומים: יח"צ) ובכל זאת, יש חומרים שחודרים את השריון העבה שלי, למשל דבש. דבש – ותגידו שזה קקה של דבורים כמה שתרצו – הוא בעיני אחד החומרים הכי נפלאים בטבע. לכן אין זה פלא שאני - שיכול לעמוד איתן מול גלידות ושוקולדים – מובחרים ככל שיהיו, קורס אל מול הממתקים המכילים דבש: ממאפים ערביים המגירים דבש אלי מפית - ועד לעוגת הדבש של חמותי. גם ביין ובאלכוהול, אני מעדיף כמה שיותר יבש: לא תתפסו אותי מתענג על מרגריטה קפואה, בריזר או איזה ליקר פסיפלורה. וויסקי עם קרח, שוט של וודקה קפואה – זה כן, אפילו בבירה אני נעצר במתיקות של הגולדסטאר, כשכמעט את כל התוצרת הבלגית למשל, עתירת האלכוהול והמתיקות, אפשר מבחינתי לארוז ולשלוח למחלקת הקינוחים. ושוב, למעט הדבש... את הדרמבוי הסקוטי אני אוהב מאוד – ובמשך השנים יצא לי לקרב לא מעט שתיינים מתחילים אל עולם הוויסקי באמצעות "ראסטי נייל", אותו עירוב בין הדרמבוי המתקתק ווויסקי סקוטי. לפני כעשור הבליחה מזקקת "גלנפידיך" הוותיקה עם גרסת הדבש שלה, ובשנים האחרונות נעה גם תעשיית הוויסקי האמריקני לכיוון – ובינינו, מוזר שהם לא חשבו על זה קודם! הברבנים (וגם טנסי – שקודם כל הוא ברבן – ורק אחרי זה טנסי), בגלל החוק שמחייב שימוש בחביות חדשות, הם מטבעם עשירים בטעמים מתקתקים של ווניל, טבק ומייפל – ומה טבעי לטעמים שכאלה יותר מאשר להשלים אותם בדבש?

קאט. ערב ראש-השנה. אותם ימים שנושאים בכנפיהם אוכל טוב ורוחות רעות של ריבים משפחתיים שמפציעים מחדש בחגים. אחד המקורות למנהג היהודי היפה הזה של לריב לפני ארוחת החג (נפוץ בעיקר בקרב עדות אשכנז. לא שמרוקאים, למשל, לא רבים, אבל הניצולים מהריב ממהרים להתנשק ולהתפייס. אשכנזים, לעומת זאת, מתמחים בלסחוב את הריב מאירוע משפחתי אחד לבא אחריו – עד קץ כל הימים) נעוץ בעובדה שתנאי הפתיחה של הערב הם כאלה שכמעט דורשים את זה. חצי אחד של המשפחה כבר יושב מורעב בסלון, מריח את האוכל אבל מנוע מלגעת בו. בצר לו הוא שותה משהו, רק כדי לשחרר ביתר קלות את חרצובות לשונו כשמגיעים המאחרים, הנרגזים כמובן מהפקקים – ומכאן הדרך מ"חחאאאג שאאאמייח" והתשובה המסורתית: "אוייי, איזה יופי, באמת שלא הייתם צריכים!" (בתרגום לעברית: "את אולי לא זוכרת ציפורה, אבל את הוואזה המכוערת הזאת אני קניתי לך לפני שנתיים!") ועד לריב שסופו מי ישורנו – קצרה מדי. כבר למדתי שהפתרון המושלם למצבים שכאלה הוא למצוא משקה שכככוווולללםםם יכולים לשתות, גם מי שלא אוהב במיוחד משקאות אלכוהוליים – וכשרוח החג, כמו ראש-השנה – מספקת לך אפילו סיבה מסורתית כדבש, הרי שאתה לא יוצא רק שוחר שלום, אלא אף מחזיר עטרה ליושנה. כבכל שנה, בהתקרב ראש-השנה, מעלות חברות האלכוהול השונות, על ראש שמחתן, את השילובים בין דבש ותפוח (מבין כולם, האהוב עלי הוא סמירנוף תפוח ירוק בדבש, מעט סודה וקרח), אבל לאחרונה עם ההתעוררות הדבשית המבורכת בסצנת הוויסקי האמריקני, הדברים מקבלים משנה-תוקף, בוודאי עם משקה כ"ג'ק דניאלס עם דבש" הידוע בכינוי המקוצר: "ג'ק אנד האני". ג'ק אנד האני מורכב מהנוזל המקורי שמאפייניו העיקריים הם תירס, סינון בפחם (ההבדל הגדול בין טנסי לברבן) וחבית חדשה מפוצצת בווניל – שילוב שחלק מחובבי הוויסקי הסקוטי יכולים לעקם מולו את האף, אבל רק עד שיגיעו לקופה: זהו הוויסקי הנמכר ביותר בעולם! לוויסקי חובר כאן ליקר דבש שמיוצר אף הוא בתוך המזקקה שבלינצ'בורג טנסי. העירוב בין השנים יוצר משקה בחוזק של 35% אלכוהול (פחות מוויסקי, אבל עדיין נותן בראש כמו שצריך) עם טעמים מתוקים ונפלאים שהם תולדה מהמפגש בין התבלינים שמאפיינים את החבית הצעירה לבין המתיקות מהדבש – עם בעיטה קטנה בסוף שמזכירה לכולנו שעם כל הכבוד לדבש – עדיין מדובר פה בוויסקי שנקרא על שמו של אדם שמת כתוצאה מהתקף זעם (בעט בכספת ברזל שסירבה להיפתח, שבר את האצבע ברגל ומת מהסיבוכים...!) ממש כמו שהדודה המוזרה שלך עמדה לקבל לפני שהשקית אותה בג'ק אנד האני. הבקבוק אגב, נאה מאין כמוהו, עם הצורה הקלאסית וארוכת הצוואר של הג'ק המקורי ותווית יפה בצבע קרם. אז הנה לכם שתי אפשרויות שיחסלו כל ויכוח עוד בטרם החל: מי שאצה לו הדרך ויש לו פרטנרים לשתייה – ישים את הבקבוק במקפיא (רק כדי שיתקרר – אין צורך שיבלה שם ימים) וישתה אותו מכוסות צ'ייסר. מי שהחליט להשקיע יותר, למען האורחים שבימים כתיקונם אינם שתיינים גדולים: מלאו כוס נמוכה בג'ק אנד האני, השליכו פנימה פלח של תפוח ירוק ו 2-3 קוביות קרח – ותנו ערבוב קטן. אחרי שתי כוסות כאלה, אפילו הבת-דודה המכוערת שלכם תחשוב שהיא מינימום בר רפאלי.